תעמדי במפתן דלתי.
את הדלתות תפתחנה הנערות המשמשות את סוכן הבית.
הן תקחנה אותך בידיך.
תובלנה אותך באלם מוחלט.
תכנסנה אותך לחדר.
באור נרות מואר.
תקרתו נעלמת בחשכה.
וקירותיו אזוב ויושן.
האחת תושיב אותך על כסא.
אורן וקטיפה אדומה.
תחל להסיר את מלבושייך.
השנייה תפתח ברזי שנהב.
למלא אמבט זהב.
טיפה או שתיים מכל שמן תמזג.
ותלתלי אדים ישאו את הניחוח לנחירייך.
ותקחנה אותך הנערות.
ויושיבוך באמבט.
האחת תקציף את גופך.
האחרת שוטפת שערך.
מים זכים ימזגו על עורך.
ישטפו לאות מפנייך.
את גופך יספיגו.
ושיערך ייבש.
. . .
ותכנסנה נערות נוספות.
נושאות מחלצות תחרה ועור.
בידהן תמרוקים וצבעים.
ויושיבוך על כס אחר.
מסעדי ספיר לו.
ותסובנה אותך.
ותעשינה נערות את ציפורנייך.
ואחרות תסוכנה את עורך בשמן.
ואחת, שחורה כהבנה - תסרוק את שערך.
ונערה קטנה, מלוכסנות ושוחקות עיניה.
תמשח את שפתייך בתות.
תצל על עינייך עננים.
וכוכבים זוהרים תפזר על פנייך.
ואז תעמדי.
ותביטי בראי.
ותפתח הדלת.
סוכן הבית יכנס.
מאחוריו יד ימינו.
הנערה המשמשת אותו.
נושאת חבילה בידיה.
בניע מבט מצידו מיהרה היא קדימה.
ואת החבילה, מסרה לנערת ההבנה.
ומיד אצה לדרכה.
לתפוס את מקומה.
מאחורי כתפו של סוכן הבית המתרחק.
סוגרת את הדלת.
. . .
נפתחה החבילה.
ותוכנה אל השולחן נפרס.
ותמששנה הנערות את הבד.
ויבריקו עינהן כזוהרו.
ויחלו מלבישות אותך.
מחזקות קשרים.
ופורפות ווים.
ויקשר שיערך.
וצעיף רשת יאפיל על עינייך.
וכסיות תחרה תכסינה את ידייך.
את גופך יעטפו פיסות בדים ותחרה.
דוגמתם מציירת בשחור ותחרה על עורך.
קולר יענד לצווארך.
מנעולו יחתם.
ושרשרת כסופת חוליות.
תאזוק קולרך אל הקיר.
שם טבעת פלדה.
נקבעה בינות ללבנים.
ולא זרוע אדם תוכל לה.
ויתרוקן החדר.
אורות הנרות יועמו.
ואחרונת הנערות תצא.
ואת הדלת תסגור אחריה.
ותיוותרי לבד.
ממתינה.
לבושה - ערומה.
קשורה אל הקיר.
. . .
אחרון הנרות יכבו.
והעלטה תגבר.
ורק פס אור.
מתחת לדלת.
ושום צליל.
אלם מוחלט.
ואז אקום.
ממקום מושבי האפל.
צפיתי בכל.
עת הגעת.
ועת נעזבת.
והקשבתי לנשימותיך.
ושמעתי את פחדיך.
וראיתי את דאגותייך.
ואקרב אלייך.
. . .
