ברית דם

לא מוזר לי שאני אוהבת כל מה שמוזר.
כי זה בכלל לא מוזר בעיני.

אם יש משהו שאני לא אוהבת, זה משהו שכולם אוהבים.

ולפני שלושה חודשים, כשנכנסו דיירים לבית האח הגדול (שהייתי עושה בכייייייף), סימנתי את תמיר!
ולא כמו שאמר היום אסי עזר (שגם הייתי עושה ביותר כיייייף), שיש בו משהו שמדבר אל כל המוזרים. אני לא מוזרה אבל יש בתמיר הרבה דברים שדיברו אלי.
לא עשיתי לו טובה בזה שאהבתי את השטויות שלו,
לא עשיתי לו טובה בזה שאהבתי לצחוק ממנו,
לא עשיתי לו טובה בזה שרציתי שיקבל תמליון.
לא מרחמת עליו!
לא חושבת שמגיע לו יחס מועדף!
הוא פשוט בנאדם מלך! כבנאדם.
והיה מגיע לו להיות הזוכה.
וקותי............יש עוד מליון כמוהו!

אחרי פוסט זיוני שכל, אפשר ללכת לישון שבעים:)

הוא היה דומה לשחקן קולנוע.
לא בהכרח יפה משורטט, אבל הייתה לו נוכחות מרשימה במיוחד. קצת דומה לאנשי המערב הפרוע, תמיד עם מגפי בוקרים, תמיד עם עיניים מצומצמות שרואות הכל, שיער משוך לאחור, גבוה ודי מסוקס.
מרוב שהמראה הקשוח שלו גרם לי להערצה, אפילו התביישתי לנסות קצת טיזינג איתו.
יום אחד ישבתי על הבר עם חבר קרוב והוא נכנס, חלף מאחורי בדיוק כשלקחתי שלוק. הוא קצת דחף, כנראה בכוונה, נשפכה לי בירה, הסתובבתי במבט של תקיפה, אבל כשראיתי אותו, התקיפה נעלמה ונשאר רק מבט. הוא הניח את היד שלו על הכתף שלי ולחש לי באוזן "מצטער הא...זה יורד בכביסה, מנסיון" וככה קרץ לי וחייך. כמובן שחייכתי בחזרה. שלא יעבור...
מאותו רגע הוא כאילו סימן אותי. הרגשתי בגב את המבטים שלו, אבל בגלל שצריך לשחק את המשחק, כמובן שלא בדקתי אם זה אכן קורה.
בשלב מסויים קמתי לשירותים וכשיצאתי מהתא, הוא עמד שם.
"את עדיין רטובה?" דאבל מינינג מובלט, גם אם הייתי סטיבי וונדר, הייתי קולטת את המבט המשועשע שלו. קל לו עם נשים אין ספק...
"סך הכל שתי שניות של רטיבות, אחר כך מתייבש" החזרתי לו באותה מטבע
"כזה מהר?" הוא לא מוותר
"בכל זאת....זה לא ששפכת עלי הכל..."
"את יודעת...בכל זאת...את עם מישהו.."
"נכון...לא נעים..." חייכתי ויצאתי.
אמרתי לעצמי, אם הוא יחשוב שאני עם מישהו זה יכול או לגרום לו לנסות יותר, או לגרום לו להפסיק. ולי היה יכול להיות מאד קשה לעמוד בפיתוי, העדפתי שיפסיק, הרגשתי שהוא גדול עלי בכמה מונים. קיצר פחדנית תחת.
אחרי שסיימנו את המשקה האחרון כבר הזמנו חשבון. הוא כנראה ראה הכל. ממש כשקמנו ללכת, הרגשתי מישהו מחטט לי בכיס האחורי ואותו...
"יש לך שם את המספר שלי. רק למקרה ש..."
לא התקשרתי.
אחרי יומיים הוא מתקשר
"מכירים אותך פה הא..."
כמובן שלא כעסתי על מי שהעביר לו את המספר שלי, דיברנו וקבענו לשתות קפה. מאותו קפה, הוא התחיל לחזר באופן אינטנסיבי, ממש כל יום רצה להיפגש ועדיין לא היינו ברגע אינטימי אחד, רק הוא ואני. לא שלא רציתי....או יותר פפפפווווואווווו איך רציתי, אבל לא יצא. אחרי שבוע אינטנסיבי כזה של כל יום שיחות וכל יום קפה או בירה בבית קפה. החלטנו שמעבירים ערב של ביחד. ידעתי שבאותו יום זה יקרה.
התחלתי לפנטז, איך הידיים השריריות שלו לוקחות אותי גבוה, איך הוא מטיח אותי על המיטה ועושה בי את זממו, פנטזתי על הזיעה שלו שנוטפת מעלי ו....הסרטים ההוליוודים לא עושים לנו טוב האמת, מכניסים אותנו לדמיונות מטורפים שיכולים לקרות רק בסרטים ההוליוודיים.
אז הייתי אש.
ישבנו בפאב ודפקנו שוטים. רק שוטים הוא שותה
ואז הלכנו אליו, כבר בכניסה הוא הצמיד אותי לדלת עם הגוף החזק שלו, אכל לי את הצוואר והרגשתי את...הגדול הזה...גדל לי על הבטן בתוך הג'ינס שלו. הדבר שהכי רציתי לעשות זה לשחרר אותו מכבלי המכנסיים ופשוט לעשות אותו שמח...כמו לאקי לוק.
ככה הוא הכניס אותי לדירה תוך כדי נישוקים ואחיזת הישבן, מצאתי את עצמי על הגב על הספה, כשהוא מעלי, מוריד לי את הגופיה ותופס חזק את הפיטמה. כולי באקסטזה מתה שיקרע ממני את הג'ינס ויראה לי מה יש לו שם...כשפתאום אני קולטת שהוא כבר אחרי...
ככה
בתוך הג'ינס...
שלו...לא שלי...
הייתי בהלם.

"זה לא קורה לי אף פעם" הוא מתנצל אחרי שסיים להתנשף
'זה גם לא יקרה לך שוב' חשבתי לעצמי...'בטח לא איתי'...... ועוד הוא זה ששאל "כזה מהר..?"...

בא לי קוקילידה

עכשיו

אם יש פאבים שווים, הרי שאלה הפאבים הישנים, של פעם.
היום כבר אין הרבה כאלה ואם יש אז מגיעים לשם ה'זקנים' שעוד זוכרים ימים יפים במקום.
המוזיקה
האווירה
הריח (כןכן של הסיגריות, הזיתים והבייגלה בשילוב האלכוהול)
השירותים (הפינה היחידה שמשפצים עם השנים)
הבר
הברמנים
המלצריות (שגדלו על המקום כנערות)
השיחות
האלכוהול (הלא מזוייף)
כשמגיעים למקום כזה ובעל המקום כבר יודע בדיוק איך אנחנו אוהבים את השתייה שלנו.

קראו לי old-fashion אבל אם כבר ערב של מוזיקה טובה ואלכוהול – אז בכזה מקום!

איזה קטע זה שאת הדברים שנמצאים מרחק יריקה מאיתנו, אנחנו לא רואים..
כאילו שהאף שלנו כזההה גדול שהוא מסתיר הכל ואנחנו מסוגלים לראות רק מה שרחוק.

מהיום אני בודקת לאן אני יורקת!

לא שאני מתה על איזון, אבל חייב להיות משהו שמתקרב לזה...

אחד אטי מדי
אחד מהיר מדי
אחד שטחי מדי
אחד מעמיק מדי
אחד קצר מדי
אחד ארוך מדי
אחד טירון מדי
אחד ותיק מדי


האם קיים אחד....בול מדי?

יש באזור פלמחים מקום שאני קוראת לו 'המחבואה'.
אני חושבת שמעט מאד אנשים באמת מכירים את הפינה הזאת. אין גישה לכלי רכב, גם לא לאופנועים. זה אזור סלעי חלקלק ובלילה הים די מגיע אליו.
בין כל הטבע הפראי הזה, יש פינה, די נסתרת, בה מונח לו סלע גדול, חלק, דומה למיטה עגולה.
אחד הדברים הכי כייפים זה לשכב על הגב ולתת לכל כוכב שם.
במקרים אחרים....אפשר לראות שם כל כך הרבה כוכבים שלמי יש חשק בכלל לתת להם שמות.

אל תגלו שגיליתי :-)

עוד הבדל שגיליתי בין נשים לגברים.

אני (אישה דא):"סליחה, איפה יש כאן אפשרות להשיג מונית?"
איש: "תלכי לכיוון הזה, שתי דקות הליכה ויש לך מלא על הכביש"

אני הולכת
והולכת
והולכת
וזה לא נגמר
אני: "תגיד אין פה מוניות???"
טוסטוסמן: "וואלה לא ניראה לי, תמשיכי יותר צפונה יש מצב"
אני: "כמה צפונה?" שואלת ומסתכלת על נעלי העקב
טוסטוסמן צוחק: "אממ אני הייתי עושה את זה ב 5 דקות אבל..."
אני: "זותומרת עוד הרבה..." מיואשת
טוסטוסמן: "אין לך קסדה במקרה? הייתי מקפיץ אותך"
כן, יש לי קסדה מתקפלת בתוך תיק האיפור, אין ספק שקסדה זה מאסט...

חצי שעה הלכתי!
עד שראיתי אישה (!!!)

אני: "היי, תגידי, את יודעת איפה אפשר להתארגן פה על פאקינג מונית?"
אישה: "אחותי, אין פה. אבל חכי..."
היא מחטטת בתיק ומוציאה פנקס, מדפדפת
אישה: "תרשמי, קוראים לו דודי, יש לו מונית הוא עובד באזור. הרבה יבלות כבר חטפתי פה"
איזה מושיעה! ויעילה! לא כמו הבנים בדרך...
כשדודי הגיע, התחלנו לנסוע, 20 שניות והיינו בכביש הראשי. אחרי חצי שעה של הליכה....איזה הזוי...

בדיחה:
שני משוגעים בורחים מבית משוגעים. צריכים לעבור 100 חומות.
אחרי 10, אחד אומר לשני "בוא נחזור אני צמא" השני עונה "תשתה כשנצא מכאן רק עוד 90" ממשיכים ואחרי עוד 30 חומות אחד אומר "אני כבר לא יכול בוא נחזור אני צמאאא" השני עונה "עזוב נו, רק עוד 60" ממשיכים עוד ובחומה ה 90 האחד שוב אומר "אני כבר לא יכוללל בוא נחזור אני צמא" אז השני עונה "טוב יא נודניק בוא נחזור, תשתה ונחזור".

אני שואלת את עצמי אם שווה להתרגז....
כולם נהיו פלצנים זה מחריד
בנאדם מפרסם שיש לו מלא בגדים לתרום ופתאום אין עניים במדינה. יש רק עניים פליטים.

אני לא מתפלאת שעוד יש נזקקים במדינה ולא אתפלא שהם ימשיכו להיות כשאנשים נהפכים לפלצנים דוחים.

מגעילים בעעע

מישהו פעם הבחין בהבדל שבין להיכנס למיטה ובין לצאת ממנה?
גם אם אנחנו מאד עייפים והדבר שהכי היינו רוצים לעשות זה להיכנס למיטה, עדיין יש במיטה משהו סופני...לא סתם אנשים נרדמים על הספה תוך צפייה בטלביזיה. זה סוג של להמשיך את היום. לעומת הרגע שבו מכבים אורות ונכנסים למיטה - שזה בוודאות כבר סוף היום.
סוף יום יכול להיות נחמד למי מאיתנו שאוהב להתחיל כל פעם משהו חדש ולא מעניין אותו מה קורה בזמן שהוא ישן.
אני מאלה שמרגישים שמהרגע שאני נכנסת למיטה אני מפספסת ים דברים, כל העולם ממשיך לתקתק ואני בארץ לעולם לא....לא בשבילי.
אבל זה חלק מהדברים שצריך לעשות אז עושים.
ואז נרדמים
ואז מתעוררים.
שמתם לב שההרגשה הכי נעימה במיטה זה השלב בו צריך להחליט שקמים ממנה?
פתאום הכי חם שם, הכי מפנק, הכי מריח טוב, הכי מלטף והכי הכי לא בא לצאת משם....אבל צריך.

אני בעד הפרדה מוחלטת בין מיטה לבין סקס.
בדיוק מאותם טעמים - במיטה ישנים.
כשהסקס קורה מחוץ למיטה הוא יכול לא להיגמר בכלל. לעומת כשהוא קורה במיטה, הוא לגמרי נגמר בשלב מסוים.

סתם הארה של בוקר
או הארה של היעדר סקס
או סקס בלי הארה

או סתם פוסט דבילי כמו שאוהבת:)

גוט שאבס