אז אתמול הייתה החתונה הראשונה שלנו.
לא באמת שלנו-שלנו. אנחנו ממש לא בכיוון.
בין היתר כיוון שלוטוס נדרה שלעולם לא תעשה שוב סידור שולחנות ואולי גם כי זאלו יכול ללכת לכלא על זה...
בכל אופן, היינו בחתונה של חבר ולראשונה הגענו יחד לחתונה.
לא בלי ויכוחים כמובן-
הרבה חשבו שלא להגיע, אבל אז הזכירו לי שהחבר הזה היה שם בשבילי ברגעים הקשים (אפילו שלא רציתי אותו שם).
אז הגענו לחתונה, וזאלו הציג אותי בפני חברה ותיקה מהתואר הראשון.
"זאת הבת זוג שלי ושל אשתי" זרק וקיבל את אפקט ההבעה הזו, נו... זאת שמישהו חושב שעובדים עליו.
אז עשיתי את הדבר השקול, וברחתי לחפש את לוטוס (האמת שגם כי חשבתי שללוטוס יצא להכיר אותה בעבר, מסתבר שלא).
"נו, הצגת את הפילגש?" זרקה לוטוס ברגע שהתקרבנו מספיק לטווח שמיעה של החברה.
היא, שכנראה התאוששה עם עזיבתי (לא נעלבתי כמובן), השיבה לפניה את אותה הבעה תוהה.
מפה לשם, קיבלנו מידי פעם מבטים של חוסר-הבנה-סקרנות.
גם מילדה קטנה שבהתה בי ובלוטוס רוקדות,
ובאמת שלא עשינו משהו מיוחד, בכל זאת הזכרנו לעצמנו שזו לא מסיבה של אלכסיי, אבל הילדים של היום... לכולם יש ראש מלוכלך.
בקיצור, איך מסכמים ערב כזה- היה סביר.
על אף זאת, היום בבוקר עדיין השתפכתי בהודעות לזאלו על כמה שהרגשתי נאהבת וכמה שזה לא ברור מאליו שהוא לא נרתע מלהציג אותי ככה ברגע האמת.
ואז עלתה השאלה- איך כן אפשר להציג אותי?
לא בקטע של טקט ועדינות, כי זה ברור שלא יקרה. אבל בקטע שאנשים יבינו.
הרי ההצגה של מעמדי בשלשה מסתיימת בד"כ בשתי תגובות ראשוניות-
או שהם לא מבינים. ואז צריך להסביר בצורה יותר מפורטת (מה שמביך אותי מאוד).
או שהם מבינים, ובטוחים שעובדים עליהם. עומדים עם עיני עגל ומחכים שיגידו להם "ססתתתתםםם".
האמת, אני בעיקר מקווה שבעתיד לא נצטרך ללכת כמעט לחתונות ולחתונות סוג ז' (ע"ע בריתות).
אז אולי לא באמת שווה להשקיע בזה מחשבה.
אבל לכם, דומים אהובים שלי, בכל זאת אתן הצעת הגשה:
&list=PLEHtACtkLQ_Jz9yP_kvPygP4wSGscHV9l
