הוא פגש אותה לראשונה במסיבת בריכה קייצית, שמש חמה ואנשים שהגיעו מכל קצוות עולם הבדס”מ. הוא ידע מי היא. השולטת שהסיפורים שלה הצליחו לחדור עמוק ללב שלו, לגעת בפינות שהסתיר אפילו מעצמו. הוא התבונן בה מהצד, מוקסם מהדרך שבה נעה בביטחון, במודעות, כמעט כאילו העולם סביבה היה נתון לשליטתה המלאה.
היא הבחינה בו מיד, עיניה הצטמצמו מעט, חיוך ממזרי עלה בזוויות שפתיה. “אתה בא או שרק מסתכל מרחוק?” היא זרקה לו בקלילות שגרמה לליבו לפעום מהר יותר. הוא התקרב, מהסס מעט, והיא הרגישה את ההיסוס הזה והנהנה לעצמה, יודעת כבר מה מסתתר מאחוריו.
הם התיישבו בפינה מוצלת, רחוקים מהמולת המסיבה. “קראתי את הסיפורים שלך,” אמר לה בשקט, מבטו מתחמק לשנייה ממנה ואז חוזר להתמקד בעיניה הבטוחות. “הם עשו לי משהו. אני לא יודע להסביר בדיוק מה.”
“אני יודעת,” היא ענתה, קולה רך ומלא ביטחון, “הסיפורים שלי לא נועדו רק לעורר. הם נועדו לחשוף.”
הוא חייך במבוכה, “אני חושב שזה בדיוק מה שקרה לי. הרגשתי שחשפת בי מקומות שכבר מזמן ניסיתי לשכוח.”
היא הושיטה יד והניחה אותה על שלו. המגע היה עדין אך עוצמתי, והוא הרגיש את החום שלה עובר אליו. “בוא, אני רוצה להראות לך משהו.”
הוא הלך בעקבותיה אל תוך הבית, אל חדר צדדי שבו כבר המתין ציוד מוכן מראש: חבלים, כיסוי עיניים, ואזיקים מעור. ליבו דפק חזק, הפחד וההתרגשות התערבבו בתוכו, והוא עצר בפתח הדלת. “אני לא בטוח שאני מסוגל,” הוא לחש.
היא התקרבה אליו לאט, עיניה מביטות עמוק אל תוך נפשו, מחזיקות את הפחד שלו בעדינות. “השליטה שלי היא לא רק שליטה בגוף,” אמרה ברוך, “היא שליטה בנפש. אני כאן כדי לקחת ממך את הפחד. אתה מוכן לסמוך עלי?”
הוא נשם עמוק. זה היה הרגע שבו הכל התבהר לו. הוא היה רגיל לשלוט, לנהל, לתכנן כל פרט. אבל הפעם, באופן נדיר וייחודי, הוא הרגיש שהוא יכול להרפות, להתמסר באמת. “אני סומך עליך,” אמר בקול רועד מעט.
היא כיסתה את עיניו בעדינות, והעולם שלו הפך לחשיכה נעימה ובטוחה. ידיה קשרו אותו באיטיות, החבלים שהתהדקו סביבו העניקו תחושת ביטחון שלא הכיר. בכל תנועה שלה, בכל מגע, הוא הרגיש שהיא יודעת בדיוק לאן היא מובילה אותו, לא רק במובן הפיזי אלא בעיקר במובן הרגשי.
“אני רוצה שתזכור,” לחשה באוזנו כשהוא כבר היה נתון לחלוטין לחסדיה, “הכאב שאתה מרגיש עכשיו הוא לא הכאב של הפצעים הישנים שלך. הוא כאב חדש, כאב של ריפוי, של שחרור.”
ידיה טיילו על גופו, מערבבות ליטופים עדינים עם שריטות חדות, רגעים של רוך אינסופי עם רגעים של כאב מדויק, והיא ידעה בדיוק מתי ללחוץ ומתי להרפות. הוא הרגיש איך החומות שבנה סביב ליבו מתפוררות לאט, ואיך דמעות שהוא לא ידע שאצר בתוכו מתחילות לזלוג.
“אתה יכול להרפות,” היא אמרה ברכות כששפתיה נגעו בדמעה שלו. “תן לכל מה ששמרת בתוכך לצאת. אני כאן איתך.”
הוא נכנע אז לחלוטין, הגוף שלו רטט לא רק מההנאה הפיזית אלא גם מההקלה הרגשית שהגיע בעקבותיה. המפגש ביניהם לא היה רק חוויה מינית עוצמתית; הוא היה מסע אל תוך נפשו, מסע של גילוי עצמי עמוק, של השלמה עם הכאב הישן והסכמה לפתוח את ליבו מחדש.
כששחררה אותו, הוא חיבק אותה חזק, מודה לה ללא מילים על המתנה שנתנה לו. היא חייכה אליו, מחזיקה את פניו בין כפות ידיה. “עכשיו אתה מבין? שליטה היא מתנה, אבל רק כשאתה יודע למי להעניק אותה.”
והוא הבין, בפעם הראשונה בחייו, שהשליטה האמיתית היא באומץ להתמסר.