לפני 11 שנים. 14 ביולי 2013 בשעה 16:15
הכאב שבי קיים אבל הוא לא שולט בי, הוא שם הוא תמיד יהיה שם צלקת שהמוח יזכור לעולם, הגוף כבר לא זוכר. כן אני מתגעגעת נורא ולפעמים זה קורע אבל כשכולם מסביב אומרים את חזקה איך אפשר לאכזב אותם ולהתפרק? היום שמעתי משפט בטלויזיה שמישהי אמרה שאם משחררים מקבלים עוצמה. אני לא חושבת שאני מחפשת עוצמה או כוח. יש בי את כל זה, אנשים חדשים מנסים משתדלים ואני אדישה כלום לא חודר, לא מרגש, פעם התרגשתי מאוד מהכל. צחוק של ילד, ים בשקיעה, חברים, סיפורים, טיולים והיום? גוונים של החיים. ואני מנסה בכל הכוח להרגיש משהו כל דבר. כאב מכאיב אבל לא חודר עמוק. שום דבר לא מרעיד לי את הבפנים. תקופה כזו אני משערת.