היום ניסיתי לחשוב יותר מלמעלה, להביט על החיים
מתלבט כרגע האם לכתוב אינפורמטיבי כמו הפוסטים הקודמים. בא לי לכתוב חופשי לתת לדמיון ולמילים לרוץ לבד.
אהבה היא קסם. הדבר היחיד שגורם לדאוג למישהו אחר יותר מעצמנו. ריגוש אולטימטיבי חזק ומתמשך, כזה שלא רק בא לכמה שעות ונעלם. משהו ארוך ואינטנסיבי שנמצא במחשבות חודשים ואפילו שנים. גירוי אינטלקטואלי עמוק למוח, כזה שנותן חומר למחשבה בכמות של תואר ראשון.
מראש אסייג את דבריי, לדעתי אהבה רחוקה מלהיות הכול בחיים. החיים הם הכול בחיים. אבל איך בכל זאת משיגים את הדבר הזה. הגישה הפסיבית האומרת אתאהב כשיגיע האדם המתאים. לדעתי היא טעות. כי גם אם לא נעשה מאמץ מודע ואכן יגיע האדם המתאים, אם אנחנו לא פתוחים לאהבה אנחנו נחסום אותה. אלו שמתאהבים בהפתעה הם אלו שהיו כשירים מראש להתאהב. אגב, רשימת המכולת שלנו בנוגע לפרנטר המבוקש היא לא הפיתרון. רגש האהבה הוא חוצה גבולות, רואים אותו בכל שכבות האוכלוסיה. עשירים עניים יפים ומכוערים משכילים ובורים. באמת שאין כללים והדבר המשותף היחידי הוא קודם כל להיות כשיר להתאהב. הכל אצלנו מגיע מהמוח. זה מתחיל בלאהוב את עצמנו וממשיך בלהיות פתוחים לצרף מישהו אחר לאהבה הזאת.
הדבר היפה בחיים שלהיות מודעים למשהו כבר גורם לתהליך אחר במוח שמשנה אותנו. זו הנקודה במשפט "להבין זה חצי פיתרון". ד"ר רוברט מאורר כותב על ההכנה הזאת יפה בספרו "דרך הקייזן". שני החסמים הגדולים ביותר מאיתנו להתאהב הם בסך הכול זוג פחדים. הראשון, הפחד להיות חסר ערך - אני לא ראוי שמישהו יאהב אותי. השני, הפחד לאבד שליטה - מה יקרה אם אתאהב בו והוא יעזוב אותי.
לדעתי יש עוד דברים. הבסיסי ביותר הוא בכלל הרצון לאהוב. לרצות לאהוב זה לא משהו אוטומטי. יש תקופות בחיים שאנחנו עסוקים ואין באמת את הזמן והאנרגיה. יש הרבה תקופות של הבשלה ושקט שכל מה שרוצים זה להיות לבד עם עצמנו. לרצות לאהוב כמו לרצות כל דבר בחיים זה להיות מוכן לשלם גם את המחיר. רכבת הרים רגשית. למצוא ולאבד את הטעם לחיים. לבלוע אכזבות בלי להתייאש. אצלי הדבר הכי קשה הוא להסיר את מנגנוני ההגנה הטבעיים שהמוח שלי יצר אחרי הפרידה האחרונה. הגנות הם דבר חיובי ששומר על התודעה שלנו בריאה ומתפקדת מבחינה נפשית. להסיר את ההגנות פירושו להיות פגיע שוב. להיות פתוח לאהוב זה בעיקר החשיפה להפגע שוב.
יש הרבה הנאות בחיים, כולם הם תוצרים של שינויים כימים במוח שלנו. אוכל מין כבוד הומור עומק מחשבתי. לדעתי הנאה מחשבתית היא הנעלה מכל ההנאות של החיים. היא אינסופית ומייצרת גלים ארוכים של אושר למוח. ההתעסקות בחיבור בין שני אנשים הוא הדבר הכי מרתק. כמה שהמוח שלנו מרתק את עצמנו, להכיר עוד מוח שחושב מה אני חושב זו בכלל אורגזמה אינטלקטואלית. הרושם המוטעה כאילו אנשים מחפשים רק ריגושים מהירים קרים וזולים הוא פשוט קצה קרחון של רצון תהומי אינסופי למישהו שיאהב יבין ויגע לנו במחשבות וברגשות.
חשבתי על עצמי איך אני מתנדנד בין תשוקה וחרמנות אדירה לבין רצון לשקט חיבוק ואהבה. שמתי לב שהפסגה של הרגש בסשן אצלי הוא המגע הקרוב, הריח וחום הגוף שלה כשהיא מרפרפת על הגוף שלי כשאני קשור עירום לאחר שהצליפה בי כהוגן. לאחר שסחטה ממני את הרגש השלילי שמשתחרר החוצה ביחד עם הכאב והפחד. האפטר שאחרי הסשן, הדיבור המרגיע, הליטוף, הדיבור המשוחרר שבא ממקום הכי חושפני בעולם. לאחר שראינו עכשיו אחד את השני בסיטואציות הכי מביכות ולא חברתיות בעליל. פתאום אפשר להביט ולדבר חופשי באמת סוף סוף. בלי כל החסימות הדביליות שיש בחיים שלנו. לחבר את המוחות של שנינו ביחד, להכנס למיטה ולישון כפיות עד הבוקר.
שולטות נשלטים זה לא משנה. כל תאורי האקסטרים בסשנים הם מגניבים מסעירים ומחרמנים בטירוף. אבל בסוף זה הרצון לפרוק את הלחץ הזה בראש, את הדחף הסדיסטי שרק לאחר שהוא נרגע אפשר להמשיך לאהוב בשקט. כנ"ל המזוכיסט עם ההגנות שלו, ההוא שזקוק לכאב והשפלה כדי להביט לה באהבה ובכבוד בגובה העיניים. כשאני חושב על זה אנחנו באמת סרוטים.. מדהים שיש אנשים בכל העולם שעושים את החיבור הזה בלי להרביץ אחד לשני.. אבל אני מזמן לא מתכווח עם הגנים שאבא ואמא הביאו לי ועם הסביבה שהדטרמניזם גידל אותי.
ואם כבר התחלתי באהבה נסיים באהבה. בכלל מוזר לי שבזמן האחרון אני מתעסק באהבה יותר מסקס, איפה התקופות העליזות של גיל 20 שרק סקס סקס סקס יש בראש. כנראה שמשהו השתנה אצלי וסבבה לי עם זה. יש משהו בסביבה ובאתר הזה של אנשים שלוקחים את המיניות צעד אחד קדימה. הכל מתחיל מראש פתוח וחופשי מחובר לעצמי שפחות מושפע מהלחצים והמנהגים של התרבות שלנו.
הכי קל לנסות להגדיר אהבה דרך המישור המדעי-ביולוגי. נוירוטרנסמיטורים במוח. אבל ישנה נקודת מבט קסומה ויפה כשמנסים לתאר אהבה במבט סוביקטיבי, פנימי מהעיניים המיוחדות של כל האדם המאוהב. במקום נקודת מבט אחת יש לנו מספר נקודות מבט כמספר האנשים החיים בכדור הארץ. מה לעשות, כל אחד רואה דברים בצורה אחרת.
אני לא מתלהב להפוך את הבלוג ללינקיה של ההרצאות האהובות עלי ביוטיוב. אבל את ההרצאה של ד"ר חיים שפירא על אהבה הייתי חייב לשתף. נוירוטי, גאוני, מהיר ומטורף עם מבטא זר. תוכן הדברים פשוט מרתק.
סופ"ש שקט רגוע וטוב כמו שסופ"ש צריך להיות
