איך בשניות... הם יכולים לגרד אותי מהרצפה ולהרקיע אותי לשחקים?
ולא, אני לא מתכוונת לאקט בדסמ"י (סוטים!).. טוב נו, גם זה
זאת שנה קשה, יותר קשה ממה שציפיתי... אפילו שהכתובת הייתה על הקיר
הימים שלי יכולים להפוך גיהנום תוך שניות ולכלוא אותי בתוכו עד שעות הלילה המאוחרות (ראו ערך שעת הפוסט)
אבל אני עשיתי בחירה מכוונת להיכנס לזה, אני זימנתי לעצמי את זה
ועכשיו אני סוחפת איתי לתוך עין הסערה דווקא אותם.
שזה נורא אירוני,
כי אותם אני רק רוצה לעשות מאושרים, ורק להעלות להם חיוך...
,מה שלא ממש קורה כשאני בוכה להם בטלפון על השטויות שלי,
אז מה עושים?
הרי אני לא באמת הייתי יכולה, גם אם הייתי ממש מנסה, להסתיר את הסבל
ואני לא באמת הייתי יכולה, גם אם הייתי ממש מנסה, לקחת מרחק
והאמת, אני לא רוצה להעלות בדעתי באיזה דיכאון עמוק הייתי אם לא היו דואגים לגרד אותי מהתחתית כל פעם
בימים כאלה,
מלווים בבכי ובקיטורים שלי,
כשאני מקבלת הודעת לילה טוב כה אוהבת,
וחוזרת לפתק הכי מקסים בעולם, למתנה סתם ככה ולאוכל טעים (כי אני עצלנית)
אני ממש תוהה... מה הם עושים איתי?
לא באמת מגיע להם, נכון?
כבר נאמר לי במישרין ועקיפין שאני הבחורה הכי בת מזל בכלוב,
וזה נכון- אתם פשוט לא יודעים עד כמה (וכמה זה תקף הרבה מחוץ לגבולות הכלוב)
לילה טוב
