לפני 11 שנים. 12 ביולי 2013 בשעה 13:08
הייתי שקטה והרעב הסכים איתי היה טוב אלי ונשאר קבור במפלס החשקים הרדומים. מדי פעם, האכלתי אותו והוא חזר לנמנם את שנת החורף הארוכה פוקח לעיתים עין עצלה כמו בודק האם אפשר להרים את הראש. שם אני חזקה, דוחפת אותו עמוק לנבכי השיכחה אבל טבעו של רעב לגבור במיוחד כשלא מאכילים אותו כראוי, וזה כואב. זה מתחיל בכאב קטן מתגנב בלילות טרופי שינה ואני, נכנעת חלשה כנועה לייצר ושונאת את עצמי עוד קצת ג'אנקית רחובות מטונפת. אז חזרתי.