היא הביטה בעצבנות לכל הכיוונים. ניסתה להאזין לסביבתה מבלי לשמוע מה שקורה מאחוריה.
היא לא באמת דגלה במה שנעשה מאחורי גבה, אבל למען אחיותיה הייתה מוכנה לעשות הכל.
היער העוטף אותה בחיבוקו הזכיר לה שהיא בבית. ושום דבר רע לא יכול לקרות לך בביתך נכון?
צורך מרדני עלה בה לרגע אבל היא בלעה אותו ונשמה עמוק.
הוא האדון שלה, של אחיותיה ושל כל היער הזה. מי היא שתמרה את פיו? ואם תמרה הרי שיצר הנקמה הידוע לשמצה שלו יופנה כלפיה וכלפי אחיותיה.
קולות אנחה נשמעו מאחוריה והעבירו צמרמורת בגבה. צחקוק קליל משפתיהן של שתיים מהמשתתפות חדר לאוזניה. היא תהתה כיצד זה היה מרגיש לקחת חלק בהילולה. אבל האמת שהעדיפה להימנע מההשלכות שאקט זה יכול היה להביא עמו.
לפתע ראתה אור מנצנץ לפניה. האור הלך והתחזק עד שהפך לדמותה הנשית של אחת היישויות היפות והחזקות בתבל. טווס מפואר הולך ליד רגליה המעודנות ופורש נוצות מכל צבעי הקשת.
דמעות החלו להיקוות בעיניה, מכל היופי הזה ומהסכנה שייצג.
כמו בחלום אותה דמות דיברה אליה ושאלה את מה שחששה ממנו. 'היכן בעלי?' דרשה לדעת. ואכו, רגליה רועדות, החל לחפש מענה שיספק את הרה מבלי להסגיר את המחזה הנחבא מאחוריה.
היא נפלה ארצה עם פניה לאדמה ונישקה אותה שוב ושוב. ואז כשראתה שהרה לא מיהרה לקראתה החלה לספר לה על המקדשים המפוזרים בסביבה והדרך בה סגדו לה כל הפוקדים אותם, היללה את שמה ואת שמם של כל האלים וניסתה להאריך בדיבור כמה שיותר.
הרה לא הוציאה הגה. היא סבה על עקביה ונעלמה כלא הייתה.
אכו נשמה נשימת רווחה וקיוותה שבכך יסתיים העניין.