אין כמו רשימת מכולת המתארת אדם.
מה גובהו, במה הוא עוסק? וצבע עיניו וגוון קולו?
המציאות והציפיות שלנו לא מתואמות בדרך כלל. לעיתים אכזבה, ולעיתים הפתעה לטובה. האופטימיסט הנצחי שחי בקונפליקט תמידי בנפשי מקווה תמיד לטוב. לעיתים מתאכזב. אך בכל זאת, מאפשר לו - לאופטימיסט - להמשיך לשכון דרך קבע בראשי. אולי המחשבה הזו שבסוף יהיה בסדר, היא המאפשרת לקום בבוקר מהמיטה ולא לשקוע אל הדיכאון.
אז אני אתן לו, לחצוף האופטימי בראשי, להמשיך לקוות. כי ללא תקווה אנא אני בא?
אז רשימת מכולת? אודותי? לא נראה לי. זה מיותר. אני יכול להפליג בשבחים אודות מראה, מקצוע, השכלה - אבל בסופו של יום - אני מעדיף לחשוף בכתיבה הזו את האפלה והניצוץ השוכנים בכפיפה אחת במחשבותי. לתת לטקסטים הכתובים את המקום הנקי לשפוט את עצמי. להציב אותי ערום ועריה מול מבטו הבוחן של הקורא. גם אם הקורא הוא אני!
ובינתיים, מנהל שיחות עם עצמי תוך כדי כתיבה, הקלדה.
אולי זה מה שהייתי צריך.