פתחתי את הדלת.
חוטים דקים של עשן תכלכל חיברו בין הדמויות שישבו בגבם אלי לתקרה, שם הם התאבכו לעננה המחפשת מפלט מהחדר. נורה בודדה התנדנדה על כבל חשמל חשוף, מפיצה אור צהבהב, מנסה בחוסר הצלחה להאיר את הפינות האפלוליות של החדר.
במרכז החדר, שולחן עגול, מכוסה מפה מרוטה, בלויה ודהויה, כתמי דם חלוד מעטרים את שוליה. על השולחן, בינות למגדלי כוסות העמוסים לעייפה בבדלי סיגריות ובקבוקי משקה מיותמים מנוזלים, נערמה גבעה תלולה של אסימוני משחק, מבהיקים בלובנם על רקע עליבות החדר.
שלושה פרצופים, מנוקדים בצללים מרקדים הסתובבו אלי, מהנהנים בהכרה. התיישבתי בכסא פנוי.
"חיכינו לך" חרק קולה של הדמות הגדולה, והשניים האחרים מלמלו בהסכמה.
"לא כמו שזה נראה" הצבעתי באצבעי הגרומה על ערמת אסימוני העצם על השולחן, קולי רועם ומוכיח.
"משחק שולי ולא נחשב" ציווחה הדמות העטויה שני. תנועתו גורמת לרשת הצלקות על עורו לרקד במחול שדים גרוטסקי.
ניד ראש קטן לעבר בקבוק מלא עד חציו בנוזל שחור, והשלישי בחבורה - עורו תלוי על עצמותיו - נטל את הבקבוק, שלף מאי שם כוס מבהיקה, הביט בה אל מול נורת הלהט כמחפש כתמים שלא קיימים, מזג את הנוזל הסמיך ודחק אותה על השולחן לעברי.
"והגבירה, היכן היא?" שאלתי.
מפינה חשוכה בחדר צעדה אשה תמירה חסרת גיל, עורה בוהק בלובן, שיערה בוער באודם, ומבט האיזמרגד של עיניה חייך אלי. "אני כאן" אמרה, "שנתחיל?".
נהמות הסכמה נשמעו מהשלישיה הגברתנית סביב השולחן, הנהנתי אליה והזמנתי אותה להתיישב.
שלושת הגברים מיהרו לפנות את הפסולת שנערמה על השולחן, מחלקים בינהם את אסימוני העצם והשנהב, כשרק הכתמים על המפה נותרו לעטר את השולחן.
"תורך" פניתי אל הגבירה. מבעד קפלי שמלתה שלפה הגבירה קופסת עץ, מעוטרת פיתוחים שנראו כזזים ממקומם ומשנים את מראם. הקופסה נפתחה ללא קול, והגבירה שפכה את תוכנה על השולחן.
שלושת פיסות העצם נפלו בצליל מחליא על השולחן. 'מלחמה', גדל הגוף, העביר את כף ידו מעליהם והעצמות ריקדו, קרקשו לרגע במחול תחת זרועו, ונדמו. "נערה צעירה" הוא נהם. עיני השני של 'מגפה' בחנו את הסדקים לאורך העצם - "ויפה" הוסיף.
'רעב' השדוף הביט בגבירה, חיפש זיהוי כלשהי לעצמות אלו בפניה של 'גורל' - אך עיני האזמרגד של הגבירה מעולם לא הסגירו את מחשבותיה.
הגבירה הרימה אלי את מבטה. פניה שוחקות.
"היא ההימור שלי" גיחכה.
אף אחד לא מהמר אף פעם נגד הגבירה. אין זה חכם להמר נגד 'גורל'. אבל היא יודעת שקסמה של הנערה שנשמתה הונחה על שולחני - יגרום לי לחרוג ממנהגי ולהתעמת איתה. הגבירה אהבה את המשחקים שלנו, אהבה להתגרות ב'מוות'.
הסרתי את הברדס המכסה את ראשי, גולגלתי הבהיקה עם חיוך השיניים הנצחי והאור התכול שבארובות עיני ניצת.
הנחתי את זרועי השלדית על ידה של הגבירה.
צניפת סוסו של מלחמה נשמעה מחוץ לדלת.
"ההימור התקבל" לחשתי.
וָאֵרֶא וְהִנֵּה סוּס יְרַקְרַק וְהָרֹכֵב עָלָיו שְׁמוֹ מָוֶת וּשְׁאוֹל יוֹצֵאת לְרַגְלָיו וַיִּנָּתֵן לָהֶם שָׁלְטָן עַל־רְבִיעִית הָאָרֶץ לְהָמִית בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר וּבְחַיַּת הָאָרֶץ;
++ סוף פרק א ++