על כיסא, או better yet, על רצפה חשופה. ברגליים פסוקות, וידיים חסרות תנועה. בחדר עם ספות מהוהות ושולחן שחור מבריק וארוך. זוג של עיניים חומות. פעורות מלאות פחד, מופנות אלי. ערימה של חסרי פנים ושמות, מצוידים היטב, שעומדים בטור או אפילו שורה, עכשיו גם הפה שלו יהיה פעור, ועיניים, שעדיין מופנות אלי. הם יקחו מספרים בכניסה ויעשו ערמות של בגדים על הסף. ודמעות יחלו מסע של זליגה, מהלחי דרך לשון שתטעם, עד רגליים פסוקות על רצפה חשופה. והעיניים שלו יהיו מופנות אלי. ואני אראה דרכן את הפחד והסלידה. את הפחד והעליבות. את הפחד וההתרגשות. את הפחד והעלבון. והכלבה בכניסה תקריא מספר ורעד בלתי פוסק יתחיל ברגליים שעל רצפה חשופה ויעלה דרך צדי הבטן לשכמות, ומשם לדמעות שכבר החלו את מסע הזליגה הרבה לפני שהקריאה מספר אותה הכלבה שנמצאת בכניסה.
וקצת אחרי שמספר אחרון יעלה בגורל שנקבע כבר מראש, וערימת חסרי הפנים והראש יאספו חזרה את הבגדים מהסף. אותו אחד על רצפה חשופה ינסה לשוות לעצמו מראה מכובד. למרות נטיפי נוזל לבנבן על כל פיסה חשופה שרועדת. ועיניים שמופנות אלי יתמלאו נוזל שקוף ורותח. וכתפיים ירעדו בלי שליטה. ומבין שפתיים סגורות בחוזקה, בניגוד מוחלט לשעה האחרונה יצא קול אחד, שבור ומפורק, של נהמה בוכייה ונפש שנרגעת.
