לפני 10 שנים. 28 בינואר 2014 בשעה 9:20
שמחשבותי נצבעות בצבע.
מרבית הזמן, ראשי
חושב מחשבות
אפרוריות
חסרות
צבע.
ואז
ברגע
אחד מוזר
צבעים שונים
מבליחים אל בין
המחשבות. נוצצים
ובוהקים. לעיתים סתם
כחולים רגילים. ולעיתים
ארגמניים כשלולית של
דם הנקווית תחת
גופה מרקיבה.
אבל מכולם
אוהב את
הצבע
אדום
כן.
אדום.
מלכותי
ונישא. צבע
המלחמה,צבעם
של מלכים. וצבען
של מהפכות. מסמן לו
עוצמה, כמו גם כאב. אבל
זהו הצבע של עורך. של
בשרך. תחת זרועותי
המכות. מסמנות.
ומכאיבות. אך
גם מלטפות
ומרגיעות
צובעות
אותך
ואת
עורך
בסימנים
מראים לכל
כי את שייכת לי
בגופך, כמו גם בנפשך.
אותה אני משתדל לצבוע
בצבעים וורודים. להקל עלייך
את מכאובי החיים. מסמן
אותך כבקר. לוקח את
שליטתך ממך. נוטל
ממך את תלאות
היום. מעניק
לך הקלה
שניתן
לתת
רק
על
ידי
הצבע
האדום.
