לפני 4 שנים. 27 במרץ 2020 בשעה 17:02
מדבר אחד אני מוטרד:
ומה אם משיח אכן יגיע בסוף?
זה די הורס לי את התיאוריה החרדל״שית 😕
החצי השני הראשון שלי.
לפני 4 שנים. 7 במרץ 2020 בשעה 0:24
התהלכנו שלובי ידיים ברחובות ירושלים אי שם בין יפו לגאולה. בין קודש לחול. זה היה ליל שבת הראשון שלנו יחד כשאני גלוי ראש והיא חושפת את שערות ראשה השחורות כמו ערווה. הכל היה נראה רומנטי. הגשם טיפטף כמו בסרטים. הרחובות היו ריקים מאדם. רומנטי למדי.
רק הומלס ישב על אחד הספסלים וביקש אש. נתתי לו גם סיגריה. בואכה כיכר הדוידקה. פריידי נזכרה ששכחה בבית הוריה את הפאלפון. וזה מבאס כי רצינו ללכת לאיזה מסיבה קטנה בשכונת נחלאות, ופרטי התקשרות היו בפלאפון שנשכח. הוריה גרים בתוך הקסבה החרדית. ואחרי ארוחת שבת נפגשנו. היא רזה כאילו יצאה ממכון לדוגמניות. קצת מידי.
אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותה באיזה מפגש לאנשים שחושבים אחרת. אנשים שלא מאמינים בדת. היא הייתה ביישנית אך קורנת. לא העזתי לגשת אליה. לא הצלחתי לדמיין את עצמי מדבר איתה.
הנה כעת אנחנו הולכים שלובי ידיים ברחובות ירושלים. חיים מוזרים שכאלה. פריידי אומרת לי שהיא רוצה לעבור לתל אביב. אני מבין אותה. העיר שכולה תאווה העיר שבה חלומות מתגשמים. אבל אני מת מפחד. אין מצב שאתחיל את חיי מחדש, ועוד בתל אביב? אני אוהב איך שהיא חולמת, יש לה תוכניות מדויקות לחיים. הלוואי עלי. לצערי את הביצים שלי השארתי אי שם בתוך העולם החרדי.
ראינו מונית שירות שנוסעת לתל אביב. פריידי שלי אמרה לי "נעלה?" פחדתי מתל אביב ועוד יותר פחדתי לנסוע לשם בלי פלאפון. אמרתי לה שאני לא רוצה. פריידי עלתה לבד, ואני חזרתי לדירתי. מאז פריידי לא דרכה בירושלים. את הפלאפון השאירה בבית הוריה השמועות אומרות שהיא מצאה לה חתיך הורס בבר הראשון שאליו נכנסה. אז היא מאושרת ואני? אני מחכה לטלפון ממנה. מפריידי שכבר לא שלי.
לפני 4 שנים. 11 בינואר 2020 בשעה 16:51
במשך שנים היה לי מספר 8 בעיניים.
תמיד הייתי לחוץ אולי המשקפיים ישברו ואז אהיה עיוור. והנה בשבוע האחרון. עשיתי ניתוח לייזר.
אומנם ההחלמה לא קלה. אבל שווה כל רגע של סבל.
אז ברוך אתה ה' פוקח עיוורים.
לפני 4 שנים. 27 בדצמבר 2019 בשעה 16:10
כשאתה לא יודע מה היקום מצפה ממך
כשאתה לא יודע מה אתה מצפה מעצמך
חתזור אחורה אולי שם תמצא את התשובה
לפני 5 שנים. 23 בנובמבר 2019 בשעה 21:37
לפני 5 שנים. 1 בנובמבר 2019 בשעה 20:20
שאני אוהב, שאני מעריץ.
בדרך כלל זה המבט בעיניים
התנועות גוף שמדברות.
אני חסום רגשית מלהגיד למלכה את אשר על ליבי.
היו לי בעבר מלכות שרצו שכל פעם אכתוב להן כמה אני מת עליהם, פשוט משהו בי נעצר, האם זה בגלל שגדלתי במשפחה חרדית אשכנזית שלהפגין רגשות זה יהרג ובל יעבור?
אני זוכר שהייתי נער צעיר, כעסתי על אבא שלי שלא אומר לי שהוא אוהב אותי.
הוא קצת חיבק אותי ואמר: אתה לא רואה שאני אוהב אותך? בשביל מי אני ואמא עובדים?
וזה חלחל לנפשי הפצועה.
אני שכל כך רגיש, כל כך ביישן. כל כך רואה את העולם מזווית אחרת. כשזה מגיע למערכת כל שהיא עם בחורה אני פאקניג נכה רגשית. לא מסוגל לכתוב ולדבר במילים.
מצד שני אעשה הכל שיהיה לה טוב ואשקיע את מה שאני יכול בכדי שיהיה לה נעים וכיף.
האם אני מחקה את הורי?
ואולי זה קשור לזה שאני מבית חרדי. ואנטרקציה שלי עם בנות אינה נכונה.
וזה כואב לי כי קשרים חברתיים נופלים על פארש בגלל כאלה שטויות.
אם יש לכם/ן תובנה בעניין אשמח מאד לתגובתכם/ן
לפני 5 שנים. 1 בנובמבר 2019 בשעה 1:05
ושהכל מתחיל להתבהר.
ואולי מתחיל להיות ניצוץ של הבנה
משהו של רוגע של שלווה.
קצת איזון.
ואולי מצאתי מישהי.
לא.
הכל מתפוצץ.
ועל מה...
אויי על מה?
לפני 5 שנים. 13 באוקטובר 2019 בשעה 12:59
הלב שלי קרוע לשנים
ואין בי כוחות כבר.
לפני 5 שנים. 30 בספטמבר 2019 בשעה 18:18
ואספור לך ציפורים נודדות.
אהיה הדום לרגליך
ואצחיק לך את הלב
הקפה יוגש לך בדיוק כמו שאת אוהבת
ואת תתני לי לנשק את כף רגלך
בשנה הבאה
לו יהי
לפני 5 שנים. 31 באוגוסט 2019 בשעה 0:04
ובשעות הקטנות של הלילה
כשהחושך עוטף והבדידות שולטת
חיבוק חמים אחד ימוסס את הכל