היא סיימה את יום עבודתה ושמה פעמיה לביתה. יום הכביסה הוא היום המייגע בשבוע, ומחר בבוקר עליה להתייצב לפני גבירתה, להחליף את המשרתת האישית שלה שנפלה למשכב.
אך גורל זימנה לה תוכניות אחרות ליום זה.
בעוברה בשביל הצר החוצה את כר הדשא בו רעו עדריו של האציל השולט על פיסת עולם זו, ראתה קשיש בערוב ימיו, מטהו משמש לו משען בהתקדמו לעברה באיטיות.
"ערב טוב לך, אדוני" אמרה בנימוס היאה לבת משרתים.
"אכן ערב הוא זה" ענה לה הקשיש מביט בגלגל השמש המתחילה להסתתר מאחורי ההרים במערב.
"לאן מועדות פניך? הזקוק אתה לעזרה?" המשיכה לשאול.
הקשיש נראה כמהסס לפני שענה "לנצח בהתערבות".
פליאתה של הנערה הוסוותה היטב באורו הדועך של היום - "הצטרפי אלי, לווי אותי מעט הלאה - לביתי" ביקש הקשיש מהנערה. היא אחזה בזרועו הגרומה וצעדה לצידו - תוהה היכן ביתו, שכן הכירה את כל תושבי הכפר העובדים בשירות האציל, וכן את כל בני ביתו.
בעודם צועדים, השתנה הנוף המוכר לה כל כך, החורש המוכר התעבה מאוד והשביל הלך וצר. אור היום דעך כשבינות העצים צץ מבנה לבני אבן אפורות - ולשם שם הקשיש פעמיו.
הם נעמדו בפתח המבנה, אל מול דלת עץ עצומה בגודלה - והוא החל מכה בדלת במטהו. לאחר מספר רגעים, הדלת נפתחה כאילו מעצמה והיא מצאה את עצמה עומדת לצד הקשיש במבואה חשוכה - מסדרונות יצאו ממנה לכל הצדדים כזרועות מבשרי רע.
"תודה על עזרתך" אמר לה הקשיש, "פה נפרדות דרכנו" המשיך וצעד במרץ כאילו נעלמו ממנו כל שנותיו באחד המסדרונות האפלוליים - משאיר אותה לתהות היכן היא.
הזמן הזדחל לאיטו כTשלפתע, "עלמתי", קול נשמע מאחוריה והיא קפצה בבהלה והסתובבה. משרת בבגדי שרד קד אליה וחזר "עלמתי, אדון הבית מבקש את חברתך" - תגובתה היתה מותנית, האצילים זכו ליחס מועדף, והיה עליה לקוד בהתאם ולכבד את רצונו של אדון הבית.
היא צעדה בעקבות המשרת, הם חלפו על פני מסדרונות אפלים מוארים אבוקות, ירדו באינספור מדרגות והגיע לבסוף לחדר שקירותיו אבן, ללא חלונות ושם נעצר המשרת לפתע. הוא אחז בזרועה בכח - פחד חילחל בגופה - צליל מתכתי ותחושה מתכתית על זרועה והנה זרועה האחת נמשכה כלפי מעלה ונקשרה אל הקיר בשלשלת. היא לא הספיקה למחות וזרועה השניה נכבלה גם היא.
"את תמתיני פה לאדון" אמר המשרת, והשאיר אותה את נערת המשחק שלנו כבולה בשלשלאות אל הקיר.
הבטתי בקלפים שבידי, גורל השאירה את קלפיה על השולחן עם הפנים כלפי מטה, שחוקה לא מש מפיה. מלחמה, מגפה ורעב הביטו בשנינו.
המשחק נמשך.