בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רקוויאם לבלוג

תני לאבק להתפזר
אשאר רק סימן בשביל אלייך
החול את שפתייך ייצמק
ושינייך הלבנות - מצבה.
לפני 19 שנים. 27 בינואר 2005 בשעה 13:44

תני לאבק להתפזר
אשאר רק סימן בשביל אלייך
החול את שפתייך ייצמק
ושינייך הלבנות - מצבה
הלחלוחית שבעינייך תיבש
ללא תאריך
במדבריות של חייך
ריקה כעיר רפאים

ממרחקים על הרים מוריקים
אפזר את אפרי בין כחול שמיים
עננים גבוהים ושמש מלטפת
דממה משתררת
צל איש

לפני 19 שנים. 17 בינואר 2005 בשעה 3:43

לבד אני חושב עכשיו, כן לבד, אוי פטתי מספיק, אז הפסקתי ונותרתי לבד, שוב המלה הזו, אז באמצע שברתי כלים צעקתי לעננים, הסתכלתי לשמש באישונים, מתתי מות חסרי בתים, שרתי לך מזמור אחד אחרון לפני שעליתי על קרון המתים.

בכל לגימה ושמיעה של עוד אחד שהתאבד או כזה שלא הספיק ומת ממנת יתר, אני שומע את עצמי מדבר לעצמו ורוצה את הכל ומבין שכלום זה הפתרון הסופי לבעיית היהודי שהוא אני.
אז רקמתי על עורי עוד סימן כדי שיזהו אותי ולא יתקרבו יותר מדי, אני לא בריא, ממני יפרצו מגיפות של כולירע ומוות ובמקרה הטוב אז נשירה של שיער ערווה.

כמה ששקט הוא דבר מחריד
תנו לי רעש באוזניים
צעקות וצרחות
לראות את הנימים בלבן שבעיניים

לרחוץ בדם שכרגע התזתי
ככה כי פעם זו היתה תרופה
וכשסופני מתייאש הוא מנסה הכל
אז ניסיתי
נגמרתי בשירותים
בתוך האסלה
לפחות אזכה לאשכבה נאותה

אתה עוד צעיר
אתה כבר לא שוכח
ומחר מזכיר את האתמול שנשכח
כי כל אחד צריך מישהו להיות מעליו
וגם בתחתית
שם כל הנואשים
מלאיי בוץ ומחכים

למי אני מחכה?
לגימה

נו, מה אני אשם שאני

לפני 19 שנים. 30 בדצמבר 2004 בשעה 23:08

והערב היתה מסיבה
כל המי והמה באו לחשוף את גאוותם בבושה
כולם שמחים ושותים כדי להטביע יגונם
ומחר הבוקר לא יזרח כי שאריות הזוהמה
בדם

ועוד שממה בין כל האנשים
נוגס בבשר
נכנע לתאוות הבשרים
כמה אני מקנא בהם
באלו שלא מקנאים ואין הם יודעים
ומבין עיניהם מבט משונה

ועכשיו אני שוב מול עצמי
פה איתכם
כותב לי אבל בשבילכם
לילה טוב
שנה טובה לכל החוגגים
אלה שכואבים ואלה שמכאיבים
כולכם אותו דבר ובחושך כולם נעלמים
תדליקו אורות
תזהרו מהתנגשויות

כואב לי אבל בשבילכם.
.

לפני 19 שנים. 20 בדצמבר 2004 בשעה 1:00

כל המלים שלי הלילה הן חסרות משמעות
מזה זמן שלא נסכתי את מלותיי בבלוג היקר הזה
ואולי השעות המתות שלי יקומו לתחיה אי אז
או שהן תשארנה בקברן לנוח על משכבן
שעות של חשיבה של לימוד שעות של אוננות
ואתם תביטו במראה תראו את הזוהמה
תצאו מהבית היישר לאיזו מסיבה של בני אדם
ואם ביום מן הימים
אהיה מספיק כדי לא להיות
אז תזכרו שאמרתי לא לשתוק

בכל מקום וזמן אני שם

בים.

מי שלא מבין ומבין את זה שהוא לא מבין
אז הוא כנראה לא קורא נכון
כי כולם מבינים.

לפני 19 שנים. 15 באוקטובר 2004 בשעה 23:19

ריחפתי מעל גופך השרוע
על המיטה הלחה
שטופת זיעה קרה
בעיניים מגולגלות
רק הלבן מפציע
בידייך עוד סימן
שעשית בלי משים
קצת דם ותתעוררי
מלחישתי הרמה
באוזנייך שריקה
בראשך הדהוד צעקה
ריחפתי עד כה
עכשיו נפוצתי
כשחלונך נפתח
אמשיך לרחף
גם כנגד
עד שאעלם
לילה טוב
גם בעוד שבוע
גם בעוד שנה

לפני 19 שנים. 23 בספטמבר 2004 בשעה 5:45

יום כיפור ומגיפת הסליחות פושה.
כאילו לא מספיקה ההכאה על החטא כל ימות השנה
אבל עכשיו זה ציבורי
אז הנה אני שם את אגרופי על חזי השמאלי (אומרים שמתחת יש לב, לך תאמין לכל מה שאומרים) מכה ומתוודה על כל חטאיי
חטאתי
עויתי
פשעתי
ניאצתי
ניאפתי
הייתי.

לפני 19 שנים. 20 בספטמבר 2004 בשעה 20:48

כמו אוייב אכזר בשערייך
אצור על חומותייך
ואמנע מי לצאת מי כנס
בנפול חומתייך
אבזוז ואנתץ
כל אשר היה שלך
שלי כעת

בהגיעי להיכלך
שם תשבי מלכה
אשבר את כסאך
ומטה ידך לגפרורים יהיה
אקח אותך להיות לי
לשפחה בארמוני
לנקות את רצפתי
בלילות להיות במשכבי

ובתום שריפת הגופות
מחוץ למה שהיה בירתך
באויר נמהל בשר חרוך
לא תביטי לאחור
במבט מושפל מטה
תדעי את מקומך
מלכה היית לא
עתה את לי.

לפני 19 שנים. 20 בספטמבר 2004 בשעה 7:58

בוקר טוב לכולם
שמתי לב שכאשר כותבים באור זה שונה מהכתיבה בחושך
או אולי בעצם אני הוזה וזה לא עניין של תאורה או שעה ביממה
בכל אופן יש לי יום ארוך לסידורים 😄

תהנו משלכם
ואל תקשיבו לציפורים טיפשות שאין להן כנפיים.

לפני 19 שנים. 19 בספטמבר 2004 בשעה 0:45

שנה החלה, גמר חתימה, אז הנה אני שוב כותב לאור אין
ואתם קוראים לאורכם שלכם ואם כבה הוא אז מי אשם?
תסרקו ותעבדו בעצמכם תאבדו, קישרו עצמכם אל אותו דבר שלא ישאר שלכם וגם אם תהיו בטוחים אז מחר כבר לא תהיו והבטחון ממכם והלאה, בילדותי שרתי לשנה הבאה שאשב על המרפסת, מי תאר שבשנים הבאו עלי אשיר בשנה הבאה אפול מהמרפסת?
מי מאתנו לא שר באלו המלים ואולי הוא לא חי את אלו החיים
לחיים ידידיי
יין נשתה עד בלי די
די לעת עתה
ככה ייעשה לאיש


פוג
----
אתפוגגה בפניך הלילה
אשחירה את בגדיך
עור אקלף כנחש
בגן עדן המפתה את
אשה קלת דעת

לא אנוח על משכבי
כי שלום רחוק ממני
אבכה ואשכח כי
שלי את לעולמיי
ביום מן הימים

אעורה אל יום חדש
אמוטה מרגליי רועדות
שיר לשירים
עד כמה אוכל
איכה אזדכה

אקח את עצמי
ממני והלאה מעלה
מלאכי יבכה הלילה
תנינה בשיניה תאחז
את שיריי אנקה

אל תרא בני הבתול
גם את היפה בנשים
מלבושייך כזונת רחוב
ושפתות ביתך
רכות עד מאד ותיבשנה

אשקוט בין כתליי
לא תדעי את
את עצמך לא
עד ירח ילבין
והורוד בסיוטייך יפוג

לפני 19 שנים. 30 באוגוסט 2004 בשעה 23:48

עמוק עמוק בתוך הלילה, כשאת בתוליו ביתקת עם רדת חשיכה וקרן אור תמימה, עם קצת עזרה מחברים בלתי נראים לעין בלתי מזויינת שמסתובבים ללא רחם ומכים כל עובר אורח שנקרא עצב או משהו כזה כירורגיה פלסטית, כימיה אנתרופולוגית ושאר הקאות של בני אדם חסרי צלם אנוש ובלכתי בדרכים אלו בחפשי את הצלם מצאתי רק את אשר לא רציתי למצוא או אז התנחמתי שהגעתי לנחלת אבות, מכל מלמדיי השכלתי וסכלתי. אשרי האיש שהלך בעצת רשעים ושכח את עצמו.

כל זה היה כלא היה ואני רק מביט וחושב, אולי אני לא
כי מחר, זה לבטח, אהיה לא!

ש-לילה טוב-ה


אזרח עלייך באור אחרון
ביום בו תיגמר השמש
ועל הרצפה ישארו שאריות
ממה שהיה את רק אתמול

לא תדעי לאן זה נושבת
את עם הרוח החמקמקה
כשלתוך נחיריי אשאף אותך
אש חמימה באחרון גחליה

אתקע בשופר גדול לסמל
את הכיבוש של הארץ המובטחת
את כבר לא תחייכי יותר
את המוות בסינר לבן פגשת

אערוב עלייך בדמדומייך
גם הסוף יהיה לי לאמתלה
לבוא אלייך באישון פחד
אלף ימים ולילה אחד ודי