לפני 12 שנים. 16 באוגוסט 2012 בשעה 19:46
גבריאל בלחסן. סיפור אחד על אדם אחד בחיים מטורפים.
אני בתוך הצינורות, אתה מנסה להכניס אותי לצינורות שלך, שוכח שיש לי צינורות משלי. תיקח אותי ביחד אל תוך הצינורות, האחרים, האחדים, מטורפים, ונוזלים מתקרות, משתכשכים במוזיקה של גיהנום, בלי אושר עם הרבה קולות, הסתיו שיסלק את הלכלוך, החלומות הכי יפים שיש, ושלמות של זיכרון, ואמת אחת צרופה. וכל הזמן שאפשר, וחיבוק, וטירוף. והמחשבות מרוקנות את עצמן מעצמן, הדיבור מתבהר, מתחולל בי, איבדתי כל תחושה, חושב שאני עף, אבל בעצם על הרצפה, מסומם, שיכור מהרוח.
מדהים איך ברגעים נדירים אנחנו משחקים תפקידים שונים.
להקשיב ולגמור. פעם אחר פעם אחר פעם.
