ברית דם

והיא עושה לי מנגינות 😄

מהבוקר אני מזמזמת לי את השיר של הקטקטים, אהבתי את נאפו.

שיהיה לכולנו סופשבוע סוף :)

ממש עכשיו הושלמה מלאכת הטעינה.
הסוללה מראה שהיא מלאה.
אפשר להתחיל להוציא קצת אנרגיות.
שלא יגיע לנו החורף לפני שנתבזבז על הקיץ.


וואי איזה תכניות יש לי.................ממממ

רבינוביץ' הפסיכי(אטר) הזה....די מזכיר לי את לוציפר(לקס) בעצמו...

אם כל הפרשה תימצא אמיתית, אני בעד עינויים תרופתיים, לא מאסר, לא שלילת רישיון, פשוט שיחיה ויסבול!

הוא תמיד זכר את תאריך יום ההולדת שלה.
כל פעם הפתיע אותה במשהו שבאמת השאיר אותה...בפה מלא.
ניראה כאילו הוא אוגר מידע במהלך שנה שלימה ואז מנפה את הדברים הבלתי אפשריים ומתמקד במה שכן יכול להתקיים ואף להיות בדיוק במקום הנכון.
בשנה המדוברת, יחסי המין שלהם הפכו למשהו משודרג יותר מהרגיל. ביחד הם נחשפו לעולם של שעשועים חדשים. גילו אחד על השני סודות כמוסים ונקודות שיא חדשות משותפות. הפתיחות הזו קירבה ביניהם מאד ושביעות הרצון באה לידי ביטוי בכל שאר תחומי החיים.
באותה שנה ממש, הם מימשו כמעט כל דבר שעלה במוחם הקודח. הן ברמה האישית והן ברמת הביחד.
הוא נכנס לבעיה...
"מה תקנה לי מתנה השנה?" שאלה
"את באמת רוצה שאגלה לך?" אין לו חצי מושג ירוק
"מממ כן. אני חושבת שכבר הפתעת אותי מספיק, אולי נחשוב על משהו יחד" היא רצינית
"לא. לא חושב שיחד" הוא עוד מנסה למצוא רעיון
"אולי נטוס לברלין? רק אתה ואני?" עיניים נוצצות
"לא" נחרץ
"אוף...טוב אולי נעשה מסיבה גדולה ונזמין חברים?" מנסה להיות יצירתית
"לא"
"אמממ..."
"עזבי אל תנסי אפילו" הוא חייך
"אני כבר יודעת שתנסה להפתיע אותי אז מה מפתיע בזה?"
"אל תדאגי, יש לי רעיון יותר מפתיע מהפתעה" אין לו מושג מה אמר
"רמז...?" מחייכת
"אההממ...זה עגלגל...לא גבוה לא נמוך....נעים למגע.....בצבע בז'..."מחייך
"דיייי נו זה יהודה" הכלב שלהם
הוא מחייך


שבוע לפני יום ההולדת, הוא מתקשר באמצע יום עבודה עמוס במיוחד והיא מדברת איתו בחצי קשב.
"טוב אני רואה שאת עסוקה...נדבר כבר" חתך אותה
"טוב מתוק, אני אתקשר" די לא מרוכזת בו, מנתקת ושוקעת לעבודה.
נגמר היום, היא מגיעה הביתה, מחייגת אליו לשאול מתי מגיע
אין תשובה
הוא בטוח עסוק.
החליטה לפצות אותו על היום הזה שכמעט לא שוחחו, הוציאה כל מני מצרכים מהמקרר והתחילה לבשל ארוחת ערב של ביחד כמו שהיא אוהבת.
האוכל מוכן והיא מבחינה שהוא לא חזר אליה.
מחייגת
אין תשובה
"מוזר..." חושבת לעצמה
היא נרדמה בסלון, השולחן ערוך במרכזו בקבוק יין משובח ושתי הכוסות נראו מיותמים על המפה הלבנה החגיגית.
התעוררה בבהלה והביטה בשעון חצות וחצי
"איפה הוא..." היא שואלת את עצמה ניגשה למכשיר הטלפון ובדקה אם התקשר בזמן שנרדמה.
כלום
חייגה שוב
אין תשובה....
במהלך כל השבוע היא לא הצליחה לאתר אותו. הוא לא יצר איתה קשר כלל. שבוע שלם שהיא מרוסקת, לפחות שיגיד משהו גם אם זה "נגמר לי ממך".
האחים שלו, אמא שלו, החברים שלו. אף אחד לא ידע להגיד לה איפה הוא. אפילו בעבודה אמרו שהוא לקח חופשה ללא תשלום והם חושבים שהוא טס לחו"ל. אם היא זוכרת נכון, המזכירה שלו אמרה "הוא דיבר על ברלין...ביקש שאבדוק דיל טוב לשניים...אבל היייי...אל תתפסי אותי במילה, אני לא יודעת אם באמת עשה את זה הא?!"
היא בהלם
מרוסקת
שבוע לא אוכלת, לא ישנה
דווקא עכשיו, שבוע לפני יום ההולדת שלה. היא כבר חשבה שאולי היא באה בדרישות יתר על המידה. והצטערה...מאד הצטערה....
הגיע יום ההולדת שלה. החברות התקשרו וניסו להוציא אותה מהדאון
"החלטנו שהיום את שלנו, לא קרה כלום, הוא בטוח בסדר וסתם מתנהג כמו אדיוט" אומרת החברה הכי טובה. "בואי נצא לדנס בר טוב, אולי בכלל תכירי שם מישהו ותשכחי ממנו" הצעה פסולה כמובן.
"די, לא בא לי לבלות כשאני ככה. אדליק לי נרות ואשב בבית לבד" היא ממש כאובה.

בשעות הערב היא יצאה מהמקלחת עם חלוק האמבטיה שקנה לה מאיטליה, מלטף...מריח נעים....בעיקר מזכיר לה אותו. הדליקה 36 נרות על משטח עץ והניחה על השולחן בסלון. הדליקה את הטלביזיה וחיפשה סרט מעניין. דפיקות בדלת, היא פספסה פעימה 'ידעתי! אין מצב שהוא לא יפתיע אותי!' חשבה לעצמה ורצה לפתוח.
"הופה הופה למי יש יום הולדת היום??????" פריצה בלתי רצויה של 5 חברות ועוד 2 חברים ישירות לסלון ביתה עם בלונים ומשרוקיות וכמובן עוגה אחת גדולה, עליה בלי בושה, ישנה תמונה שלה....איתו...
היא התרסקה לספה. "מה עשיתם לי..." החלה לבכות "לכו מפה אתה לא חברים..." בכתה שוב "אני כולי עצובה ואתם צוחקים עלי בפנים..." שוב בכתה....
החברות מחבקות ומנגבות את הדמעות.
אחת מהן פתחה קופסה מהודרת וגדולה שהביאה איתה
"סתכלי סיסטר...הא הא??? מהממת לא??" היא מרימה משם שמלת ערב סקסית שלא ראתה כדוגמתה.
עיניה נפערו בתדהמה ולא ניתן היה להתעלם מבעד לשאריות הדמעות בניצוץ תאווה.
"זאת מניפולציה זולה!!!" כאילו כועסת וכזה "את יודעת שאני מפגרת עם שמלות!" היא אחזה בשמלה והניחה אותה חופף לגוף...מעל החלוק וכולם שם "ווואאאאא מהממת!!! לכי ללבוש"
היא זרקה אותה לתוך הקופסה "אבל מה זה שווה..." שוב היא עצובה
"חוץ מזה??? כמה היא עלתה לכם מטורפים!" היא כעסה.
"האא עזבי שטויות, עשינו מגבית מכל החבר'ה...את יודעת...אלה שמחכים לנו עכשיו במועדון...?!"
"מגעילים..." מלמלה ורצה לחדר להתארגן.
הרגישה בת מזל שבכל זאת ביום כזה לא השאירו אותה לבד.
בעודה מתאפרת ומסדרת את השיער, היא שומעת את אחת החברות צועקת לה מהסלון שהם מחכים לה בחניה כי צריך להתארגן על המקומות ברכבים.
"אין בעיה, 5 דקות ואני באה" היא צעקה בחזרה.
הבית שקט...היא מחייכת לדמות שמביטה בה מהמראה, מישרת טיפה את קו הצללית בעיניה, מתבשמת קלות עושה חצי סיבוב וחושבת לעצמה 'איך הם יודעים בדיוק מה אני אוהבת' השימלה הזו תפורה עליה בול.
בעודה מתבוננת במראה לבדיקה סופית, היא רואה את דמותו מאחוריה.
מסתובבת בבהלה ונשענת על השידה
עיניה פתוחות לרווחה ופיה...הרבה מעבר לרווחה
"חוצפן!!!!!!!!!!" צרכה עליו
הוא לא חייך
"שונאת אותך!!!!!!!!!"
הוא נישאר קפוא מבט והתקרב אליה בצעדים אטיים
"לך מפה!!!!!!!!!" הדמעות כבר החלו לזלוג והרגישה איך האיפור נמרח
הוא לא אמר מילה והתקרב אליה עד מרחק נגיעה ממש
"לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה" היא החלה להכות את חזהו באגרופים תוך כדי בכי הסטרי
הוא חיבק אותה ברוך
ראשה נח על החזה שלו והדמעות הכתימו את חולצת הפשתן הסגלגלה שלבש
"יופי..תראה מה עשית...כל החולצה שלך מלוכלכת עכשיו" ייבבה
הוא אמר מילה, חיבק אותה אליו חזק עד שנרגעה
הוא התרחק מעט ואחז בסנטרה
"אני אוהב אותך" הוא חייך
"אז למה נעלמת?" היא עדיין בוכה
"כי אני אוהב אותך" הוא חייך
"זה לא תירוץ" היא ניסתה לבדוק אמת בעיניו
"תסתכלי על זה איך שתרצי...שוב הצלחתי להפתיע אותך" מחוייך וערמומי
"כן...דע לך שבעוד יומיים ככה, כבר לא היה לך את מי להפתיע אדיוט" חיוך קטן
"מחכים לנו" הוא מנגב לה את הדמעות. "את עוד צריכה לתקן את עצמך עכשיו" סובב אותה לכיוון המראה והיא הזדעזעה
"נקי, נקי טוב....את המתנה תקבלי כשנחזור מהבילוי" הוא חייך ויצא לסלון

את הלילה הזה היא לעולם לא תשכח....

יש פה שולטים שיכולים לשלוט רק על הביצה השמאלית שלהם...

באיזשהו מקום אני קצת כועסת על נשלטות חסרות עמוד שדרה (למרות שגמישות יכולה להיות מעניינת)

אם יש משהו חיובי בליל שימורים, הרי זו העובדה שאין דבר כזה בוקר שימורים.
גם אם נפלת על 3 קופ' של מלפפונים חמוצים, 2 של תירס ועוד 4 של טונה...בבוקר מתעוררים עם צורך לעוגה (עדיף לא שמרים)

או אם נשאיל לרגע את אחד המשפטים הכי נפוצים מהקולנוע "אחרי הכל מחר שוב תזרח השמש", יש מצב להבין שליל שימורים די מכניס לפרופורציה.

יצא לי לחשוב בלילה על העובדים ב'פרי גליל'...כמה לילות שימורים היו להם, בטוח בסתרי סתרים הם משתמשים רק בסנפרוסט.

שבת של שמש, בהחלט תורמת לחיוביות:)

אני יכולה לאכול 7 קרם ברולה בלי להקיא

7 וביס......אני עם הראש באסלה


אגב הכי טעים שיצא לי זה בבית קפה טרומפלדור - אששש

בדרום מלחמה...
הייתי מעלה הצעה לכל תושבי המדינה להיכנס לממד ברגע שיש אזעקה.

אולי השיבושים במשק ברחבי המדינה, יביאו למבצע עופרת - אבל הרבה יותר יצוקה.

במסגרת ההכרות המעמיקה עם עצמי בזמן האחרון, הגעתי למסקנה שאני שלמה עם מי שאני ומה שאני מייצגת.
הבעיה שלאחרונה, גיליתי שאני מכירה את עצמי הכרות יחסית שטחית. עם כל המחשבות על מה מאפיין אותי לטוב או לרע, חשבתי שאני שלמה.
גיליתי שאני לגמרי רחוקה מלהיות שלמה. גיליתי שיש בי פאקים שהצליחו איכשהו לחמוק ממני בניתוח המערכתי שביצעתי.
לפעמים, לא מספיק לעמוד מול מראה, לפעמים צריך ממש לעבור טיפול כירורגי על מנת לאתר את הבעיה.

פתאום אני מוזרה לי...
יש לי תובנות רבות לגבי זה שאין לי תובנות בכלל...
העיקר אני מתהלכת כמו טווס ומספרת לחצי עולם שעברתי תהליך עם עצמי והשתפרתי.
הדרך עוד ארוכה!

הנחמה היא שבכל זאת יש קרקע יציבה של רצון לאתר את מה שלא טוב:)

ורק שתדעו לכם...להיות שלמים עם עצמנו, זה לא אומר להיות שלמים גם עם מה שלא טוב בנו. להיות שלמים עם עצמנו, זה לדעת לחשוף את מה שלא טוב בנו ועליו לעבוד. וקשה.

בהצלחה גם לי:)

לא באופן מלא, אבל כן, כנראה שדברים הקשורים להסטוריה איכשהו תמיד ילוו אותנו (משתנה מדור לדור).

כשאבא שלי היה תלמיד, היה לו מורה שבכל פעם שתלמיד דיבר בלי רשות, הוא היה מעמיד אותו מול כל הכיתה ונותן בו מכות עם סרגל. לפי הסיפורים של אבא, מקום המכות היה משתנה לפי חשיבות. נניח אם ילד גנב לילד אחר את הסנדוויץ', המכות היו על כפות הידייים וכד'.

כשאמא הייתה תלמידה, היה לה מורה שהאמין שלקח לומדים רק על ידי שינון הטעות עצמה. למשל אם לא הכינה שיעורי בית, הייתה צריכה לכתוב 100 פעמים שאסור להגיע לכיתה ללא שיעורי בית מוכנים. גם כאן היו רמות שונות של עונש ולפי הסיפורים שלה, היו מקרים של מחברת מלאה (!).

כשאני הייתי ביסודי, היתה לי מורה שאיך שהייתי מגיעה לכיתה, לפני שלום - הייתה אומרת לי לעמוד בפינת החשיבה. כשהייתי בכיתה ו' וזה קרה, שאלתי בהתרסה "על מה? מה עשיתי??" היא ענתה "אין ספק שתעשי".

הייתי תלמידה טובה, אבל הייתי קצת חצופה. באחד המקרים, בתיכון, הייתה לי מורה שנהגה להגיע עם עגילים של מיקי מאוס (בטוח של הבת שלה) היא הייתה מקור לדאחקות. ביום אחד שהתססתי קצת את החבר'ה בשיעור, היא סילקה אותי לחדר של המנהל. לא הסכמתי להתפנות (כבר אז האמנתי שיהודי לא מסלק יהודי), בסופו של דבר, היא הביאה את המנהל לכיתה והוא היה זה שהוציא אותי. כשחלפתי דרכה, אמרתי לה "סתומה" ליד כל הכיתה. המנהל הזדעזע קשות.

בוקר אחרי, מסדר בית ספרי, החל משכבה ז' ועד יב', נקראתי לעמוד לצד המנהל ולהתנצל מול בית ספר שלם. סרבתי והושעתי לשלושה ימים.

מכל התגלגלות העניינים מאותו יום, אני מבינה שאם זה היה קורה היום, סביר שלא הייתי נוהגת כך. (גם סביר שלא היו נוקטים כך בבתי ספר), אבל אם חושבים לעומק, יש משהו בדברים האלה של פעם, שקצת מיישר אותנו....