הקולוסיאום הפרטי שלי

שעת ערב מאוחרת, הצגת ילדים מוכרת עם טוויסט קל.

חלל מלא בהורים וילדים, אני יושבת עם הבת שלי בדיוק באמצע האולם, מחייכת בלי סוף למראה ההורים (כן, ההורים) המרותקים לנערת החמד המרתקת בשמלה תכלכלה. לצפרדע הירקרק עם הפנים האנושיות למראה.. ואז מגיע הפיאנלה המדהים, הנסיכה מנשקת את הצפרדע, עשן קולות וברקים, ובום.. יוצא לו נסיך.

מחיאות הכפיים נרגעות, הנסיך כורע ברך, ומבקש מהנסיכה להינשא לו.

הבת שלי: "אימא, זה היה קצת כיף, ומכובד" (?!?!?)

אני : כיף ומכובד?!

הבת שלי: דבר ראשון השמלה שלה הייתה קצרה, והאודם שלה לא היה אדום מספיק.

אני מתפקעת.

היא ממשיכה: "זה מה שלא היה מספיק כיף".

אני :" ומה עם המכובד..?!

הבת שלי: "אימאאאא את יודעת מה אני מתכוונת"

אני : " לא אני לא. תסבירי לי"

הבת שלי: " נו, זה שהנסיך ירד על הברכיים.."

:)