לפני 10 שנים. 20 בפברואר 2014 בשעה 19:11
טריקת דלת של מכונית. אור נוגה של ירח מלא. צללית תמירה על רקע כהה מדי. וחיוך של ממש על השפתיים שלי.
שולחן סלון שחור. שתי כוסות קפה. מאפרה מלאה בדלי סיגריה. תמונות מרצדות בטלוויזיה בלי קול. הרעש שלפני השקט.
חולצה נושרת. גם הגרביים. הראשון שלו, השני שלי. עוד כוס קפה. עוד סיגריה. המתכונת גם פה חוזרת על עצמה.
רעש של חתול מיוחם מתחת לחלון. צחוק מתגלגל. ידיים ורגליים. נשיקה ממושכת.
הגדרות הולכות למצוא את עצמן. אובדות בתוך אוקיינוס של מילים. ולא רק.
ידיים מעסות. לשון חוקרת. עיניים עצומות ואז שקט.
שריטות שמתקבלות במבט של תימהון. שריטות בפעם השנייה שמתקבלות במבט של השלמה. בפעם השלישית זו כבר תהיה הבנה.
ואני - נוגעת לא נוגעת. לשה את החיים בידיים חשופות.
הכאב הוא לא רק כאב.
בלי לחפש משבצת לנחות בה.
פשוט להיות.
