בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פנטסטיש

פנטזיות זה פנטסטי וכאן זה בדיוק המקום לזרוח.

© כל הזכויות שמורות לבעלת בלוג זה.
לפני 6 שנים. 30 בספטמבר 2017 בשעה 18:02

התוודעתי אליה הרבה לפני שערכו בינינו היכרות בעולם הממשי. צפיתי עליה מרחוק וחשבתי עליה. טוב, לא רק חשבתי...בעיקר אוננתי על צלם דמותה, כן. רק שתדעו שזה עלה לי ביוקר, אבל אז לא יכולתי לדעת את זה. בסך הכל הייתי בחור מציצן וחרמן טיפוסי.

היום היא מכנה אותי "סוטה", ובכל פעם שזה קורה הזין שלי עומד דום, כאילו היא פקדה עליו "עמוד דום!" ואסור לו לסרב. הזין שלי מכניס אותי לצרות בכל פעם. אה כן, הוא עומד כמו חייל גם כשאני אוכל פיצה.

רק בשבוע שעבר היא חזרה מהעבודה עם מגש פיצה מהביל ומה שקרה לי בתחתונים אני אפילו לא יכול לתאר לכם. אני רק יכול לומר, שזה שעשע אותה, מאוד אפילו. קוצר הנשימה המחורמן שלי גרם לצחוקה להתגלגל ולהרעיד את קצות העצבים שלי. חשבתי שאני משתגע!

מה אני כבר יכול לעשות כשהיא יושבת מולי בסלון, עם צלחת מלאה בפיצה בידה? והריח! אוי הריח!, היא ממש טובה בסאבטקסט הפסיכולוגי הזה, שתדעו. היא אפילו לא יודעת את זה.

התפשטתי והתחלתי לאונן כי "זה מה שעושים סוטים", כלשונה. הסתכלתי במבט חודר על הביסים העסיסיים שהיא נתנה במשולש הפיצה. עיני החלו להתלחלח מהנאה. או מסבל, אני לא בדיוק יודע.  אוזני היו כרויות לקולות ההנאה שמעמקי גרונה הפיק לנוכח הפיצה הנלעסת בפה שלה.  

"אני רוצה שתלעסי אותי כמו שאת לועסת את הפיצה", גנחתי לאוויר בלי מחשבה על ההשלכות.

היא נעצה בי מבט קשה, כמו יהלום. לא סתם השם שלה הוא יהלום. אז יהלום נעצה בי מבט קשה והמשיכה לאכול את הפיצה. אני המשכתי לאונן מולה ולמלמל שטויות מהזין שלי. זה הזין, לא אני.

 


זמן מה לפני שהתחילו "שעשועי הפיצה" של יהלום ניסיתי לדבר איתה על סאדו-מאזו ויחסי שליטה. הסברתי לה שאני אוהב את זה ש...שולטים עלי, אבל היא רק החמיצה פנים.

"אני לא יודעת לשלוט, בחייך, יונתן" ואז הפטירה, "יא סוטה אחד".  

באותו רגע זווית פי קפצה לחצי חיוך ועיני נדלקו. היא נעצה בי מבט, והרימה גבה נוקבת בשאלה.

נשימתי התקצרה יותר ויותר ובליטה החלה להופיע במכנסי....השפלתי לעברה מבט. היא עקבה במבטה אחר מבטי המושפל ועיניה נפערו בתדהמה, "לא ידעתי שהחבר שלי כזה סוטה!", התלוננה. פניה המשיכו להחמיץ וניצני זעם הנצו בעיניה היפות.

היא כל כך יפה כשהיא חמוצה וכועסת, הלוואי שתיתן לי את הסטירה שמגיעה לי.

אבל היא לא נותנת.

"תאמין לי, אתה צריך להיכלא מאחורי סורג ובריח!", זעמה על הצעותיי ותגובות גופי עוד קצת.

היא הסתובבה ממני ויצאה מהחדר, מותירה אותי לבדי עם זקפה אדירה, קוצר נשימה ומבט מבולבל. נותרתי כך, קטטוני, עוד חצי שעה עד שחזרתי לעצמי.

והיא עוד אומרת שהיא לא יודעת לשלוט, מבינים?

 

המשך יבוא....

Noboru Wataya - חתיכת ממזרה קטנה זאתי
לפני 6 שנים
נסיכת נקניקיות​(מתחלפת) - ;)
לפני 6 שנים
abir - כתיבה מעולה.
הסיפורים שלך כתובים ברמה איכותית מאד.
מענג לקרוא אותם
לפני 6 שנים
נסיכת נקניקיות​(מתחלפת) - תודה רבה! :)
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י