אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

סטודנט שולט​(שולט)חשבון מאומת

סטודנט שולט

סיפורי פנטזיה, מציאות, שילוב וסיפורים קינקים.
הכתוב כאן הוא מציאות או פרי הדמיון, או שילוב ביניהם
קריאה מהנה :-)

אשמח לתגובות :-)


נ.ב
יודע שיש שגיאות כתיב וטעויות הגהה לא קטנות. זאת בעיה אצלי כשאני כותב מהר במחשב. עמכן הסליחה :-)
לפני שבועיים. יום רביעי, 4 במרץ 2026 בשעה 13:08

המסעדה הייתה מוארת באור נרות רך. רחש עדין של כוסות קריסטל משיקות ומוזיקת ג'אז חרישית מילאו את החלל האלגנטי. היא ישבה מולי, לבושה בשמלת ערב משי שחורה שנשפכה על גופה בצורה מושלמת. המלצר בדיוק מזג לנו את כוס היין השנייה, מחייך אליה בנימוס. היא חייכה אליו בחזרה, תמונת מצב של אישה זוהרת ובטוחה בעצמה.

אבל המלצר לא ידע שבתא הכפפות של הרכב שלי מונחים התחתונים שלה. והוא בטח לא ידע שאת המקום שלהם תפס צעצוע סיליקון רוטט, שנשלט לחלוטין על ידי האפליקציה בטלפון שלי, שמונח כרגע על השולחן.

הרמתי את כוס היין שלי, עיניי נעולות בשלה. "לחיים," אמרתי בקול שקט. "לחיים," היא השיבה, קולה יציב.

החלקתי את האצבע שלי על מסך הטלפון, מעלה את העוצמה מאפס לשבעים אחוז בבת אחת.

השינוי היה מיידי. ראיתי את האצבעות שלה מתהדקות סביב רגל כוס היין עד שהפרקים שלה הלבינו. היא שאבה אוויר בחדות, שפתיה נפערו מעט, והלחיים שלה נשטפו בסומק עמוק שלא היה לו שום קשר ליין. הרטט העוצמתי הכה בה ללא אזהרה, מרעיד אותה מבפנים, דורש את כל תשומת הלב שלה בדיוק כשהייתה צריכה להיראות הכי טבעית שיש.

"הכל בסדר, יקירתי?" שאלתי בחיוך דק, נהנה לראות את המאבק בעיניים שלה. היא רצתה לעצום אותן. היא רצתה להתפתל. אבל החוקים שקבענו לפני שיצאנו מהבית היו ברורים: אסור לה להסגיר שום דבר.

"הכל... הכל מצוין," היא הצליחה ללחוש, הקול שלה רועד מעט בקצוות.

העברתי את המקצב לפעימות אקראיות – פעם חלשות ומרפרפות, ופעם חזקות ודורשניות. הפער בין הדיונים המנומסים של הסועדים סביבנו לבין הסערה הפיזית שהשתוללה מתחת לשולחן, רק שלנו, היה משכר. היא הייתה על הקצה, נקרעת בין הרצון להתמסר לעונג לבין הפחד שמישהו ישים לב.

"תאכלי," הוריתי לה בשקט כשהמנה העיקרית הגיעה, מוריד את העוצמה לגירוי עמום ומשגע. "ואני רוצה לראות אותך מחייכת. אני רוצה שכל מי שמסתכל עלינו יחשוב שאת פשוט נהנית מהארוחה."

היא הנהנה בצייתנות, לוקחת ביס קטן, עיניה לחות מהמאמץ. היא הייתה יפהפייה ברגע הזה – שברירית, ממוקדת, ושייכת לי לחלוטין. כל ביס, כל תנועה, כל נשימה שלה הוכתבו על ידי האצבע שלי.

כשסיימנו, הנחתי את החשבון על השולחן ורכנתי קדימה. "היית טובה," לחשתי, והעליתי את העוצמה למקסימום המוחלט למשך שלוש שניות ארוכות. היא פלטה אנחה חנוקה ועיניה התגלגלו מעט לאחור. כיביתי את המכשיר. "עכשיו קומי. אנחנו הולכים הביתה, ויש לך חוב לשלם לי על האנחה הזו.


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י