רקוויאם לבלוג

אם תבכי ויתגלה הכל
ומישורייך יכוסו ים מזוהם
מים מלוחים על פצעייך
אבל את תאמרי
קצת מלח ואני מתעוררת
אך כשהערנות מתפוררת
צבעים מלטפים חודרים את מבושייך
משגלים ורומסים את הקרום הדק
דם מתלכלך ובעצמו נמהל
ואת נזרקת לתוך כוסית עם קרח
עולם מתעגל משתקף בעינייך
ונותרת כלואה בתוך נוזלייך
דג זהב חסר הבעה
שוב בורחת דרך חלון
גבוה נופלת ונשברת על נוצות
תחת ראשך שיירים של שגרה
אבל בכה לא תבכי
את תשאירי לי את המלים
הכי בי עם שינייך
תלי אותי על לשונך
מזכרת קטנה משתיקה ארוכה