שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

My memories

שקשר "ונילי" מקבל נגיעות "בדס"מיות"...
*מבוסס על מקרים אמיתיים*
לפני 8 שנים. 27 במרץ 2016 בשעה 7:10

בדיוק היום לפני... השתחררתי משירות ארוך.

בדיוק היום, במקרה, אני חוזר לתקופה קצרה.

בין לבין, זה מה שיצא... (-:

 

*צורפה גם לאלבום התמונות.

לפני 8 שנים. 26 במרץ 2016 בשעה 18:00

50 מילים וצמדי מילים שמחרמנות אותי (לפי סדר הא'-ב'):

אגרסיבי.

אוהבת.

אוננות.

אינטנסיבי.

בובה.

דובדבנים.

החדרה (Insertion).

השפרצה.

ורוד/ורודה.

זנב.

חוטיני.

חור.

חלק/ה (Smooth).

חתולה.

ילדה טובה.

כן. (Yes).

כנועה.

להתמרח.

ליל אמש.

לשון.

לתקוע.

מגבון לח.

מחבבת.

מחבט.

מלקקת.

נוזל (Liquid).

נמס/ה.

נסיכה.

נעלי עקב.

סנדלים.

סקסי/ת.

ענבים.

עקבים.

פה (Mouth).

פות.

פלאג.

פמפום.

פפיון.

פרפר.

קצרצר/ה.

קרם.

רגליים.

רומנטיקה.

שברירית.

שובבה.

שפיך.

שפנפנה.

תחיבה.

תמימה.

תשוקה.

------------------------------

חלקן, אין לי מושג למה...

 

 

לפני 8 שנים. 24 במרץ 2016 בשעה 17:00

..."אני רוצה עכשיו שתחליקי אצבע אחת לתוך האיבר שלך... אחת בלבד... לא לרמות"...

 

*האצבע שלה פשוט נבלעה בפנים כאילו נשאבה*

 

"אוחחח... אההה...", שומע אותה נאנחת... 

"את חרמנית, אה...

עכשיו תאונני!

תאונני כאילו אני שם...

מולך...

נושם את האוויר איתך...

כן בובה יפה שלי, תאונני...

תאונני.

תאונני בשבילי...

בשביל ששנינו נלך לישון רגועים הלילה.

תכניסי עכשיו אצבע נוספת...

כן מתוקה... בדיוק כך...

עשי לעצמך כל מה שאני רחוק מדי בכדי לעשות בעצמי.

תיגעי...

תרגישי...

תרטיבי את עצמך...

תאונני נסיכה.

תראי לי איך את נהנת...".

"אוייי מאמי שלי... כן! אני מאוננת בשבילך!", היא צעקה בקול משתנק.

 

*ואני ממשיך*

 

"קחי את המראה ביד השנייה שלך... תביטי בה.

תראי אותך...

כן, כן, תסתכלי על המראה בזמן שאת ממשיכה לדחוף את האצבעות.

לבדך... פסוקת רגליים... כנועה לתשוקותייך.

מענגת את עצמך.

כולם יוצאים לבלות... ורק את נשארת בבית, לבד, עירומה, ודוחפת אצבעות לאיבר שלך...

זנזונת מלוכלכת שכמוך.".

"אוווייייי כן!!! אני הזנזונת שלך!".

"תדחפי את האצבעות עמוק יותר!

אני רוצה שתכאיבי לעצמך על החרמנות שלך...

כן מאמי שלי.

מגיע לך להיות מחוללת ע"י האצבעות השובבות שלך.

תסתכלי על המראה!

לא להזיז את העיניים.

אני רוצה שתראי טוב, טוב את המצב שלך.

איך את משפילה את עצמך בעקבות רטיבות בלתי נשלטת.".

"אוווווחחחחח...", היא נאנחת.

"כן נסיכה שלי... כן.

ככה... בדיוק ככה.

עכשיו קחי את הצעצוע שהבאתי לך...

קחי אותו מתוקה שלי.

הוויברטור הזה צריך להינעץ עמוק בתוכך.

את מבינה אותי?".

"כןןןןן!!!", היא צעקה משמחה.

תכניסי אותו לפה... תרטיבי את כולו עם תאוותך.

 

*מתחילה למצוץ*

 

"בדיוק... כן... ככה...

ילדה טובה שלי.

תמצצי... תמצצי כאילו זה אני...

יפה...

בדיוק...

זנזונת מלוכלכת שכמוך...".

 

*היא מתענגת עליו*

 

"מספיק.

עכשיו תכניסי אותו לחור התשוקות שלך...

לאט ובעדינות.

כן...".

"אהאההההה... אוווחחחחח... אוייי מאמי שלי...", היא מאבדת שליטה ונאנחת...

"תכניסי ותוציאי ותכניסי שוב.

בכל פעם עמוק קצת יותר.

לא במכה אחת!

אנחנו רוצים שהאיבר שלך יתחנן לזה...

כן... בדיוק... כן...

עכשיו תפעילי את הרטט בבקשה.".

 

*מפעילה*

 

"אאאאאההההה...!!!", היא משתוללת.

"כן... יפה מאוד מתוקה.

להכניס ולהוציא.

כן...

בשום אופן לא לגמור!

את תכילי את זה עד שאגיד לך.".

"אאאבבבללללל...".

"אבל מה?

שקט! רק אני מדבר.".

"אאאההה... אני כל כך רטובה!".

"מצויין.

עכשיו תסתכלי טוב טוב על המראה...

אני רוצה שתראי את הבעות הפנים שלך כפי שאני רואה אותן.

יפה נסיכה.

עכשיו להתחיל לפמפם את עצמך עד שאגיד לך להפסיק.".

"אאאוווחחחחח!".

"כן מאמי... לשפשף...

כן... בדיוק כך...".

"אאאההההה!".

"אוווייי כן... ילדה טובה.

את מוכנה מאמי?".

"כןןןןןן!!!".

"את בטוחה? לא נראה לי שאת רוצה ל...".

"כן, אני רוצה!!! בבקשה!!!".

"אוקיי...

אאאזזז...

תקשיבי לי טוב מה את עושה עכשיו...

עזבי הכל.

מיד.

וכנסי זריז להתקלח.".

"מממההההה??? אבל למה?!?", היא צרחה מבלבול.

"ששש...

להירגע...

פשוט כי...

סידרתי לך אישור כניסה ושלחתי מישהו לבוא לקחת אותך...".

"מההה??? אתה אמיתי? באמת?!".

"כן נסיכה שלי... באמת... רצית שאריח לך את השיער, לא?

אה... ותביאי מברשת שיניים... את נשארת לישון פה איתי.

יאללה, מחכה לך.

נמשיך ביחד...".

 

*דמעות החלו לזלוג מעיניה*

 

"יייוווהההווווו!!! אתה הורג אותי! מטורפת עליך!!!", היא שאגה משמחה.

 

לאחר שעה בערך היא הגיעה...

מזל שבאותו הלילה... היה שקט בחוץ, בלי אירועים מיוחדים.

אבל בהחלט רועש ואינטנסיבי בפנים...

לפני 8 שנים. 24 במרץ 2016 בשעה 11:05

..."עכשיו תאונני!...

תאונני כאילו אני שם...

מולך...

נושם את האוויר איתך...

כן בובה יפה שלי, תאונני..."...

 

זה היה עוד אחד מאותם הסופ"שים שנאצלתי לסגור ביחידה שלי.

הייתה תקופה עמוסה עם המון אירועים ביטחוניים שחלקם, ימחקו מהתודעה הציבורית כלא היו, רק שלמעטים... הם צרובים עמוד בנבכי המוח.

לא יצא לנו להתראות כל השבוע.

אני חזרתי בשעות לא שעות והיא הייתה צריכה לקום בשעות לא שעות.

בקושי גם דיברנו, שכן חל איסור על הכנסת הפלאפונים לתוך המשרדים.

מדי פעם הודעה קטנה של "מתגעגע/ת" + סמיילי חמוד וזה הכל.

כך עבר חמישי וחלק משישי.

הערב הגיע, לאחר שחזרתי מחדר האוכל וכולם התפזרו לחמ"לים שלהם, קיבלתי ממנה שרשרת הודעות:

"מאמי... שתדע שאני עצובה.".

"וחרמנית.".

"וממש מתגעגעת אליך!".

"וזה לא בסדר שאתה כל הזמן בצבא.".

"וחשבתי עליך כל היום.".

"ואני חרמנית!".

"ואתה צריך עכשיו להיות איתי, קרוב אלי, להריח את השיער שלי כמו שאתה אוהב!".

"ולא בבסיס הקר והאפל שלך.".

"וממש בא לי לחבק אותך.".

"ושתנשק אותי.".

"ואני חרמנית!!!".

"ואתה תשלם על זה שאני לא אצליח להירדם בלילה בגללך.".

"אז רציתי שתדע את כל זה.".

"שבת שלום.".

 

השבתי לה בהודעה קרת רוח, "אתקשר עוד מעט, תהי זמינה...".

 

נכנסתי חזרה לחמ"ל, סגרתי עוד כמה פינות שנפתחו בזמן שנעדרתי ולאחר מכן שיחררתי את החיילת שאיתי במשמרת, שתלך לישון.

חיכיתי קצת עד שהיא תתארגן לה ותיכנס לאחד החדרים שאנחנו הופכים לחדר שינה מאולתר בזמן משמרות הלילה.

ושלחתי הודעה לנסיכה שלי:

"תדליקי בחדר השינה שלך שני נרות, שימי לידך את הקרם של ויקטוריה סיקרט שקניתי לך, שמן תינוקות, את מראת האיפור הקטנה שלך, את הויברטור שהבאתי לך ותתפשטי, שימי מגבת מתחתייך ותחכי לי שאתקשר, יש לך 10 דקות.".

10 דקות עברו והתקשרתי אליה...

אבל שיחת וידאו.

חד צדדית...

"למה אני לא רואה אותך נסיכי?", היא שאלה אותי.

"א. כי אני בחמ"ל ואי אפשר לצלם פה.

ב. כי עכשיו אנחנו מתרכזים בך...", השבתי לה.

"קחי את אחת הכריות שלך, ותניחי את הטלפון בצורה כזאת שאראה את כולך.", הוספתי.

 

*מסדרת*

 

"ככה זה טוב?", שאלה.

"כן מתוקה, זה מצויין... עכשיו אני רוצה שתקחי את הקרם, שימי כמות יפה על כפות הידיים שלך... ותתחילי למרוח את כווווולך... מהכתפיים, דרך השדיים שלך ועד הבטן התחתונה... לא יותר מזה בנתיים".

 

*מורחת*

 

"לאט! לא למהר...", גערתי בה.

 

*ממשיכה למרוח באיטיות*

 

"נעים, נכון?", שאלתי.

"כן, אבל בא לי שאתה תמרח אותי...", השיבה.

"אני יודע נסיכה... עצמי עיניים... דמייני שאלה הידיים שלי... נוגעות... מלטפות... קדימה... למרוח...

כן מתוקה שלי, בדיוק כך...

עכשיו קחי עוד קצת מהקרם... ותתחילי למרוח את הרגליים... כל פעם, רגל אחרת... כולל כפות הרגליים... אבל רק עד קצה הירכיים... לא לגעת באיבר...".

 

*מורחת לאט לאט*

 

"מאמי... אני מרטיבה...".

"מצויין יפה שלי, זאת בדיוק הכוונה...

תלטפי את עצמך... תדמייני איך אני חוקר את גופך... עובר על כל ס"מ שלך...

כן מאמי... תמשיכי... תמשיכי בובה קטנה...".

 

*אחרי כמה דקות*

 

"את מוכנה להנות עכשיו...?", שאלתי שאלה שהתשובה עליה ידועה מראש.

"כן!!!", היא צעקה באופן לא מפתיע.

"יופי... קחי את שמן התינוקות... ותפתחי את הבקבוק...

 אני רוצה שתטפטפי לאט לאט מהשמן על האיבר שלך...

כן... בדיוק כך... לאט מאמי... לא למהר... כל פעם לחיצה קטנה...

יופי מתוקה שלי... עכשיו תניחי את הבקבוק בצד ותתחילי לאט ובעדינות לעסות את האיבר... את כולו... עם יד רחבה...

דמייני שאני מלטף אותך שם... דמייני שזאת היד שלי... תלחצי קצת... כמו שאני עושה... כן מאמי... בדיוק... ילדה טובה שלי..."

"אוחחח... למה אתה לא פה?! אתה מחרמן אותי!", היא צעקה.

"ששש... לא לחשוב על זה עכשיו מאמי... עכשיו להתרכז...", הרגעתי אותה.

"אני רוצה עכשיו שתחליקי אצבע אחת לתוך האיבר שלך... אחת בלבד... לא לרמות".

 

המשך... בפרק הבא...

לפני 8 שנים. 21 במרץ 2016 בשעה 20:00

פוסט מתעדכן *(גירסא BETA)* - עדכון אחרון (*בכחול*):

27/03/2016.

 

 

הקדמה:

ככלל, מי שיתקל בי במקום כזה או אחר, לא ישים לב אלי.

אני לא מאלה שמושכים תשומת לב.

די מבחירה.

בתור איש צבא לשעבר בתפקיד שקר כלשהו + אופי ואישיות שושואיסטית טבעית, את רוב חיי חייתי מאחורי הקלעים וגיליתי שטוב לי שם.

אני לא מאלה שכותבים בפייסבוק על כל אפצ'י שהם עשו, או מעלה 300 תמונות ביום שמתעדות את ההתנהלות השגרתית שלי (גם ככה אני בורח ממצלמה כמו מאש).

את האופי הזה, מן הסתם... הבאתי איתי גם לכלוב.

בתחילת הדרך, הייתי עוד אורח, בלי מנוי, מאלה שמתחברים פעם באף פעם ובלי יותר מדי פעילות אקטיבית.

לאחר קשר ארוך ומאוד מורכב שהיה לי, שבעקבותיו הבנתי למעשה על עצמי, "מי אני" בזוגיות ומה עושה לי טוב שם, התחלתי להיכנס יותר לעולם הBDSM על כל גווניו.

רכשתי מנוי, התחלתי לקרוא ולעקוב אחרי בלוגים ואף לראשונה בחיי, פרסמתי חוויות מעברי ושיתפתי את דיירי הכלוב.

עם הזמן גם רכשתי לי מעט חברים שלפחות אחת מהן - אשת לפידות (כפרוני עליך!), הפכה להיות גם חברה מחוץ לכותלי הכלוב.

לאחר קילומטראז' נאה כאן, כמה היכרויות שלא הניבו פרי כפי שרציתי ושינויים כאלה ואחרים בחיי שהשפיעו עלי, לקחתי פסק זמן מהכלוב ובכלל מהעולם החיצון.

ניסיתי ללמוד על עצמי עוד כמה דברים, לבחון, לחשוב, לנתח (כן, בעיה קשה שיש לי ניתוח יתר).

ואז חזרתי.

רק שהפעם, מודע יותר למה אני רוצה.

 

עכשיו רבות דובר פה על... איך נגדיר את זה... אמממ... על פרופילים כאלה ואחרים שלא ממש 'מייצגים את המציאות'.

נראה לי שזה ניסוח שמתאים.

כן.

למרות זאת, אני סבור שייתכן ובכל זאת אמצא כאן את אשר לא מצאתי במקומות אחרים.

כפי שהגבתי כמה פעמים לפוסטים שונים על ההבדל בין אתר שכזה (שבסופו של דבר, משמש גם כאתר היכרויות), לבין 'לאב-מי', 'אוקיי-קיופיד' ודומיו, הוא שפה, הקלפים מראש על השולחן.

כולנו יודעים שכולנו סוטים ולכל אחד מאיתנו יש צורך/רצון במשהו מסויים (בין אם להיות בצד של שולט/ת או נשלט/ת או סתם פטיש כזה או אחר) שלא הכי מקובל (לפחות כלפי חוץ), ב'עולם האמיתי' והנורמטיבי.

 

אז אומנם שהתחלתי לכתוב בבלוג, החלטתי שאשתמש בו ככלי לסיפור חוויותי ועל הדרך, אשתף גם את הקוראים.

במקרה זה, אחרוג ממנהגי (שוב) והפוסט הבא יהיה ניסיון שלי לתת את משנתי לגבי 'מהי שליטה' בעיניי.

או יותר נכון, מה אני אוהב/רוצה.

בסופו של דבר, מלבד ההנאה והסקרנות מסיפורים של אחרים, אני פה מתוך רצון להכיר בת זוג שסביר להניח שלא אמצא במקומות אחרים.

לכן, בכדי לייעל את ההתאמה...

 

------------------------------

 

כללי:

השליטה בעיניי היא 24/7, אבל לא מתבצעת 24/7.

כלומר, עלייך לדעת ש(לרוב) אני די מתנהג כמו בן זוג אוהב, רגיל ורחמנא ליצלן - 'ונילי' , על כל המשתמע מכך.

מה שכן... אצלי, השליטה היא בפולסים וזה יכול לבוא משום מקום, בכל רגע ולמשך זמן לא מוגדר.

ואני לא אסתפק בפחות מצייתנות א-ב-ס-ו-ל-ו-ט-י-ת.

 

השליטה בעיניי היא לא בהכרח מינית והיא בהכל, כולל הכל.

כלומר, אני אחליט עבורך כל דבר שאראה לנכון ויהיה לי חשוב להתערב בו, החל ממה תלבשי ועד מתי ואיזה תוכן הודעה תשלחי לי.

ואני יורד לפרטי פרטים... אבל ממש.

(ולא, לאן נצא בערב וכאלה זה ממש לא מעניין אותי, את רשאית להציע בעצמך).

הקונספט שעומד מאחורי זה, מגיע מתוך ההבנה שאין דבר כזה מושלם ולכן, אני לוקח אותך כחומר גלם ויוצר לעצמי את השלמות בעיניי ועבורי.

כמובן שאני לא מתערב בכל דבר ובכל רגע נתון (You know, I also have a life), אבל אם וכאשר אתערב... אני מצפה לצייתנות מוחלטת.

 

השליטה בעיניי היא חד משמעית לא רק ה'שילוש הקדוש', לקשור-להצליף-לזיין.

אם הייתי מחפש דרך קלה (ובכלוב אגב, זה ממש לא קל) למצוא זיון, יש מספיק דרכים לעשות את זה.

אז אבהיר ואחדד:

אני לא מחפש לזיין.

אני לא אזיין אותך במהלך פגישתנו הראשונה.

גם לא בשנייה וסביר להניח שגם לא בשלישית.

(שכנראה יהיו 'וניליות' לחלוטין, dinner and a movie style, אז תערכי נפשית לסבל הונילי הזה).

את תזכי באינטימיות הזאת איתי, אך ורק לאחר שתבחרי להתמסר אלי לחלוטין, כפי שאני דורש.

עד אז, במקסימום, תעברי סדרת בדיקות, פיזיות ומנטאליות לפי איך שאראה לנכון.

 

השליטה בעיניי מגיעה ממקום של רגש.

ככל שאני אוהב יותר - כך אני שולט ביד רמה יותר.

ככל שאני מפתח רגש סנטימנטלי לרכוש שלי - כך אני שומר עליו יותר.

לכן - לא מחפש 'סשנים' ולא מחפש פגישה חד פעמית.

 

------------------------------

 

את:

אני לא צריך משרתת, לא מנקה, לא שפנפנית ניסיונות ולא רובוטית חלולה.

אני כן צריך, אהובה עם ראש על הכתפיים, שתהיה גם חברה טובה, הכי טובה שלי.

כן, כן, אתר של בדס"מ וזיונים...

Fuck you all!

*אם את יודעת לבשל, תקבלי נקודת זכות, כי לצערי, את זה לא ירשתי מאמא שלי ואני גרוע בזה (למרות שלא אמרתי נואש!).

 

 

**אם את יודעת/יכולה לבשל ככה, תקבלי שתי נקודות.

 

אם את לא מוכנה להתמסר ולציית באופן אבסולוטי (כמובן לאחר היכרות והחלטה משותפת לפתח את הקשר), זה לא יעבוד, מפני שאני אלרגי לשתי מילים עיקריות:

1. למה - אם אני צריך להסביר, זה אומר שאת מפקפקת בהחלטותיי ו/או לא סומכת עלי וזה לא יעבוד כך.

2. לא - אם את מסרבת/שוללת את בקשותיי/החלטותיי, זה אומר שאנחנו לא רוצים את אותו הדבר וגם זה, לא יעבוד כך.

 

הערות:

* למען הסר ספק - המילה לא בעיניי, היא חד משמעית ולא ניתנת לפרשנות, לא זה לא, זה לא!

* לבקש הסבר/חידוד על מנת לבצע את הדרישה בצורה הטובה ביותר, זה בסדר גמור.

* לבקש דחייה/הארכת זמן וכו' לדרישה כזאת או אחרת בעקבות אילוצים/הפרעות שאינם תלויים בנו, זה בסדר גמור (אבל זה עלול להוסיף ריביות).

 

עלייך להבין שמשלב כלשהו, את תהי שוות ערך לחפץ (ברמה המחשבתית, מבחינת שנינו... לעולם לא כלפי חוץ), על כל המשתמע מכך.

אנקדוטה משעשעת להבהרה - ישנם גברים שמשקיעים ברכב שלהם לדוגמא, פי כמה וכמה ממה שהם משקיעים באישה שלהם.

כך שלעיתים, להיות חפץ זה יתרון. (-:

 

אם את מאלה שמדברות... הרבה, אבל עושות מעט... לא יעבוד.

יש מקרים שלזיין ת'מוח באינטליגנציה חריפה, זה מבורך.

אבל לקשקש על כמה את משוועת לשליטה כזאת או אחרת ולא לעשות שום דבר בנדון... לא אצלי.

כפי שאני בא עם כל ה100% שלי, אני מצפה ללא פחות מזה מצידך.

 

עליך להבין שהדעות והרצונות שלך רלוונטיים כל עוד אני מאפשר אותם (נדיר שאני שולל את זה ואת צריכה ממש לעצבן אותי בכדי שזה יקרה, לא מומלץ).

 

אם יש לך בעיה עם ללכת על 4 (לא רק בבית...) ו/או לישון על הרצפה, זה לא יעבוד.

 

אם יש לך בעיה עם הגבלת תנועה (ולא בהכרח בהקשרים מיניים), זה לא יעבוד.

 

אם את חושבת ש'עונש', מטרתו להגשים לך פנטזיה ו/או הוא נחשב בעינייך למשחק מחרמן, זה לא יעבוד.

 

אם יש לך בעיה לקבל הצלפות/סטירות, זה לא יעבוד.

 

 

אם יש לך בעיה להיות נחדרת (בצורות שונות) בכל הנקבים הקיימים בגופך, זה לא יעבוד.

**

 

*אם יש לך בעיה להסתובב יום שלם עם פלאג אנאלי ו/או ביצה רוטטת (פעילה או דוממת), זה לא יעבוד.*

 

 

אם יש לך בעיה עם זרע... זה לא יעבוד.

 

אם את לא גמישה... פיזית ובעיקר מחשבתית, זה לא יעבוד או לפחות יהיה קשה/כואב יותר.

 

אם יש לך בעיה עם ביצוע משימות, החל משליחת מייל/הודעה לפי בקשתי ועד ביצוע מעשה כזה או אחר, מיני או לא מיני, בבית או מחוצה לו, זה לא יעבוד.

אם יש לך בעיה עקרונית/מחשבתית (לא בהכרח זה יקרה), להיות בנוכחות נשלטות נוספות, זה לא יעבוד.

אם יש לך בעיה עם קוטביות(#1) (רגע אחד להיות מלכת העולם ודקה אחרי, חפץ לשימושי), זה לא יעבוד.

אם יש לך בעיה עם קוטביות(#2) (רגע אחד אני הכי ילדון טיפשון ודקה אחרי, מתהפך והופך להיות רציני ודורש), זה לא יעבוד.

אם את לא נוהגת למרוח לק, להתאפר (בדגש על מסקרה ושחור בעיניים), לענוד תכשיטים, ללבוש חוטיני 'סתם' ליום-יום, זה לא יעבוד.

אם יש לך בעיה לרקוד... מולי, זה לא יעבוד.

 

אם את לא יכולה להנות (גם) מסקס 'ונילי', רגוע, שקט, לאור נרות ועם המון תשוקה, זה לא יעבוד.

 

אם יש לך בעיה עם סיומת "וש" למילים (היוש/ביוש/אמוש וכד'), שכן, אני נוטה להשתמש בזה הרבה, זה לא יעבוד.

אם יש לך בעיה עם ללכת ברחוב יד ביד, עם ליטופים בשיער, עם לשמוע את המילים "אני אוהב אותך" יותר מפעם בשנה, עם זה שיפתחו לך את הדלת של הרכב, עם לקבל פרח או סתם מחזיק מפתחות חמוד בלי שום סיבה, עם להתנשק מול השקיעה בצורה הכי קיטשית שיש, עם לשבת לראות סרט בבית ולשתות כוס יין וללכת אחרי זה לישון מחובקים, עם לשלוח לי הודעה שהגעת הביתה בשלום אחרי שיצאת עם החברים שלך, זה לא יעבוד.

 

תבלינים יש לי במדף שמיועד להם (וכפי שציינתי, גם ככה אני לא ממש יודע איך להשתמש איתם - מה זה לעזאזל כמון?!), אז אם את מחפשת לתבל קצת את חייך, זה לא יעבוד.

אצלי זאת דרך חיים ואני כל כולי 'בתוך' זה.

 

*לכל דבר יש וועדת חריגים, הכל תלוי ומותנה ביחסיות של דבר כזה או אחר.

 

------------------------------

 

חוקים עיקריים וקבועים:

בבית (שלי):

לא משנה מה גובהך, בתוך בייתי, את תהי אך ורק עם עקבים (לא חובה להיות 'נשלט' בשביל שיהיה לך פטיש לעקבים!).

במקרים מסוימים, תתבקשי גם להישאר איתם במהלך שנת הלילה שלך.

למה? ככה!

(וכן, אני יודע שזה עלול להיות לא נוח).

 

אם יש לך כאלה בבית (גם בסגנונות/צבעים אחרים) - הרווחת נקודת זכות.

 

אצלי את לא לובשת 'סתם' פיג'מה, אלא לבוש כזה או אחר שאבחר לך או אתן לך את אפשרות הבחירה (לאחר שיעבור את אישורי).

 

                       יכול להיות כזה...                                                          ויכול להיות גם כזה... (לא הכל חייב להיות מיני!)

                                                                                                        *אם יש לך פיג'מה כזאת בבית - הרווחת נקודת זכות נוספת.

          

(וכן, בחורף אם יהיה לך קר, במידה ואבחר בלבוש מינימלי, אני אפעיל לך חימום... תרגעי).

 

מרגע כניסתך לבית (לאחר חיבוק ונשיקה!), אלא אם הנחתי אחרת... עליך להתארגן מיד ובהתאם להנחיות שלי, שכוללות בין השאר - לענוד את הקולר שתקבלי ולחבר אליו את הרצועה התואמת ולהתהלך אך ורק על 4 (אל דאגה, אני מקפיד לשטוף את הבית לפחות פעמיים בשבוע), עד שאומר אחרת, אם בכלל ובלי קשר לשום דבר מיני.

 

עליך להיות מוכנה תמיד (נפשית ופיזית...) מבחינה היגינית... שכן, אני יכול לדרוש/לעשות דברים כאלה ואחרים שרצוי שתהי "מוכנה" לזה.

 

את לעולם לא שוטפת כלים, מנקה, מסדרת, מרימה/מזיזה וכל פעילות תחזוקתית אחרת של הדירה, אלא אם ביקשתי את עזרתך במפורש.

למה?

א. ככה החלטתי.

ב. כי מבחינתי, נסיכות לא עושות את זה.

ואת מיועדת להיות נסיכה אם עדיין לא הבנת את הכיוון (כן, גם נשלטת/כלבה/שפחה/חפץ יכולה להיות נסיכה).

 

 

בחוץ:

אך ורק שאת איתי (שאת לבד, בבית/עבודה/עם משפחה/חברים וכו', תעשי מה שבא לך מבחינה חיצונית, למרות שבהחלט יכול להיות שאתערב במה שיש מתחת לבגדים שרואים...), את (לעיתים) תדרשי לאשר איתי את ההופעה שלך וכפי שציינתי, אני שם לב לפרטים קטנים, כך שזה יכול להיות ברמה מפורטת מאוד.

 

 

------------------------------

 

ענישה:

הכלל הפשוט הוא - תהי ילדה טובה, תקבלי את כל מה שאני יכול לתת.

תעשי לי בעיות... תענשי.

כאמור, ענישה בעיניי אינה משחק ואינה משמשת בכדי להגשים לך פנטזיה מינית.

את הפנטזיות המיניות שלך, אפשר להגשים גם בדרכים אחרות.

עונש אצלי הוא ממש לא בהכרח בעל מאפיינים מיניים וסביר להניח שהוא ממש לא יהיה לך נעים ואף יעצבן אותך.

לכן... בואי פשוט נמנע מזה.

תודה.

 

 

------------------------------

 

ניסיון:

אחרי החברה הראשונה שלי, לפני ששכבתי עם הבחורה השניה בחיי, חשבתי שאני 'מבין' ו'מנוסה', שכן צברתי ניסיון של 3 שנים+ בזיונים...

הפלא ופלא, שלתהמתי הרבה... מה שגרם לחברה הראשונה שלי להשפריץ לכל עבר... פתאום... איזה קטע... לא הזיז בכלל לחברה החדשה.

לכן, איתך - אין לי ניסיון בכלל ואנחנו נאלץ ללמוד יחד, מה אנחנו אוהבים אחת אצל השני.

אאאזזז... שלא יעבדו עליכן.

 

------------------------------

 

מפרט טכני:

אני:

גיל ביולוגי: 32, נראה +/- 25.

מנטאליות/בגרות: 50+.

מחשבתי/התנהגותי (שאפשר כמובן): 12-16.

(בהמשך למראה, לפעמים אם אני קופץ לקיוסק לקנות סיגריות, שאני מגולח עם טרייניג, מבקשים ממני ת.ז... אז לידיעתך, זה המצב).

גובה: 1.75 (ללא נעליים).

מבנה גוף: ראי תמונות בפרופיל.

בריאות: תקינה, אך מעשן (סיגריות בלבד).

צריכת אנרגיה: A.

סה"כ, נראה סביר.

 

חשוב - אל תתנו למראה ה"ילד טוב" והצעיר שלי, לנחמדות ונימוס שלי להטעות.

כדי לשלוט, באמת, לא צריך בגדים מוזרים, חזות של רוצח ולהתנהג כמו ערס מצוי...

 

דרישה:

גיל: לא משחק אצלי תפקיד, הכרתי בנות 18 שהייתה לי יותר כימיה איתן מאשר בנות גילי והכרתי בנות 40 שהיו שטותניקיות כמוני.

גובה: רצוי פחות ממני, אבל לא חובה. (כל עוד יש עקבים בבית... לא חייב להיות גם בחוץ).

מבנה גוף: אין לי בעיה עם מלאות, אבל אני רזה, אז לא תמיד זה הולך יחד.

רווקה בלבד (רווקה=לא בקשר עם מישהו, מה היה בעברך, גרושה/פרודה/אלמנה וכו', לא מעניין מפריע אותי לי).

רצוי אקטיבית/אסרטיבית, כי אני זקוק לפעמים לצומי כמו ילד קטן. זה מה יש.

 

------------------------------

 

הבהרות וקווים אדומים:

ישנם שלושה נושאים עיקריים שמבטלים לחלוטין את עניין השליטה:

1. הבריאות/בטיחות שלך - לעולם לא אדרוש משהו שעלול לסכן אותך ולעולם לא אבקש משהו בשעת חולי.

2. משפחה/חברים (שהיו בטרם הכרת אותי) - לעולם לא אתערב ביחסייך עם משפחתך ו/או חברייך, בשום צורה.

3. שמך הטוב - לעולם לא אדרוש משהו שעלול לפגוע בשמך.

אבל...

במידה ודרשתי משהו, עלייך לסמוך עלי במאת האחוזים שגם אם נראה לך אחרת וגם אם את לא מבינה את בקשתי, את תבצעי.

 

------------------------------

 

לסיכום:

שליטה אמיתית (בעיניי כמובן) היא לא להכריח אותך לעשות מה שאני רוצה, אלא להביא אותך למצב שתרצי... לעשות מה שאני רוצה.

 

------------------------------

 

אוקיי...

אמממ... אז מה היה לנו...?

את זה כתבתי...

מממ... גם את זה...

אהה... יש גם... אמממ...

לא, בעצם זה כבר לא ממש עושה לי את זה...

אולי אני אוסיף גם את הדבר הזה... זה די מגניב...

מממ... אבל אז יעירו ויצחקו...

למרות שמ'כפת לי...

מממ... נו, טוב, לא משנה, נראה לי מספיק.

 

אהההם אהההם... כן, סליחה, חזרתי.

 

לשאלות/הערות/טענות/מענות והגשת מועמדות, ניתן לפנות להנהלה (כן, אני ה'הנהלה') בלחיצה על 'שלח הודעה'.

 

הבהרה - למקרה ומפוסט זה משתמע שאני צוחק, אז לא, הדברים הם אמיתיים, כנים ורציניים לחלוטין.

 

 

 

*התמונות להמחשה בלבד ועלולות להתחלף מדי פעם.

**אין הכותב מתחייב לביצוע הכתוב לעיל. ט.ל.ח.

***כל הזכויות שמורות ל"המחליט"®

לפני 8 שנים. 10 במרץ 2016 בשעה 9:10

לפני כמה זמן, ידידה טובה שלי שעובדת כגגנת ביקשה ממני עזרה, שאבוא אליה לגן ואצלם את הילדים, עבור איזה משהו שהיא רצתה להכין עם זה להורים שלהם ליום המשפחה.

בהגיעי לגן, היא בדיוק העבירה להם שיעור ואני התיישבתי לצפות מהצד, עד שתסיים ותתפנה אלי.

בנתיים, בזמן שאני יושב ומסתכל על הילדים ורואה אותם מרוכזים ומהופנטים, מקשיבים לכל מילה שלה, תהיתי לעצמי, איך היא מצליחה להשתלט ככה על כ30 ילדים, זאת נראת לי משימה ממש בלתי אפשרית.

לאחר שהיא סיימה את השיעור, היא הוציאה את הילדים להפסקה ונתנה להם לשחק בשלל המשחקים הפזורים בגן, עד שנתחיל להוציא כל פעם אחד מהם להצטלם.

 

ניגשתי אליה ושאלתי אותה לתומי, "איך לעזאזל את מצליחה להשתלט עליהם ככה? זאת חתיכת משימה.".

היא אמרה לי שמה שאני רואה, זה אחרי הרבה עבודה שהיא עשתה איתם.

שאלתי אותה, מה כוונתה ב'עבודה'... היא חייכה והחליטה להדגים לי.

 

נעמדנו בצד, כאשר הילדים משחקים להם ונהנים, הגן רועש וגועש והם בכלל לא שמים לב לקיומנו.

ואז היא ניגשה אל מתג האור וכיבתה אותו...

תוך מס' שניות, שררה דממה בגן ולאחר מס' שניות נוספות, כל הילדים קמו והתיישבו כל אחד בכיסא שלו בשקט מוחלט וכל העיניים הופנו לידידה שלי, שהם מחכים להנחיות.

וכל זה, מבלי שהיא אמרה ולו מילה אחת(!).

אפילו חיילים בצבא לא ממושמעים ככה.

אני פשוט נדהמתי מהתרגיל הזה.

רמת הציות של אותם הילדים, הייתה מיידית ואבסולוטית.

"כך... אני שולטת בהם.", היא חייכה ואמרה לי.

באותו הרגע נפל לי האסימון והבנתי למעשה, מהי בדיוק ההגדרה לשליטה בעיניי.

 

אני אתן הכל למען הבת זוג שלי, אדאג שתרגיש תמיד נסיכה מאושרת.

אבל ברגע ש'אלחץ על המתג'... היא תרד על 4 ותמתין להוראותיי.

ללא דחייה.

ללא תירוצים.

ללא מחשבה בכלל.

 

פשוט כך.

 

To be continued...

לפני 8 שנים. 8 במרץ 2016 בשעה 9:30

אני לא נוהג להעלות פוסטים "רגילים", אבל אחרוג ממנהגי הפעם לכבוד יום האישה:

אאאז...

לשולטות, לנשלטות וגם לאלה שסתם סוטות בלי "אג'נדת בדס"מ".

בסופו של דבר, את כולנו ילדה אישה ובאופן אישי, לעולם לא אצליח להבין איך לעזאזל אתן עושות את זה.

ועל כן... מגיעה לכן הערכה ניצחית.

 

יום האישה שמח לכולכן!

 

המחליט.

 

לפני 8 שנים. 27 בפברואר 2016 בשעה 13:45

היא - "***, איפה אתה?!".

אני - "אני במטבח".

היא - "בוא לפה!".

אני - מתקרב.

היא - "נו, שב!".

אני - "אפשר לידך על הפוף?".

היא - "לא, שב על הרצפה (ומצביעה)".

אני - מתיישב.

היא - "בא לי את זה - תסדר לי!".

אני - מסדר.

היא - "נו, לא ככה, כמו שאני אוהבת!".

אני - "אבל ככה אני יודע".

היא - "אז אני אלמד אותך, שתדע".

אני - "טוב נסיכה".

היא - "אבל תביא לי קודם מים".

אני - קם ומביא מים.

היא - "לא, בא לי מיץ".

הם (ההורים שלה) - *צוחקים ברקע*.

אני - קם שוב, מביא מיץ.

היא - *צוחקת*.

היא - "נו, שב!".

אני - יושב.

ה"שיעור" מתחיל:

איך לסדר פאזל 72 חלקים של סינדרלה והנסיך (לפי איך שהיא כמובן, החליטה שנכון).

 

מי האמין שילדה בת 3, תהפוך אותי לכזה שפוט.

/-:

לפני 8 שנים. 7 באוגוסט 2015 בשעה 9:59

קמתי מהספה שעוד שאריות של אוכל מבוזבז נותרו על גופה המתנשף וניגשתי למטבח.
ביד אחת לקחתי גליל של נייר סופג וביד השנייה... שלפתי מהמקפיא נקניקיה אבודה שמצאתי (מהעבות האלה, לא הפשוטות הרגילות) וקוביית קרח.
חזרתי אליה.
ניקיתי את שאריות האוכל והשמן מהגוף שלה, היא בנתיים נרגעה מעט מהגמירה הלא צפוייה (והלא מאושרת!).
אמרתי לה, "עכשיו את תלמדי למה לא גומרים בלי אישור!".
היא בהתה בי במבט כזה מתחנן שאחוס עליה.
הורדתי לה את מחסום הפה, הוצאתי את הביצה הרוטטת. התיישבתי עליה, עם הגב אליה והתחלתי ללטף אותה בעדינות על האיבר שלה...
ואני מלטף...
חופן...
מצמיד את כף ידי צמוד צמוד...
משחק עם אצבעותי בין שפתייה...
מרגיש את נוזליה מרככים את כף ידי...
ואז, ללא התרעה מוקדמת...

 

*ספאנק!!!*

 

"אאאהההוווייי"... היא צרחה! והתחילה להתפתל, מנסה להיאבק בחבלים שמקבעים אותה לשולחן.
האיבר שלה הפך אדום עז בין רגע.
הסתובבתי אליה, רכנתי.
אחזתי בצווארה ואמרתי, "מה קרה בובה יפה שלי? הכוס שלך רגיש?".
"כןןןןן!!!" היא השיבה בקול חלש מהחנק אבל בתקיפות.
החזרתי את מחסום הפה למקום ושאלתי.
"ולמה הוא רגיש כל כך מתוקה? את יודעת להסביר לי?".
"כי... כי... כי גמרתי!", היא סיננה מבעד למחסום.
שוב הוצאתי אותו ואמרתי, "אה... גמרת? נכון... רגע... לא זכור לי שביקשת... גם לא זכור לי שאישרתי... אז איך קרה שגמרת?", חיזקתי את האחיזה על הצוואר ושאלתי בקול רם.
"אני... אבל... הרטט...", היא גימגמה בחולשה.

 

*ספאנק!!!*

 

עוד הצלפה על האיבר שלה.
"סליחה!" היא ניסתה לצעוק, אך היד שלי חוסמת את האוויר שלה לכדי נשימות קטנות וספורות.
החזרתי את המחסום שוב והידקתי.
"סליחה לא תעזור לך עכשיו...", אמרתי לה.
"הכוס שלך רגיש, נכון...? בואי נראה כמה הוא רגיש", המשכתי ולקחתי את קוביית הקרח שהבאתי איתי.
"לא... בבקשה לא... לא... ל... $×=!#&! ×*+!?÷$...!" היא ניסתה למלמל, אבל המחסום הדוק על פיה ולא איפשר.

 


אוייי... איך שהיא צעקה שהנחתי לה את הקובייה ישירות על הדגדגן והצמדתי חזק.
"עדיין רגיש מאמי שלי?", שאלתי בזמן שהיא מפרפרת ומנסה להיאבק לשווא בקשירה ההדוקה שלה.
לא עברה דקה והקוביה פשוט נעלמה מבין האצבעות שלי מרוב החום שיצא מהאיבר הבוער שלה.
אבל אני... לא הסתפקתי בזה ושלחתי יד לאותה נקניקיה קפואה...

הצמדתי את הנקניקיה לאורך האיבר שלה, עוטף אותה עם שפתייה התחתונות טוב טוב ומגלגל כמו שעושים לבצק, שתרגיש בכל ס"מ את הקור הנודף.

לאחר מס' שניות שהנקניקיה הייתה לחה מספיק, במכה אחת, מכניס!
"אאאההההה!" היא צעקה.
האיבר שלה פשוט שאב את זה כמו מכשיר וואקום משוכלל.
ואני... מנסה לא להתפוצץ מצחוק ולשמור על החזות הרצינית, מכניס ומוציא, מכניס ומוציא...
היא מנסה להיאבק.
לסגור רגליים.
להדוף אותי.
אבל נכנעת לבסוף.
משותקת.
מפנה ראש לצד ומתמסרת אלי.
"יפה", אמרתי והוספתי, "סוף סוף הבנת שאין טעם להתנגד".
בנתיים הוצאתי את הנקניקיה שכבר נמסה והתרככה לה.
קמתי ממנה וניגשתי ללכת שוב לחדר הארונות, הפעם להביא את רצועת הכלב הורודה שיש לי...

"אם חשבת שהכוס שלך רגיש...

תיכף תרגישי באמת עד כמה...".

אמרתי ונעלמתי לתוך החדר, מותיר אותה להסדיר את נשימתה ולתהות מה עוד יקרה...

 

המשך בפרק הבא...

לפני 8 שנים. 17 ביולי 2015 בשעה 16:55

הורדתי את המכנס, האיבר שלי כבר זקור, נאבק בתחתון הצמוד ואני שואל אותה, "ואת, את אוהבת את מה שאת רואה...?".
בטרם הספיקה להשיב, סתמתי לה את הפה עם היד שלי ואמרתי, "לא לדבר, להראות לי".
היא קירבה אותי אליה, מורידה את התחתון והכניסה את כל האיבר במכה אחת לתוך הפה שלה.
מוצצת.
מלקקת.
"תסתכלי לי בעיניים!", אני גוער בה.
היא מביטה בי מלמטה, משתדלת לא למצמץ.

 


"יפה מאוד, בובה יפה שלי", אני אומר לה ומוציא את האיבר שלי ממנה.
"עכשיו להיות ילדה טובה ולא לזוז", הוספתי ובנתיים ניגשתי לאותו חדר ארונות להביא כמה דברים נוספים.
אזיקים - יש.
חבלים - יש.
ביצה רוטטת - יש.

אני חוזר למטבח לאחר כמה דקות והיא יושבת בדיוק כפי שהשארתי אותה, לא זזה.
"הערב את תהי בובה אמיתית", אמרתי לה.
"שימי ידיים מאחורי הגב" - קשרתי את ידייה באזיקים מאחורי המשענת.
"פתחי את הרגליים והצמידי אותן לרגלי הכיסא" - התחלתי ללפף סביבה את החבלים בצורה הדוקה במיוחד.
לאחר מכן, לקחתי את הביצה הרוטטת, הכנסתי מתחת לתחתון שלה והצמדתי לדגדגן.
את החוט ומתג ההפעלה, הצמדתי בין המותן לחוטיני שלבשה.
"זה... זה למקרה שתעשי בעיות", אמרתי מחייך.
אחרי שסיימתי לארגן את הבובה שלי, ניגשתי להכין לנו אוכל.
בין לבין ניהלנו שיחה על עינייני היום שעבר עלינו ובין חיתוך עגבניה למלפפון בשביל הסלט, בזמן שהיא מספרת לי על כמה הבחורה מהמשרד שלה עצבנה אותי, אני מתקרב ומפעיל את הרטט... סתם ככה.
היא קופצת, מנסה להילחם ברטט... אני מתקרב אליה ואומר," תמשיכי את הסיפור מאמי" וחוזר לחתוך את הסלט.
פתאום היא מתקשה לדבר... נאנחת בין משפט למשפט...
"מה קרה בובה יפה שלי? למה את מתקשה לדבר פתאום", אני מסתובב לאחור ושואל עם חיוך זדוני.
"אין לך עוד הרבה זמן לדבר, אז כדי שתשתפי אותי בכל מה שאת רוצה עכשיו", הוספתי וניגשתי להכין את החביתות.
אני שומע אותה מתנשפת יותר ויותר, מנסה כמה שיותר להשלים משפט מבלי לקטוע.
"טוב, אני מבין שקשה לך, אז מספיק דיבורים להיום, בסדר? יופי... מעכשיו, רק אני מדבר ואת עונה לי עם הראש ב'כן' ו'לא'".
הורדתי את החביתות מהגז לצלחות, הסלט כבר מוכן, פורס לחם ומוציא גבינות מהמקרר.
התיישבתי לידה, כיביתי את הרטט ושאלתי, "את רעבה נסיכה?".
היא התנשפה במהירות והנידה בראשה לחיוב.


התחלתי להאכיל אותה.
ביס קטן ועוד ביס...
חתיכת חביתה.
כף מהסלט.
"טעים לך?" שאלתי.
היא הנידה את הראש לאישור.
"יופי, לבריאות מתוקה קטנה".
"תסיימי לאכול יפה ואז תורי, בסדר?"
מסכנה הילדונת, הייתה רעבה אחרי היום שעבר עליה.

 

אחרי שהיא סיימה וסימנה לי שהיא לא רוצה יותר, שיחררתי אותה מהחבלים ומהאזיקים והובלתי אותה לסלון.
"עכשיו תורי לאכול, אבל השולחן נמוך לי מדי, אז אני אצטרך את עזרתך", אמרתי.
"שכבי עם הגב על השולחן, פסקי רגליים לצידי רגלי השולחן כמו ממקודם" הוספתי.
קושר את רגל ימין.
קושר את רגל שמאל.
קושר את יד ימין.
קושר את יד שמאל.
מהדק...
"יופי, ככה זה הרבה יותר טוב", אמרתי בחיוך.

 

 

לא שוכח כמובן להצמיד את הביצה שוב לדגדגן שלה.
לאחר מכן, ניגשתי שוב לחדר הארונות והוצאתי מהמגירה את מחסום הפה הוורד שקניתי לה.
"עכשיו אני רוצה לראות חדשות ואת יודעת שאסור להפריע לי", חסמתי את פיה.
שגופה משמש כמשטח במקום השולחן שלי, החלקתי את החביתה מהצלחה על הבטן שלה...
עם כפית, מרחתי כדורי גבינה על ירכייה ושדייה.
כף סלט באיזור הפופיק שישמש כקערה... ואפשר להתחיל לאכול.
"לא לזוז מאמי שאני חותך את החביתה שלי עם הסכין...", הזהרתי והפעלתי את רטט הביצה.
בחרתי אומנם בסכין חלבית, אבל המגע עם העור שלה בזמן שהביצה רוטטת בעוצמה על הדגדגן שלה... גרם לה להתפתל ולרעוד.
בזמן שאני אוכל מגופה וצופה בחדשות, אני רואה אותה בוהה בי ומכווצת עיניים, מתענגת על הרטט מצד אחד ומתענה ממנו במקביל.


פתאום אני שומע אותה גונחת מבעד למחסום הפה ומתנשפת במהירות.
אני מסתכל עליה במבט של "מה זה היה עכשיו?! אל תגידי לי שגמרת...".
היא מביטה בי ושותקת, מנסה להסדיר את הנשימה ואני כבר מבין.
"מילא גמרת בלי אישור, אבל עוד בזמן שאני אוכל???", הרמתי מעט את הקול.
"אין בעיה" הוספתי, "אני מבין שאת רוצה בכוח להיענש...".

 

המשך בפרק הבא...