יולי חיבקה את בטני מאחור ונצמדה אל גבי, גררה את שתינו אל עבר הקיר להיצמדות בישיבה. כשהגענו לקיר היא כרכה זרוע אחת מתחת לחזה שלי וזרוע שנייה בבסיס צווארי. שתי רגליה נכרכו סביב 2 רגלי, פותחות את רגלי לרווחה.
"בואו, קטנות", שמעתי את יולי קוראת למיצ ולברקי. שתיהן באו לכיווננו והתיישבו מול רגלי הפתוחות.
"יול, אנחנו רוצות לשחק! בבקשהבבקשהבבקשה", ראיתי את ברקי מבקשת מיולי בעיניים בורקות מהתרגשות.
"במה אתן רוצות לשחק? או עם מי?", שאלה.
"אנחנו רוצות לשחק עם חנית!", ענתה ברקי בהתלהבות.
"בסדר מבחינתי. אבל קודם, צריך לנקות אותה. את מתנדבת?"
"כן! אני, אני!!"
ברגע ששמעתי את זה התחלתי ליילל בייאוש אל יולי, "אני לא יכולה יותר….בבקשה יולי...בבקשה...לא! לא!!", ראיתי את ברקי רוכנת קדימה לכוס שלי, מתכוונת לנקות אותי. התחלתי להיאבק עם רגלי, אך יולי הייתה חזקה יותר וריתקה אותי למקומי. "ברקי, תנקי", שמעתי את יולי אומרת לברקי.
ברקי העבירה לשון חמימה על שפתי הפנימיות, מחדשת את תחושת הבערה שאחזה בי מקודם. היא עברה עם לשונה על הדגדגן שלי, שיחקה איתו מצד לצד והחליקה עם לשונה אל עבר פתח הכוס שלי, מחדירה לשון פנימה ומנקה אותי מבפנים. גנחתי ונהמתי, רעדתי. כשהרגשתי את לשונה חוזרת לדגדגן שלי ויונקת אותו עם שפתיה סובבתי את פני אל יולי, הבטתי בעיניה ונהמתי.
"עוד לא לגמור פנתרה מתוקה, עוד לא", הרגשתי את ידיה נכרכות סביבי עוד יותר חזק, מחזיקות את הרעידות שלי בכלוב. ייללתי ופני התעוותו, "בבקשה...לגמור...בבקשה".
"אבל קודם בכלל לא רצית שברקי תתקרב אליך, ועכשיו את רוצה לגמור על הלשון שלה? את תחכי עד שאחליט על כך".
נהמתי שוב ורגלי רעדו בגלל לשונה המשחקת של ברקי, נאבקתי בעצמי לא לחצות את הסף.
"ררררר מיאוווו...גם אני רוצה לשחק", מיצ התעוררה פתאום ותבעה את נוכחותה במרחב.
"את יכולה להצטרף, אבל רק אם הזנב שלך עליך", שמעתי את יולי דורשת. מיצ סובבה את ישבנה אל פניה של יולי, הזיזה אותו מעט מצד לצד, מנפנפת בזנבה. "מעולה קטנה, תצטרפי".
מיצ דחפה את פניה מתחת לפניה של ברקי, מנקה אותי באיזור החיץ ויורדת למטה עם לשונה, לעבר פי הטבעת שלי. הגירוי של שתי הלשונות עשה שמות ברצון שלי לגמור… הבטתי ביולי, דמעות זלגו מעיני, פי התעוות, "לגמור...יולי….לגמור בבקשה...לא...יכולה...בבקשה".
"עכשיו את יכולה לגמור פנתרה מתוקה", יולי לחשה באהבה באוזני.
ראשי נזרק לצד, עיני נעצמו בחוזקה וזעקה אדירה נפלטה מפי, בעודי גומרת על שתי הלשונות של הקטנות. יולי המשיכה לאחוז חזק בגופי, עדיין כולאת, עדיין מחבקת, עדיין מכילה את כל הרעד שלי. הלב פעם מהר וחזק, אך לא ידעתי של מי הוא...שלי, או של יולי. פעימות הלב של שתינו התערבבו לכדי פעימות של לב אחד.
"תודה..ת..תו...תודה", מלמלתי ובכיתי, והרגשתי את ידיה מלטפות את ראשי, "ששש, תנוחי מתוקה".
יולי שחררה את גופי מלפיתתה, אך המשכתי להתכרבל בה, נוהמת לפרקים. הרגשתי את ברקי ואת מיצ מחבקות אותנו מכל צד.
שמעתי את יולי לוחשת לאוזני, "ברוכה הבאה לגן החיות שלי"...
-הסוף-
