לפני 11 שנים. 7 באוקטובר 2013 בשעה 9:35
כדי לשרוד האדם חייב להיות חלק מהחברה. שייכות הינה צורך קיומי של כל אדם, בלעדיה קשה מאוד לחיות, עד כדי כך, שאפשר להשוות שייכות לאוויר לנשימה, או לדלק למכונית. להיות שייך משמע להיות קיים, שייכות היא הכוח המניע שבחיים. כבני אדם אנו כל הזמן בתנועה אל הרצון להיות שייכים ובעלי השתייכות חברתית שונה. כגון: שייכות לאומנית, דתית, מעמדית, מפלגתית, פוליטית, חברתית, שייכות מינית וכך הלאה... לעיתים אף אנו משתייכים ושייכים בו זמנית למספר קבוצות שונות... אנו כל הזמן מוצאים את עצמנו שייכים... שייכים למשהו, למישהו, למישהי..
אז מה המשמעות באמת של המושג "שיוך" בהקשר שלנו , האם עצם העובדה ש*אני* משייכת אלי מישהו, כי אני רוצה, ללא קשר לעצם הצורך של הנשלט לא פוגעת בעצם השיוך עצמו (כי אני "דוחפת" לשייך?)? אם זה אכן כוח מניע בחיים, לאלו מאיתנו שחיים את חיי השליטה כחלק מהותי מהחיים שלהם, איפה אני. כשולטת מכניסה את הצורך שלי לשייך אלי נשלט? והאם לרצות לשייך זה משהו בכלל נורמלי, ומשהו חשוב ונוסף, כשאני משייכת אלי מישהו, אני לא בעצם משייכת גם את עצמי אליו?
כדי לקבל פרספקטיבה שונה קצת ממה שאני חושבת ויודעת פניתי למספר אנשים, גברים. ללא קשר לאיך הם מגדירים את עצמם, כיוון שעניין אותי לדעת מה הצד הגברי חושב על הנושא, מכל צידי השוט - שולטים, נשלטים וגם מתחלפים. **זה המקום להודות לכל הנהדרים כאן בכלוב שכן הסכימו לשתף אותי במחשבות שלהם, ואם אני אתחיל לנקוב בשמות, זה לא ייגמר. אז חשבתי לכתוב רק את האות הראשונה של כל שם, וזה יצא בערך כל האותיות, מא' עד ת'..שוב תודה 😄 ** קיבלתי המון מידע, המון מילים, רובם נהדרים, את חלקם אני גם אפרסם ברשומה אחרת. אבל אותי זה הביא לכמה תובנות מעניינות.
אף פעם באמת לא עניין אותי לסשן מישהו בלי לשייך אותו, אני לא אומרת שזה לא קרה אבל זה תמיד היה תפל בעיניי, ומאז הרגשתי תמיד צורך לשייך. לומר את זה במילים ברורות. להבהיר את זה כל פעם מחדש במעשים, להרשות לעצמי לדחוק את הגבולות כחלק מהידיעה שאני יכולה לעשות ב-שלי, מה שאני רוצה. ופתאום אני מבינה, כמה באמת תחושת השיוך (לקלר בלשונינו) היא משהו מאד מהותי אצל אלו שכן מחפשים את המכלול.
כתב לי אחד מהאותיות למעלה שעבורו להרגיש שייך זה משהו משחרר, ואפילו רחום. לבחור להיות שייך למישהי באופן תודעתי, זה שחרור מוחלט לתשוקות שלו. ואני חושבת אף יותר מזה, זה פשוט להפקיד אצלה את המקום הכי אפל בך. את התשוקות הכי כמוסות היא זאת שיודעת, ואני לא נכנסת עכשיו לעצם המימוש של כל אותם סודות ותשוקות, אלא לעצם ההרגשה.
אחד נוסף, כזה שחווה שייכות משני הצדדים, הגדיר את זה קצת אחרת, ואמר שעצם המילה שייכות לא עושה לו להרגיש משהו כי כל זמן שהוא יודע שיש מישהו שיכול לעשות בו כל מה שהוא רוצה וזה בהסכמה. הופכת את כל עניין השייכות למשהו ערטיאלי, כי אין באמת מושג כזה להיות שייך באמת. ואני תוהה, באמת? האם המושג שייכות הוא משהו ערטילאי כי הכל נעשה בהסכמה ואין מקום לתחושת השייך? אם אני כן אעשה בנשלט שלי, דברים שהוא לא רוצה, זה כן יהפוך אותו לשייך לי?
תחושת שייכות עמוקה תמיד גורמת להרגשת ערך עצמי גבוה, ולהרגיש שייך זו תחושה סובייקטיבית, ולכן הנשלט הוא זה שיקבע בסופו של דבר את עוצמת תחושת השייכות שלו. ותחושת שייכות (ואני עומדת מאחורי הקביעה הזאת) תהיה מושפעת מהאהבה שהוא יחוש, מהעובדה שהוא ראוי מועיל ונחוץ. ולא סתם מכלול המילים שקשורות לשייכות הן:- אהוב, מוכל, נתמך, בטוח, מוגן, משמעותי, נחוץ; מועיל, יכול, מסוגל. בעל ערך.
אני יכולה להמשיך ככה לאורך הרבה מאד דפים ומילים, ואז חשבתי על איך אני באמת מיישמת את השיוך בחיים שלי, אני כן מצליחה לגרום לעבד האהוב שלי להרגיש שייך, כי אני אף פעם לא צפויה, כי אני מצליחה לעשות בו דברים שהוא לא חושב או מאמין שיקרו לו, אז נכון, יש את ההסכמה שבשתיקה, שאני נמצאת במקום שאני יכולה לשנות לו תפיסות. או להביא אותו למקומות ששום מצב אחר לא היה גורם לו להיות שם, כי אני מתייחסת אליו, כאל משהו שבאמת שייך לי, משם אני יכולה להחפיץ אותו. לקרוא לו רכוש. לעשות בו פיזית, דברים שהוא מעולם לא דמיין שיעשו בו. אולי כי נקודת ההתחלה שלו הייתה שונה, אולי כי הוא עמוק יותר מכל נשלט שאי פעם הכרתי. אולי כי הוא מעולם לא היה נשלט עד שהוא הפך שלי. כי זה היה צורך פנימי עמוק שלו, ואני רק קילפתי שם שכבות. אולי כי הכל חדש לו. אולי. ולי עדיין, קל יותר להבין מהתחושות והמילים שלו מהי שייכות. אז לא פעם הוא מדגיש לי כמה הוא מרגיש שהוא בבעלותי. כמה אין לו מקום בחיים שאני לא יכולה לגעת. אם ארצה. ואני יכולה להכאיב לו. ואני יכולה לחבק. ואני יכולה להשפיל אותו וגם לרומם. אני אתן לו לספוג את הכעס שלי או את השמחה. הוא תמיד יהיה שם כחלק ממני לגרום לי להיות מסופקת. אני לא צריכה להיות מישהי אחרת בכל רגע נתון. גם רכבת הרים תהיה בסדר.גם אושר תמידי. פשוט אני, מול מישהו שבחרתי בו כמו שהוא בחר בי, להיות שייך לי בכל רמת תודעה כזאת או אחרת.
יופי. אז הוא שייך לי, מה זה אומר? האם זה אומר שאני יכולה עכשיו לשבור לו 2 רגליים ולהשאיר אותו עם עין אחת בלבד? או שאני יכולה לקפל אותו לתוך קופסא ולזרוק לים, כי הוא שלי, כי אני יכולה לעשות בו מה שאני רוצה? ממש לא. ולכן, כמו שכבר כתבתי לא פעם, שורה תחתונה ביחסי שליטה זה סיפוק צרכים הדדים, אז לו יש את הצורך להרגיש שייך אלי, ולי יש את הצורך לשייך אלי מישהו שיוכל לספק אותי. לחייך אותי. לרַצות אותי. בלי להרגיש שמי שנמצא מולי הוא אחד שאני יכולה לומר "אתה שלי" אני לא אצליח להביא אותו למקומות שיעשו לי טוב. וכמו כל נושא שאני נוגעת בו בשליטה, זה מגיע לנקודה הזאת שבה צרכים הדדיים נפגשים באותה נקודה ומשלימים אחד את השני בסמביוזה מופלאה.
אז בלי מסקנות גורפות. פשוט משייכת.
