לפני 9 שנים. 21 באוגוסט 2015 בשעה 10:37
אני חושבת לעצמי שזה הולך להיות אסון נוראי.
נוראי.
הוא קירח, וגבוה. עם עיניים תכולות בוהקות ולהט של אחד שיודע שהוא מבריק במה שהוא עושה.
ראיון עבודה.
בגילי המופלג 😄 ואחרי המון שנים של עצמאית בתחום שמעסיק את המוח שלי, אני הולכת לראיון עבודה.
עבודת חלומות של הרבה שהיו מוכנים לתת אצבע או יד עבורה.
ואני רק בוהה בו.
אני מגיעה לראיון בעקבות המלצה של חבר שלו, שהוא מכר טוב שלי. אחד שמעולם לא דפקתי בו מכות או השארתי עליו סימנים. אני מבינה מהחתיכה בקבלה שהוא ראיין עשרות מועמדים.
ואני?
אני רק בוהה בו.
הפה שלו מפסיק לזוז ואני מבינה שאני מוכרחה לומר משהו, אז אני מתחילה לנהל משא ומתן על התגמול שהוא מציע. והשפתיים שלו שוב זזות. אני קמה מהכיסא והוא מתרומם מיד, אני מרימה גבות ושנינו פורצים בצחוק מתגלגל.
הוא מראה לי את המשרד שיהיה שלי, עושה הכרות קצרה עם שאר החבר'ה במשרד. פופים בצבעים של ירוק תפוח וכתום בוהק מפוזרים בכל פינה, בחדר הישיבות יש על הקירות מסכים שלא מביישים קיר בחנות מוצרי חשמל ענקית והמטבח גדול יותר מהמרפסת הענקית שלי.
אני נזכרת לומר לו משהו על המרחק והנסיעות, ואז גם על החום הבלתי נסבל של תל אביב, הוא מוסיף קצת ואז עוד קצת, ומבטיח למצוא עץ דקל.
וכושי שינפנף.
אני משועשעת מחוש ההומור שלו. ועוברת לקצת רצינות בשל המעמד, בכל זאת, מעצמה קטנה עם שם מעולה בתחום שלה. אנחנו מסכמים פרטים אחרונים, הוא מקבל רשימת ממליצים, בתיאום מופלא סתומי מסמסת שהיא למטה, כמו תמיד :), ואנחנו עושות חזרה את הדרך הביתה.
עוברת יממה וחצי, ואני מקבלת מייל ממנו, עם שורה תחתונה של "לסגור אותה".. על פניו זה מיועד לעוזרת האישית שלו. אני שולחת מייל חזרה ש-וואלה, זה בטח נשלח בטעות אלי, הוא מצטדק שהוא "שכח" לכתב אותה ומיד מתקשר.
כמה מילים שלו של בוסט מטורף לאגו הקיים ממילא..
ואני מתחילה בוקר אחרי.
מוסיפה נופך אישי לקירות ולשולחן הענק מדי לתחושות שלי באותו הרגע ומסדרת את חצאית המיני כדי שלא תתרומם יותר מדי.
אני אוספת סיגריה, מצת ופחית זירו ויורדת לספסל בכניסה לבניין, נושפת ושואפת רגעים של שקט לפני הרעש של ההתחלה.
תכף ממש יומולדת והמתנות שאני מקבלת באות בערימות..
מבורכת
מבורכת.
שבת (של) שלום :)
