יולי נשארה עם אצבעות סטטיות בתוכי לאחר שהתפשטתי, מה שגרם לי להתפתל עוד יותר ולנסות לחפש בכוח עוד גירוי, על אף שזה כאב ושרף לי.
"את כל כך יפה כשאת מתחננת", אמרה לי יולי עם הבעה מתגרה על פניה, מחדירה את אצבעותיה עוד יותר חזק לתוכי .
"ההההמממממממממממ", נהמתי, "תודהההההה", עיני התגלגלו בארובותיהן וגופי רטט כולו.
"בואי, נלך לטיול", היא משכה אותי דרך האצבעות שלה שהיו בתוכי. זה הקפיץ את כולי וגרם לי לגנוח. "אבל תהיי בשקט בבקשה, הקטנות שלי ישנות". הנהנתי במאמץ, גופי רפה ורגיש, לא יכול להתנגד למשיכה שלה. שמעתי אותה ממשיכה לדבר, "הכלבה שלי צריכה את הקולר ואת הרצועה בשביל טיול...אבל את...את... מספיק רק שאמשיך ללחוץ לך על הנקודות. החיה שבך לא יכולה להתנגד לזה. האצבעות שלי זו הרצועה שלך".
הדברים שאמרה שיגעו אותי ונהמתי לעברה בשקט. היא עצרה לרגע את הטיול שלה איתי ברחבי המסדרון, הצמידה אותי לגופה וליטפה את ראשי בעדינות, מרגיעה אותי. נשימותיי נרגעו, וברגע שנרגעתי יולי החליטה לחדש את החדרת האצבעות העמוקה שלה אל תוכי. זעקתי, לא יכולתי לשלוט בעצמי. גמרתי על הרצועה שלי בעוצמה אדירה, כבר לא מרגישה את תחושת הבערה החיצונית.
יולי חייכה אלי בסיפוק, כל ליטוף שהיא מעניקה לי גורם לעורי לסמור. "בואי נמשיך בטיול", היא משכה אותי שוב דרך הרצועה. רגליי רעדו, היה לי קשה להמשיך, אך התאמצתי בשביל יולי. אחרי מספר צעדים עצרתי ביללת תחנונים, דוחפת את אגני עוד יותר חזק על אצבעותיה. "רוצה לגמור שוב?", היא שאלה אותי בהבנה. "כ..כ...כ", התחננתי, חסרת נשימה. "בבקשה פנתרה", היא החדירה את אצבעותיה מהר ועמוק, לוחצת על אותן הנקודות המכניעות. התפרקתי על אצבעותיה שוב, פי נפער בזעקה נוספת, כל גופי עצב חשוף ורגיש.
יולי לא הרפתה מאחיזתה, המשכנו בטיול לכיוון הסלון, כל כמה מטרים התפרקתי בתחנונים בלי פוסקים על הרצועה שלי.
נראה שהזעקות שלי העירו את הקטנות, שכן הן חיכו לנו ערניות ביותר בסלון, שתיהן מביטות מלמטה במאלפת ובחיית הפרא הכנועה שלידה.
כשראיתי את מבטן התחלתי לנהום שוב לכיוונה של יולי. "תגמרי שוב, פנתרה. הפעם גם יש לך קהל, תהני". הבטתי עליה, עליהן ,וגמרתי. גמרתי שוב. ושוב. יולי הרגישה שאני לא יכולה להחזיק את עצמי יותר בעמידה, וללא שחרור הרצועה שלי, השכיבה אותי על הרצפה.
יולי המשיכה לתבוע את בעלותה עלי כשאני שוכבת על גבי, והקטנות האחרות מסביבנו, מתקרבות אלינו לאט לאט.
ראיתי את מיצ מעבירה את מבטה מהכוס החדור, האדום והנפוח שלי אל כתפה הפצועה והמדממת של יולי. שמעתי אותה ממלמלת, "לא צעצוע….כנראה שלא צעצוע אחרי הכל".
מיצ נשכבה לידי, מחממת את גופי הרוטט בגופה ולחשה לי, "יול מוציאה מאיתנו את מי שאנחנו באמת, וגם איתך היא הצליחה". היא התחככה עם ראשה בצווארי ונפלתי לתוך אורגזמה מרעידה נוספת.
יולי שלפה את אצבעותיה מתוכי. הרגשת ריקנות מילאה את האזור התחתון שלי ועל אף ערפול החושים שלי נעשיתי לפתע מאוכזבת. ראיתי בזווית עיני את מיצ מנקה את ידה של יולי מהמיצים שלי, ניסיתי לגעת עם ידי בידה, שהייתה קרובה אלי אך לא הצלחתי לזוז אפילו סנטימטר.
כשמיצ כנראה סיימה הרגשתי ידיים אוספות אותי לישיבה ומחבקות...יד אחת? ארבע ידיים? עשר? מיליון?. הרגשתי כאילו נזרקתי לבריכה של ידיים מלטפות, מנחמות. נהמתי ללא הפסקה, דמעתי מהחוויה המטלטלת שעברה על הגוף שלי ולאט לאט חזרתי לעצמי….
המשך יבוא…
