סה"כ צעצוע.

כסף בונה או שובר אותנו.

.

אין מה לעשות. לטוב או לרע

.

בונה או שובר .

.

עכשיו

(הרבה הרבה הרבה) כסף (או הרבה הרבה הרבה חוסר בכסף) משנה אותנו.

בהכרח.

.

אני ללא מנוי (ז"א שאני גם ללא אפשרות להוסיף תמונות לבלוג) ..אז תתאמצו לרגע ותדמיינו..

ממש תדמיינו:

"מסך הרקע בצבע כחול רויאל עמוק מתנופף בעדינות..                                     נקודות של אור וצל מרצדות. 

(Zoom in)..

.

במרכז התמונה

ניצבת לה ערמה קטנה (קטנה) ומסודרת (מסודרת 😉) של מטבעות זהב. לצידה

                   מונחת לה, ערמה נוספת. זהה..  רק גבוהה יותר. לצי

  דה ערמה נוספת זה ה .. ואף היא

גבוה      ה יותר ..וכך הלאה והלאה"..

.

(Zoom out) .

.

אני זוכרת את עצמי, 7 שנים אחורה.

כולנו היינו באמצע מציאות בלתי נסבלת. זו הייתה תקופה כל כך אכזרית מכל כך הרבה רבדים. וכן. גם מהפן הכלכלי.

הייתי מתקתקת את הילדים, את הבית, את ארוחות הבוקר והצהרים, הקפצה למסגרות, נשיקות חיבוקים.. וטסה למשרה הראשונה שלי.

הייתי מחנכת בכיתה מונטיסיורית (חוויה מדהימה בפניי עצמה 🥰)

..  ובצהריים

                                   במשרה השניה.

.

........................עכשיו .

אנחנו הריי פה...אז 🙄

היה ממש (ממש) מתאים אם הייתי מספרת שבמשרה השניה הייתי נועלת נעלי עור שחורות. (מה שנכון). עם עקב חד וגבוה (עדיין נכון) הייתי מגיעה תמיד עם שער אסוף הדוק מעלה. (כן.. כל יום). והייתי קובעת הכל. הכל(!)

..ומי שאעז לא להתנהל על פי הכללים.. נענש.

בחומרה. 

מהשעה 13:30 ועד השעה 16:45 היה מתאים שאספר שהייתי דומינה קשוחה .

היה מתאים שאשתף שהייתי.

(עודני). הייתי. דומינה טובה. חומלת. כזו שלא מעריצים בגלל הפחד אלא בגלל ההתמכרות. דומינה כזו.. אבל קשוחה. כן. היה מתאים. אבל לא.

😊.

הייתי מנהלת צהרון גנים ובית ספר (משהו כמו 14

מדריכים 350+ ילדים) . זה היה יום ארוך , מלא בכל טוב .ארוך.. ומעייף.

ואז . הייתי חוזרת לבית. 

ארוחת הערב, המקלחות והארגון הכללי. ההתרוצצויות המסונכרנות בבית.

ואז..

הייתי מתפנה לעיסוק הנוסף והאחרון להיום.. (אם מישהו ינחש מהו אני אתן את הצינצילה שלי  ואת הציפורן של הקמיצה השמאלית) ואז,

באמצע הלילה .. קורסת. ה

בו

קר

היה

ע

ו

ל

ה       וחוזר

חלילה.

כל זה, עם חרדה קיומית. עם אמונה בדוחק כלכלי והתעמרות יומיומית  שהמשפחה שלנו לא תשרוד.

היום_

(דמיינו שוב את ערמות המטבעות ההן..)

-

אני מרוויחה הרבה (הרבה ...הרבה הרבה הרבה) פחות. אני מוותרת על תענוגות מסויימים בחיים (..se la vi).

אני מחושבת ובוחרת בקפידה.

ו-

אנחנו חיים עם אור. חיים עם חיוך ושמחה. כולנו.

❤️אבא תודה❤️ 

.

זה לא כמות המטבעות. זה האיך והלמה.

....

.

🙁.

ואז

          זה שוב קופץ לי לראש.. כי העזתי לעבור כמה שעות מבלי לחשוב עליהם.

❤️.

האחים שלנו, האהובים שלנו. החטופים  והחללים שלנו. כל זה עדיין קיים(!!!!!!!!) 

ואני

פה.

מזיינת את המוח על מטבעות 🤦‍♀️

#מוקדש_באהבה_לזו_שמחפשת_משהו_אחר

https://vt.tiktok.com/ZS2yALxB1/