מי שהכי רוצה חופש, רוצה בעצם גבול ברור ומוחלט. גבול שמישהו חזק, מודע ומכיל יציב לו. בעולם שבו הכל נזיל, הכל מותר והכל פתוח, החופש הופך לכלא של אינספור אפשרויות. דווקא שם, בקצה האינסוף הזה, הנשמה כמהה ליד חזקה שתתווה עבורה את הקו, שתסמן באצבע נחושה: עד כאן.
החופש האמיתי שלי מתחיל בדיוק איפה שאת מציבה לי גבולות. השליטה שלך בי היא השער לחופש שלי מעצמי, מהחרדה, מהספק, מהאובססיה לשליטה עצמית שלא מרפה. כשאת שולטת בי, את משחררת אותי מהכלא האכזרי ביותר שקיים: הכלא של המחשבות שלי, של הפחדים ושל הכאב של לא להיות מספיק טוב.
אני מבקש ממך שליטה, כי אני מבקש ממך חופש.
בידייך אני מגלה שלווה שלא הכרתי. בשליטתך אני מתמסר באופן מוחלט, והגבולות שאת מציבה לי הם אלה שמאפשרים לי לפרוח, לצמוח, להיות הגרסה הכי אמיתית ועוצמתית שלי.
אני יודע שאת, כמלכה וכשולטת, מבינה את עומק הפרדוקס הזה: הכוח שלך אינו רק בעוצמה שלך לכבוש, אלא ביכולת שלך לשחרר. לשחרר אותי מעצמי, להראות לי מי אני יכול להיות כשאני לגמרי שלך.
אני כאן כדי להישלט, כדי לקבל את הגבולות שתציבי, וכדי לחגוג איתך את החופש הנדיר והמרגש שנולד מתוך השליטה שלך בי.
מי שמבינה את העוצמה שבכך, שתמצא אותי. אני ממתין לשליטה שלך, כדי שאוכל להיות באמת חופשי.