פנטסטיש

"אני ש....לך...ק...קו...קי", שמעתי אותה לוחשת בקול קטן ורועד. רגליה עדיין רעדו ללא שליטה. ליטפתי אותן והרגעתי אותה.

"תירגעי, פרא", אמרתי לה בקול מרגיע. ראיתי את החזה שלה עולה ויורד במהירות. שלפתי ממנה את כוס הרוח מהחזה ואת המשאבה הקטנה מהדגדגן. ליטפתי את המקומות הכואבים. היא גנחה ולחשה לחישות תודה.

"את מבינה מה זה להיות שלי, פרא?", שאלתי במבט נוקב. היא בלעה רוק והנהנה בחיוב, מבטה היה מעט מזוגג.

"אז את מבינה שעוד לא סיימנו, נכון?", אמרתי לה תוך ליטופים.

היא ייללה בייאוש, עטתה על פניה מבט מתחנן. "לא...זה לא יעזור", אמרתי בקול קטן וחייכתי. הרגשתי שאש נדלקת שוב בין רגלי.

ניגשתי לכיור שהיה בחדר ושטפתי את ידי. עטיתי על ידי זוג כפפות חדש. פתחתי את הארון שהיה מעלי ואספתי משם כמה חבילות מחטים. הנחתי אותן על השולחן הקטן, שהיה קרוב לכיסא.

פניתי אל הפרא הסחוטה, הנמכתי את הכיסא והורדתי לגמרי את משענת הראש שלו. נעמדתי מעל ראשה של הפרא. ראשה היה בין רגלי ויכולתי להרגיש את הנשימות החמות שלה על הדגדגן שלי. רעדתי מעט אך התעשתתי...יש עוד כמה דברים שאני רוצה לנסות...עליה.

אחזתי בשדיים שלה ומעכתי אותם, שיחקתי עם הפטמות שלה ושמעתי אותה גונחת אל הכוס שלי. חייכתי ואספתי כמה מחטים בידי. דקרתי אותה מעט בחודה של מחט אחת, על אחד משדיה. "מרגישה את זה, פרא?", שאלתי.

הרגשתי את הנשימה שלה מהירה יותר מתחתי, ומתגברת. "כן...מרגישה. זאת….מחט?", שמעתי אותה שואלת בחשש אל הכוס שלי.

"ניחוש טוב", אמרתי בחיוך והחדרתי את המחט ליד אחת מהפטמות שלה, קצת מתחת לעורה. היא צעקה מתחתי...מתחרפנת מעט ומחרפנת אותי יחד איתה.

הנמכתי את עצמי ונתתי לה ללקק אותי, בעודי נועצת עוד מספר מחטים בקרבת הפטמות שלה- ארבע מחטים ליד כל פטמה. רכנתי מעט קדימה ונשכתי את הפטמות שלה בתורות, גרמתי לה להתנשף מהר ולצעוק אל הכוס שלי. החלק התחתון של גופי התחכך בפניה בעוצמה גוברת בעודי מעבירה אצבעות על בליטות המחטים בעורה.

התחככתי בפניה מהר ובקושי הותרתי לה אוויר לנשימה, אבל לא יכולתי להפסיק. רכבתי על חוסר האונים שהיא הפיצה סביבה וגמרתי עליו. גמרתי על פניה בלי רחמים בצעקות רמות והתנשפויות חדות.

התרחקתי מפניה הרטובות מנוזלי והבטתי עליה...משומשת, רטובה, נעוצה, מדממת וכואבת. הייתי מרוצה ממעשה ידי וחייכתי.

מרחוק שמעתי דלת נפתחת והמולה קצרה. הדלת נסגרה. הצצתי מבעד לפתח החדר וקראתי ליולי ולקטנות לבוא.

הן נכנסו, נתתי ליולי נשיקה וליטופים לקטנות. "אז, מה החלטת?", יולי שאלה אותי מתוך החיבוק שלנו.

חייכתי חיוך קטן והנחתי את ראשי בשקע הכתף שלה. "היא שלי...לגמרי שלי...שלנו", לחשתי מתוך ריחוף.

ניגשנו כולנו אל חנית וליטפנו את הגוף שלה. שלפתי את המחטים משדיה ומעט דם זרם מהנקבים. היא ניסתה למחות אך כבר לא נותר בה כוח, היא נראתה עייפה. לקחתי מגבת לחה וניקיתי את פניה מהרטיבות שלי. נתתי לה נשיקה קטנה.

בינתיים יולי הכינה לי את מוט הברנדינג וחיממה את השבלונה עם מבער.

"נראה לי שמגיעה לך עוגייה...אפילו שתיים", אמרתי בחיוך. לקחתי עוגייה מחבילת העוגיות והאכלתי אותה. היא בלעה את החתיכות בתאוותנות ובעיניים עצומות, ממלמלת "תודה" בין ביס לביס.

"את בטוחה שאת לגמרי שלי, חנית הפראית?", רכנתי אל אוזנה של חנית ולחשתי. היא הנהנה במרץ לחיוב, פקחה את עיניה והביטה בי בעיניים לחות. "אז נראה לי שאת מוכנה לעוגייה השנייה שלך", הוספתי לומר.

סימנתי לקטנות להחזיק אותה חזק משני צדי גופה, וכשהן עשו זאת יולי החליפה את מקומי ליד הראש שלה והחזיקה אותו. המוט נמסר לי, חם , רוחש ומוכן להשאיר חותם על העור.

"הנה היא באה, העוגייה המתוקה", אמרתי לה וראיתי את יולי מכסה את עיניה. מיד הצמדתי את השבלונה ל-2 שניות קצת מעל השד הימני שלה, ואז שחררתי במהירות. סימן העוגייה נצרב בעורה וגרם לה לצרוח ולהתפתל.

עכשיו היא לגמרי שלי. שלנו.

לגמרי.

התנשמתי בכבדות מרוגשת ויולי חיבקה אותי. "את מתרגשת, קוקי?", היא שאלה אותי בהבנה. "כן...מאוד", לחשתי לה בחזרה.

הקטנות שחררו אותה מהרסנים שעל הכיסא ותפסתי אותה בין שתי ידי, נשאתי אותה לחדר השינה. כולנו הלכנו לשם.

השכבתי אותה על המיטה, ראשה נשען על רגליה של יולי ומשני צידיה שכבו הקטנות שלנו וליטפו אותה, ראיתי אותה מצטמררת ונאנחת, עוצמת עיניים בתשישות.

הבאתי מראה קטנה מהשידה הקרובה. "פקחי את העיניים לרגע, חנית", אמרתי לה בקול מרגיע. היא פקחה את העיניים במאמץ ובלאות, ולפתע, נפקחו בהפתעה. עפעפיה רעדו ודמעות החלו לזלוג על לחיה. יולי רכנה כלפיה ונתנה לה נשיקה על המצח ואני מחיתי את הדמעות בידי הפנויה.

"נכון שהעוגייה השנייה הייתה מתוקה במיוחד?", אמרתי באהבה.

היא הנהנה כלפי, מייבבת. ליטפתי את לחיה.

"עוגייה פראית שלי".

-הסוף-