אני מסתכל עליה בלי להזיז את העניים. למרות שהיא לא קרובה אלי בוחן כל פרט קטן בגוף שלה שאני מצליח לראות.
גם אם הוא לא מושלם אני עדיין מוצא אותו מעניין ומושך. אני מדמיין את כל הדברים שהייתי רוצה לעשות איתה. היא לא נראת כזו שמסוגלת לקחת פיקוד. לעשות בי ככל העולה על רוחה. היא תמימה יותר. כאילו מחכה שגבר יפרוץ לתוך עולמה ויוביל אותה אל הלא נודע. אני מדמיין את עצמי ניגש אליה ותופס בשיערה, עושה ככל העולה על רוחי. זה כל כך נחמד, גם אם זה לא מציאותי :). וזה לא שאני צריך לרסן את עצמי בכח כדי לא לעשות את זה. אני יודע שאני לא באמת רוצה לעשות זאת למי שלא תלך ביחד איתי. אז אני מתחיל לתהות מה עובר לה בראש. מה אני אמצא אצלה בצד האפל של המוח? אני יכול לגשת לשם עכשיו ולדבר איתה. אבל האם זה באמת מה שאני רוצה? או שאולי אני לא רוצה לדבר ופשוט לנשק אותה במקום? האם אני יכול להפסיק לרדוף אחריהן? כנראה שלעולם לא. אני פשוט כבול ביידי הצורך שלי, שהדרך היחידה להרגיע אותו היא פשוט לעשות את זה. ואז היא מתקרבת אלי ואני כבר יודע מה אני צריך לעשות. אני חייב לדבר איתה - חייב להכיר אותה. וככה אני תוהה למה נולדתי כזה סוטה? כזה שכל הזמן יש לו בחורות בראש? למה דווקא אני?
לפני 11 שנים. 22 ביולי 2012 בשעה 13:50