אשליות של גרנדיוזיות

כשנגמר לכתוב מה שאקטואלי 

עוברים לכתוב על חוויות שהחיים זימנו לנו בעבר

השנה 2006. נער בן 19, עובר לגור בעיר הגדולה תל אביב. כמו הרבה נערים בגיל הזה הנער סקרן, חרמן, ובעיקר מבולבל. כשאני חושב על זה היום, חריג למדי שהחשיפה הראשונה שלי לשליטה הייתה במציאות ולא באיזה קטגוריה חדשה של פורנו. אפשר לומר שזה היה אפילו אקראי לגמרי. בחיי שאפילו לא ידעתי שיש כזה ז'אנר בפורנו. כל שכן שלא חלמתי שיש קהילה שלמה של סוטים וסוטות שאפילו מתגאים בזה.

יום שישי, ערב של קיץ חם ודביק, ארוחת שבת מאולתרת אצל כמה חברים. כמה שיחות בנאליות ואוכל מעפן של צעירים. "בא לך לצאת איתנו לבלות במקום נחמד" שאל אותי חבר שגדול ממני בכמה שנים. באותם ימים רציתי רק להכיר כל פאב ומועדון בעיר הזאת וכמובן שהסכמתי בלי לשאול אפילו לאן, הוא בלע חיוך מסתורי ואמר שיהיה לי מעניין.. 

לקחנו מונית ויצאנו ליפו, אני זוכר את גרם המדרגות הארוך בנוף העתיק והישן שסביבנו, ניגוד חד לרחובות והכבישים של תל אביב.  הכניסה למקום הייתה מוקפת נורות ונצנצים צבעוניים לכבוד חג שהשד זוכר מהו. כמה שאלות של סלקציה בכניסה, קצת גימגומים ואני בפנים, מזל שבאתי עם חברים שהכניסו אותי. את העולם המוזר הזה שנגלה לעיניי כשנכנסתי פנימה אני יתקשה לשכוח עוד שנים רבות.

מוזיקת מטאל כבדה, נרות ונשים בלבוש פרובוקטיבי. על הבמה אישה קשורה עם גאג אדום בפה וגבר חטוב שרירי חצי עירום לבוש בחגורות עור מכה בה עם שוט על ישבן שהולך ומאדים. הכל היה נורמאלי להפליא. כאילו זו עוד פעילות שגרתית. כשאני חושב על זה כיום, מפתיע שלא הזדעזעתי, שלא רציתי ישר לברוח מסרט האימה הזה. כנראה תמיד הסקרנות והפתיחות היו משהו מובנה בטבע שלי. אולי זה משהו בגנים ההולנדים שקיבלתי מההורים.

החברים מסתכלים עלי מחייכים, מרוצים שאני לא רוצה לברוח להם באותו רגע מהמקום. רגש חייתי נדלק אצלי בלב, אך אני זוכר שהתביישתי מהם. באותם זמנים הייתי מספיק פתוח לדחפים ולתשוקות שלי אבל סגור וחושש מה יחשבו עלי האנשים השפויים שסובבים אותי בחיים. טוב, הם קולטים שאני אדיש ומתפנים לפלרטט אם כמה בנות שהם כבר הכירו מבילויים קודמים ואני שמח שקיבלתי קצת זמן לעצמי.

תמיד אני אוהב לחקור דברים חדשים לבד, ככה הדעת שלי לא מוסחת מדברים אחרים. מביט באנשים המוזרים האלו ומנסה להבין בכוח המוח שלי מה לעזאזל הם עושים. אני זוכר שהיה לי ואקום מוחלט במוח. אין שום הסבר הגיוני מה הקטע של המקום הזה. בקומה התחתונה אני זוכר אישה עומדת ערומה עם דילדו תקוע כאילו היא רגילה כל ערב לעמוד מול עשרות אנשים, קשורה עם ידיים מאחורי הגב וחפצים תקועים לה באיבר המין. גבר עם שיער כסוף מטפטף עליה בשלווה שעווה רותחת על הגב. פשוט עולם משוגע אני אומר לעצמי. מסקרן אבל לא מחרמן חשבתי לעצמי ולכן עברתי לקומה העליונה לחקור מה כבר יכול להיות שם.

כאן היה כבר יותר מעניין, זוכר כמה שובבות בבגדי עור צמודים סקסיים צוחקות אחת עם השניה בדומיננטיות מקסימה כזו. המבטים שלנו הצטלבו ואני הורדתי את המבט במבוכה וחרמנות עזה. הן השתעשו לעצמן עם כמה גברים במשחקי סוס וגבירה ואני הבטתי מוקסם. זה לא היה ניצול ורוע כמו שחשבתי אלא פשוט משחק מהנה לשני הצדדים. ישבתי בצד החדר ופשוט הייתי שם. הגברים היו כנועים ושלווים וניסו להוביל את הגבירה שלהם על גבם, עד כמה שאדם אנושי יכול לסחוב מישהו אחר בתור סוס.. כמה צעדים לפה ולשם, בתוספת הצלפות עם שוט ארוך ודק בישבנם לצורך דרבון הסוס האנושי.

אני מת להיות מתחת לידיים שלהם חלפה מחשבה במוחי, המחשבה דיגדגה לי בראש. זו הייתה תקופה שגיליתי כל שבוע משהו חדש על המיניות שלי וגם ככה עפתי בתוך טירוף החיים האלו, פשוט זרמתי בלי לחשוב. לא פחדתי מעצמי. אמרתי לעצמי שאני צריך להיות נאמן לעצמי גם לדברים הכי אפלים והזויים שאני אגלה בנפש שלי. אחרי הכל אלו חיים חד פעמיים שהם רק שלי וזין על כולם. מקסימום חשבתי, אחרי שאבין מי אני אנסה לגשר בצורה הגיונית בין העולם הפנימי שלי לעולם הכללי של שאר האנשים שנמצא שם בחוץ.

הסתיים סשן של אחד הסוסים האנושים, הגבר נעלם ונשארנו רק אני, בשר טרי צעיר ויפה ושני בחורות בבגדי עור צמודים. המתח אכל את האוויר, אחת מהן סקסית ומלאה עם שוט ביד, הביטה בי במבט רעב, אוי איך אני אוהב את ניצוץ הטרף הזה. רק היא והחברה שלה נמצאים איתי עכשיו בתור כוך קטן, סטייל ימי הביניים כזה עם קשתות ותקרה מעוגלת יפה. בדיוק האינטימיות שהייתי צריך באותו רגע. מחשבה רצה פתאום בראשי כשהבנתי מה הולך להתרחש. שיט, מה לעזאזל עם החברים שלי יבואו לחפש אותי וימצאו אותי באמצע הסיטואציה המשפילה הזאת אני חושב לעצמי בחרדה.

הלב שלי מתחיל לדפוק, אבל הכל הלך כל כך מהר, מבט, חיוך זדוני ותנועת אצבע קטנה ששלחה אותי לריצפה. אני פשוט לא שולט בזה והסיטואציה מובילה אותי. כל כך רגוע וטוב לי פתאום. מביט בגובה העיניים על מגפיים שחורות, נושם ריח מחרמן של בושם נשי מרענן. המזגן היה קריר ונעים. רגל הונפה לאוויר ומישהי התיישבה על גבי בטבעיות. ואוו המחשבה.. הכוס של הבחורה השובבה הזאת שהתיישב לי צמוד על הגב מחרמן לי את הצורה, מדמיין שאני מרגיש את הרטיבות, המוח שלי כבר מזמן הפסיק לחשוב ועכשיו הוא רק מקבל פקודות.

מובילה אותי בחדר במעגלים ואני מתאמץ להחזיק את כובד משקלה על הגב. מנסה ללכת זקוף וחזק לא להיות שברירי וחלש כמו הגברים שהיו לפני. אני רוצה להרשים אותה, אני הדבר הכי קרוב לסוס אמיתי. הצלפות קלות ומדגדגות על הישבן עם השוט שהיא החזיקה ביד. אני זוכר שפחות התחברתי אבל ספגתי. אהבתי יותר את המגע, השפלה אינטימית ישירות בלי תיווך של חפץ אחר. אלו היו רגעים מיוחדים של החיים.

ככה שיחקנו חצי שעה בערך, המוח שלי לא היה איתי, מתגעגע להרגשה עד היום. סטירות עדינות כאלו שרק גרמו לי לפנטז על המגע העדין של היד שלה על הפנים שלי שוב. הבנות התחלפו בינהם בזמן שתמיד זאת שעומדת מהצד מדרבנת את השניה להיות יותר אגרסיבית. זכור לי שדבר אחד העסיק אותי בראש, התנהגותי הייתה טבעית אך חששתי מהשאלה האם זו הפעם הראשונה שלי, חששתי שאם אני יענה בחיוב הן ירתעו ויעזבו אותי לבדי. תאמינו לי, זה הדבר האחרון שרציתי שיתרחש באותו רגע.

התחושות היו חדשות, מטריפות, השפלה חרמנות וכאב התערבבו יחדיו לקוקטייל פסיכוטי. בשלב מסוים הרגליים שלי כבר לא עמדו בעומס והסוס היה צריך הפסקה בשביל אוכל ומים. נפרדנו בחיוך שובב ירדתי לבר לקנות קולה עם קרח, מעולם לא הייתי טיפוס של אלכהול. הלכתי לפינה צדדית לסדר את הראש לנסות להסביר לעצמי מה לעזאזל עברתי עכשיו.

הראש שלי היה מוצף. לא הצלחתי בשום פנים לקטלג ולסווג בצורה הגיונית מה שעברתי פה עכשיו. למה לעזאזל נהניתי מהדבר הזה אני זוכר ששאלתי את עצמי. זה בדיוק ההפך מהמיתוס הגברי החזק חשבתי לעצמי, אבל היי, מצד שני זה עשה לי טוב לאללה חשבתי לעצמי. כשמחשבות תקועות בלופים בראש, הם רק חוזרות על אותו הדבר שוב ושוב ושוב, כשנגמר הדלק למוח פשוט נשארים עם כאב ראש בלתי מוסבר.

היי לאיפה נעלמת? חיפשנו אותך, שאל החבר שאיתו הגעתי למועדון. התעוררתי מהמחשבות ועניתי, המוזיקה למטה דפקה לי את המוח אז חיפשתי מקום שקט לשבת עניתי.. טקטיקה של ילד טוב ירושלים שעוד תלווה אותי הרבה בחיים כדי חפות על הדחפים הסוטים שלי.. אתה נהנה פה שאל, ואני התאמצתי להראות משועמם ואמרתי כן לא רע פה..

הערב הסתיים בהתפזרות רגילה של חברים.. אין לי מושג עד היום מה הן עשו שם. ולהם אין מושג מה אני עשיתי שם.. גם ככה אנחנו כבר לא בקשר היום. אבל ביום הזה למדתי משהו חדש על עצמי. גיליתי משהו חדש שעושה לי טוב. עדיין התכופפתי ללחצי החברה. המשכתי בזרם הרגיל, לחפש לזיין כמה שיותר, להרשים להראות חזק ומצליח. אבל מאז תמיד הנשים בחיי היו עדינות מדי בשבילי..

נשארה לי פינה בלב, ידעתי שיום אחד אני אקח פנס ואנסה להאיר את החור האפל הזה בנשמה שלי. להבין עד הסוף מה הולך שם. לחצי החברה בשנות ההתבגרות היו חזקים. לפעמים פחדתי מעצמי. ניסיתי להדחיק אולי זה משהו חד פעמי שיעבור אמרתי. אבל כמו בחיים, כשנתקלתי בחוויה בפעם השניה הבנתי שהניצוץ שלי רק הולך וגדל.. 

מאז ועד היום עברו מים רבים בנהר.. חוויתי כאבתי אהבתי

כשאני חושב על הימים האלו, אני מתגעגע לתמימות..