הסתיימה התאהבות
פעם שלישית בחיים שאני מתאהב.
להתאהב זו חוויה שמתרחשת רק מספר פעמים בודדות במשך כל החיים. אצלי בנתיים הממוצע היא אהבה אחת לעשר שנים. התחושות האובססיביות שגורמות לחשוב רק על מישהי אחת נעלמים לאט לאט, את מקומם תופסת החזרה לידידות או ההמשך לאהבה שקטה ורגועה.
מתוך האכזבה והבאסה של אחרי, חיפשתי דברים נוספים לחשוב עליהם. נקודה מעניינת שתפסה את תשומת ליבי היא השאלה האם אפשר להתאהב בכמה אנשים במקביל. אנשים מדברים הרבה על פוליגמיה וקיום סקס עם יותר מפרנטר אחד, אולם הרבה יותר מעניינת היא הפוליאמוריה, ריבוי אהבות במקביל עם יותר מפרנטר אחד.
אפשר לאהוב יותר מאדם אחד, אנחנו עושים את זה כל הזמן. אנחנו אוהבות את אבא וגם את אמא. הורים אוהבים את כל שלושת ילדיהם. אנחנו אוהבים כמה חברים קרובים וממש מוזר לחשוב לתת לחבר קרוב בלעדיות על חיי החברה שלנו. אם כן מדוע במערכות יחסים זה חייב להיות שונה, למה כשמדובר ביחסים שמשלבים משיכה מינית חייבת להיות בלעדיות של אדם יחיד על הרגש הכי עוצמתי וחזק בחיים. הנה הרצאה יפה של אורלי ברלב על הנושא, ממליץ בחום לצפות, לשמוע משהו אחר בחיים.
אחרי שעניתי לעצמי, מה ההגדרות שלי. המסקנה היא שאני לא מגביל את האהבות שלי בחיים. כעת השאלות נהיות יותר קונקרטיות ופרטניות, נכון כשמגיעים לשלב הרגוע של האהבה אפשר להכניס אדם נוסף. אבל האם אפשר להכיר מישהי חדשה באמצע השלב של הפרפרים בבטן. או אולי התאהבות היא משהו כל כך אבולוציוני, עוצמתי בטירוף כל כך שאין מקום להכניס ללב אדם נוסף.
אני אישית לא הצלחתי. ניסיתי לפתוח קשר חדש, דיברתי איתה והיה כיף, אבל ברגע האמת גיליתי שאני גבר נאמן בצורה טבעית ללא כל כפייה של לחץ חברתי. פשוט לא מסוגל ללכת עד הסוף כשיש לי מישהי אחרת בראש. בסוף את המגע אני רוצה רק ממנה, למרות שיש לי אפשרות לחוות זאת גם עם מישהי אחרת.
לחיים אין משמעות. אנחנו פה בצורה אקראית, כיצורים אינטלגנטים ומודעים לעצמם, לאחר שנולדנו לחיים אלו בלי ששאלו אותנו, יש לנו מטרה כלשהי להגשים. מטרה ביולוגיה פשוטה שלנו. בתיאור קצר, מקסימום הנאה - מינימום סבל. להנות וכמה שיותר, הדרך לאושר. הדוניזם יכול להיות כל דבר שעושה הנאה. טיול, ספר, שיחה, צחוק, סקס, מחשבה. מוזיקה או סתם לגלוש באינטרנט..
איך עושים את זה בלי לדפוק את סף הגירוי שלנו. האם הנוסחה היא לקפוץ מפיק לפיק, להחליף כל הזמן נושאים. יום אחד להנות משקט בבית עם מוזיקה וספר טוב. למחרת לבקר חברים עם מסיבה טובה. שמתי לב על עצמי שהתאהבות, לא אהבה, לוקחת לי תקופת זמן של חודש או שלושה. לאחר מכן נפתח דף חדש ורגוע. הדבר שהכי נשאר לי בזיכרון מהסרט "ירח מר" של רומן פולנסקי, הוא המשפט האחרון בסרט שבו אוסקר מדבר על היחסים שלו עם מימי, "סליחה שהיינו חמדנים יותר מדי" צריך בחיים להשאיר טעם של עוד, מי שאוכל הכול בלי הגבלה בסוף נשאר בלי דברים שהוא אוהב לאכול.
ניסיתי למתוח את הגבול, למצות את כל פירורי הריגוש שנשארו מהקשר הזה. כשאהבה היא חד צדדית רוב האנשים פשוט נעלמים, הם לא מסוגלים לעמוד בכאב הנפשי. לעומת זאת כמו שבחרנו בתת מודע להתאהב אפשר גם להרפות ולחזור להיות ידידים. אם כבר נשארים בקשר לפחות בוא נטרוף שוב את החרמנות של ההתחלה. נגביר את הריגושים למקסימום כמו שעושים עם קשר שמתבסס רק על גירוי מיני משותף.
קבענו הפעם להתחיל את הסשן בצורה קינקית. היא תשאיר לי מחוץ לדלת אזיקים, גאג לפה וכיסוי עיניים. אני אגיע, אתפשט אקשור את עצמי וימתין מחוץ לדלת. היא פותחת לי את הדלת בשקט. לא אומרת מילה, מרגיש אותה מביטה על כל נקודה בגוף שלי בלי בושה. סוקרת את צעצוע המין החדש שהגיע אליה לבית ארוז ומוכן לשימוש. חסר לי החיבוק החם עם השדיים הגדולות שלה. במקום זה אני מובל קשור עיניים, לא רואה כלום, לעבר חדר המיטות שלה. מושכת אותי מהזין שכבר מתלבט עם לעמוד או לא וגוררת אותי לחדר.
עכשיו אנחנו בחדר, מזגן נעים וקריר שגורם בשניה לשכוח מהחום והלחות המטורפת שעוברת על תל אביב בשבוע האחרון. המגע שלה חלק ונעים, מעמידה אותי קשור במרכז החדר. עומד זקוף, לא רואה כלום, העיניים מכוסות. ידיים קשורות מאחורי הגב. גאג תקוע בפה, לא יכול לדבר. מעט רוק מתחיל לנזול לי ללא שליטה מהצדדים של הפה. אוף אני רוצה לראות אותה, לא כיף, זה חסר לי.
הידיים שלה עוברות לי על הגוף, מלטפות ובוחנות כל פיסה בגוף החלק שלי. צובטת לי בפיטמות, מפליקה קלות על הישבן ותופסת בקלילות בזין. הקור של המזגן והחום של הגוף שלה מעבירים בי גלים מטורפים של חום וקור. מנסה להיות כמה שיותר קרוב אליה. נהנה מתאוות בשרים פסיבית והכי חסרת אונים שיש. מרגיש כמה היא חופשיה כעת בלי העיניים הבוחנות שלי, הבטחון העצמי שלה גבוה מתמיד, היא ממש מתחרמנת לי על הגוף בצורה הכי חייתית שיש, פשוט מנצלת אותי מינית. מצמידה את גופי הערום לגופה. מרגיש את השדיים נצמדים לי לחזה בלי שאני יכול לזוז, מטריפה אותי המחשבה עליהם. לוחשת לי באוזן כמה היא יכולה לעשות לי מה שהיא רוצה, הגוף שלי מגיב בצמרמורת מחשמלת.
מורידה אותי לברכיים בעדינות. לוחשת לי שהיום נלך עד לקצה. אם יש בעיה תזכור את המילה אדום מחייכת.. ואני עונה שאין צורך במילת ביטחון. כשהפרטנר מכיר מספיק טוב את הגוף שלך, הוא יזהה סימני מצוקה בלי שאומר מילה. יש משהו מתמסר בלתת את כולך לאדם שאתה סומך עליו. אני יודע שגם אם אאבד הכרה במהלך הסשן לא יקרה כלום, היא מספיק אחראית ותהיה פה תמיד כדי לדאוג ולהציל אותי.
פותחת לי את התחת על ארבע. מתחילה לשמן את הרקטום עם האצבעות. מכניסה דילדו ומתחילה לשחק איתי, לא ידעתי שהרפלקסים של ההקאה קשורים לרפלקסים של פי הטבעת. דוחפת לי אצבעות לגרון עד הסוף, מביאה אותי להקאה וכשהגוף שלי קופץ קדימה הדילדו נפלט לו מהחור. כועסת בטיזינג מתוק ומאיימת שבפעם הבאה שהוא יצא היד תדחוף לי את עקב הנעל לתחת. כמובן שזה בסוף קרה והאמת זה לא באמת כזה כואב.
עוברת לשחק בחניקות ונשימה. מצמידה לי ידיים בחוזקה לגרון עד שהגרוגרת שלי לוחצת בכאב. מתחיל לראות ערפל שחור סביב העיניים וברגע לפני האחרון מזייף השתנקות והיא משחררת אותי. קשה לי להתמסר פיזית עד הסוף למרות שנפשית אני כן מוכן לזה. יושבת לי עם הישבן על הפנים. ואוו אני בעננים אני מת על זה. התגלחתי במיוחד בשבילה שלא יהיו זיפים. חור התחת שלה צמוד לי לאף והישבן חוסם את האוויר לחלוטין. אני מת לרדת לה עוברת מחשבה מחרמנת בראש שלי.
קצת הצלפות, פליקים בישבן. אין ספק שהמגע האינטימי של היד על הישבן הוא הכי מענג שיש. בכלל הישבן הוא המקום האידיאלי לכאב ללא נזקים. משכיבה אותי על הברכיים כמו ילד קטן ומצליפה שוב ושוב. כשנגמר לה הכוח ביד היא עוברת להכות עם מחבט.. הלחיים של התחת שלי כבר מזמן החליפו צבע מלבן לאדום רמזור בוהק. אני כבר בלי כיסוי עיניים, מבין כמה טוב לי לראות אותה. כמה העיניים השובבות והמטורפות האלו מרגיעות ומחרמנות אותי כאחד.
כבר הכנתי את עצמי לסשן אקסטרימי ובמקום זה תהפוכות המזל קרה בדיוק דבר הפוך. האינטימות הדמעות והכאב, שחררו לי דברים טובים במוח. מתחילים לדבר בכנות על החיים וזה עושה לי ממש טוב. פתאום אני ילד אבוד שרק צריך מגע ואהבה. כבר לא בא לי כואב, בא לי להתכרבל בין השדיים שלה. להיות צמוד לרגליים שלה, לנהל איתה שיחה טובה. אולי בכלל אני צריך פסיכולוג ולא בחורה מהרהר לעצמי.
אנחנו מסיימים את הסשן הכי הזוי. אני כבר לא מאוכזב ומבין שהמגע איתה מדרדר והולך מפעם לפעם. כשיש אהבה דו צדדית המגע רק משתבח כל פגישה. פה אני מרגיש שאני משקיע יותר ויותר אבל היא מאבדת עניין במהירות. היא כבר לא מי שהכרתי בסשן הראשון. משלים עם הרעיון שתמיד בשר חדש זה הדבר הכי מדליק ומסעיר שיש ואני בשבילה כבר לא כזה. תמיד להכיר גוף חדש, אישיות חדשה, גורם לסיעור חושים. תמיד יהיו עוד אנשים בעולם שיעשו לנו את זה בטירוף.
העיקר את החוויה של ההתאהבות שלי עברתי. זה היה יעד בשלב זה של החיים שלי ועכשיו סימנתי אותו בהצלחה. הוא מאחורי, עכשיו אין לי אתגר חדש להשיג בחיים. פשוט להמשיך לחיות. כשאני חושב איך הגעתי למצב הזה שבחרתי שאני רוצה להתאהב, אני לא יכול שלא להיזכר בסופר ובפילוסוף האמריקאי הצעיר סם האריס. הוא מדבר על הבסיס של הבסיס שלנו בחיים. על זה שאין חופש בחירה אמיתי וזה מרתק.
אני אדם שמעדיף תמיד לומר מה הוא חושב כשאפשר. עכשיו אני כבר רגוע, אני לא חושש לאבד אותה. מספר לה על ההתאהבות המהירה ועל הדעיכה שבאה לאחר שראיתי שזה לא מגיע ממנה בצורה הדדית. האהבה זה הדבר היחיד שהשאיר אותנו ביחד, כיף לנו אני מחבב אותה אבל את הריגוש הבא אני יעדיף למצוא אצל מישהי חדשה שתעשה לי ריגוש מיני חדש ומסעיר יותר. חדש זה הכי טוב.
ברגע של כנות אומר לה שמשהו נאבד. תדעי לך שכנראה לא נפגש שוב אומר. כבר לא בא לי לגעת בה. אפילו לא הייתי צריך לגמור הפעם שכחתי מזה לגמרי. בלב אני מרגיש שבא לי לברוח לתמיד. לא כיף לי פה. אבל מתוך נסיון בחיים אני זוכר שאסור לסגור דלתות. לכן משאיר את האופציה שנפגש שוב על השולחן. נפרדים בחיבוק כבד ונשיקה קלילה שהיא סוחטת ממני. כמו אחרי כל סשן יוצא לרחוב עמוס מחשבות.
משהו נכבה אצלי. האהבה לכאב שהיא נתנה לי נעלמה. אני יכול לעמוד בכאב אבל עכשיו הכאב הוא רע ולא כאב טוב. לא נעים. בא לי סקס רגיל של ונילים רק קצת יותר קשוח מהצד הנשי. עם הרבה מגע ולישון כפיות. שיחות נפש כאלו שעושות אורגזמה לתאים של המוח. מגיע לבית מאוכזב ומבולבל. אין לי כוח להתמודד שוב עם כאב נפשי, כבר הראיתי לעצמי שאני יכול להתמודד בעבר ולכן מרשה לעצמי לשחרר.
דופק את הראש, מערפל את המחשבה. בכל הפעמים שנפרדתי מנשים עשיתי את זה. השעות עוברות ואני מתחיל לחזור לעצמי. רגוע שקט יותר. בלי ציפיות, בלי אכזבות. רוצה להמשיך את החיים. השבוע נרשמתי לקורס מדיטציה. אני חושב שאני צריך את זה. כבר קניתי כרטיס לנשף פמדום בסוף החודש אבל לא בא לי ללכת, מזל שידידה טובה שהעולם הזה מסקרן אותה, תבוא איתי להעביר שם את הזמן בכיף.
