שם זמני

www.unleashed.co.il

קדחת,

סתם לא בא לי לכתוב לך, כמה זמן עבר.:)

נסתפק בהרבה.

הרבה מידי.

המיטה הזאת שימשה אותי ואת אישתי , בעיקר לשינה.

למה בעיקר?

כבר הגענו לפרופסור מדופלם כדי שיעזור לנו להוליד.

אחרי כמה פגישות, כן, ישבתי בקיטון קטון, ותרמתי זרע לבדיקת הפוריות.

עצרתי את התהליך ואמרתי לה:

רבאק, איך נביא ילדים , כשאנחנו בכלל לא מזדיינים.

אז עזבנו את הפרופסור,

ובאחד המימושים הבודדים,

בכלל על מזרון של טיולים,

"הכנסתי/נכנסנו  להיריון".

ולא חשבתי על הקארמה המחורבנת של המיטה,

ולא ירדה לסוף הבנתי,

הידיעה ש:

חובה להחליף את המיטה.

ועכשיו:

הגיע הזמן.

המיטה הנ"ל, עשויה מעץ אורן, עם ארגז (מצעים) שמכיל המון עבודות וציורים. (שלי )

בזמניה הטובים, היה לה מין קפיץ, שבעזרתו הייתי מרים את המיטה.

למראשות המיטה לוח אורן. 

מיטה מאד יפה. 

שהועתקה על ידי וחברי הבמאי הנגר, מחנות רהיטים נחשבת בצפון דיזנגוף.

(מעניין האם היא, החנות, עדיין קיימת)

אלא:

שעכשיו נוספו דרישות:

1. ארגז (מצעים) שבו אאכסן (שוב )את הציורים.

2.שיהיו בה מקומות, עמודונים, כדי שאוכל לקשור אותך, כשאת מגיעה להצלפה, או לשיחה על דה והא.

3. מספיק לי גודל 140x190, אבל נדמה לי שאפשר גם קצת יותר גדולה.

4. אפשר בחנות רהיטים. אפשר אצל נגר.

משנה מיטה- משנה מזל/גורל/קארמה.

המלצות?

שבתשלוםומבורכת

מתנצל על הבחירה הטריביאלית.

אבל: אחלה של שיר.

אחרי עשרים שנה
שמוליק קראוס
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: שמוליק קראוס

אחרי עשרים שנה
את עוד מנגנת
גיטרה ישנה
את עוד מתכוונת
מבין המיתרים
לטוב שבשירים
עוד לא נכתב.

אחרי עשרים שנה
שוב אינני ילד
תמו נעורי
שיבה זרקה במלך
רק את עודך עימי
איתך שוב אל עצמי
אני חוזר.

עוד אותו הצליל
עוד אותו הטעם
שמור כמו יין, יין טוב
מתנגנת בי
מנגינה בוקעת
מבין אצבעותי
לכי לך אל הרחוב.

ושוב עולה השיר
ושוב עד כלות הנפש
פרי געגועי
ימי רימון וגפן
ורוח בי עוד שר
רועד אותו מיתר
עשרים שנה.

עוד אותו הצליל...

אחרי עשרים שנה
היה היה לי רע
את שיר המעלות
האם אתה שומע
אשיר עד יום מותי
נושאת את תפילתי
המנגינה.

אבל, 

כשאתחבר שוב למחשב המקרטע שלי,   

אערוך את ההודעה שוב. 

הסיפורשיר על החשפניות יפה בעיניי, 

אבל אינו העיקר. 

העיקר הוא החשיפה שלי כאן, במקום לא ידוע, מקום שאינו בטוח. 

העיקר הוא

 היציאה שלי מהארון. 

חברטובמאד הזכיר לי, שכבר שנים אנ'לא בתוך ארון. 

אני כותב על זה, 

מופיע עם זה, 

מצחיק בסטנד אפ עם זה, 

מרגש עם זה. 

נוגע באנשים עם זה. 

Kadima dor, you are most welcome 

(1993) בתוך נייר עיתון
טיפקס
מילים: קובי אוז
לחן: מרוקאי כפרי
 
הנה אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון
 
אה ווה ווה ווה

חיים בתוך קופסה

של שימורים
אצלנו במטבח
 
ובמטבח על השולחן יש איש בתוך קנקן
 
אה ווה ווה ווה

מציץ מהזכוכית

ויום אחד נורה מתוך תותח

ובתותח יש אנשים שמקבלים סטירה
 
אה ווה ווה ווה
 
זקנים ותינוקות

ליד בקבוק
 
שבור מחוף הים

ליד הים יש אנשים קופצים מבניינים

אה ווה ווה ווה

סיפרו על זה בדיחה

וצוחקים

אצלנו בסלון
ובסלון שלנו אנשים מסוג חדש
 
אה ווה ווה ווה

חיים בתוך שמיכה

ליד רמזור
 
מתחת איזה קו

אה יה לא עלינו
 
הנה זה בא הנה זה בא גם אלינו
אה יה לא עלינו

הנה זה בא הנה זה כאן גם אצלנו

יש מדינה שמתחבאת מתחת איזה קו
אה ווה ווה ווה
ויש סטטיסטיקה
שנכתבה
בתוך נייר עיתון
יש אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון

תשמיד או לא תשמיד?

יש כאן נשים ,

שנוהגות לשים,

את המרכולת שמעמידה את הביצים,

לעיתים הן משמידות,

אבל ישנן גם אחרות.

הן מצטלמות חשוף, מגרה וכואב

ברמות שמכאיבות לי את הלב,

מטשטשות את הפנים,

כך נשארת אישה די מעורטלת

שתמונתה כמובן, אותי מטשטשת ומושכת.

יש כאן לא מעט חשפניות ,

שהבלוג שלהן מלא תגובות ופניות

רגל, מחשוף, ציץ ערווה, בטוב טעם, מה שבא.

כמובן, מניח שישנם גם החשפנים,

סליחה, הם אותי פחות מעניינים.

אבל יש כאן גם את החושפות,

את הפצעים, המכאובים,הצלקות.

לאו דווקא את אילו שגרמו להן להגיע לכלוב

משתמשות במילים כמו: "קשה לי, אני עצובה,

אני בוכה , בודדה, גלמודה ועזובה"

ואני--------------------

כלוא בתוך ארון, המפתח בידי

חושש להסגיר ברבים את סודי

לא של הומוסקסואל,

אני בר מזל, הטרוסקסואל,

של כאבים נפשיים, טלטלות רגשיות,

שאת ספינת חיי, מטריפות וחומסות.

שבועיים שאני נושק למלאכים שבשמיים,

שבועיים- אני טובע, פי סגור, טובע במים.

שבועיים בהם אני מתכנן תוכניות, קובע פגישות,

שבועיים -בהם אני מתנתק מהעולם, מחפש רשות לחיות.

שבועיים שאני אחד האנשים המקסימים בעולם,

שבועיים- בהם אני מקווה שלא אהיה קיים.

עכשיו ברצינות, כלומר בלי חרוזים.

להשמיד או לא.

(ולא,אני לא מחפש אחות רחמניה, לא מטפלת – קישתא ממני).

פעם כתבתי על בת הזוג המיועדת:

חמה וחכמה

יפה ,גם בעיני עצמה,

מכילה ויודעת להיות מוכלת

טובה

אוהבת סקס לפחות כמוני,

הפצעים שלי – לא שורטים אותך

הכאבים שלך- אינם משתקים אותי.

יושמד או לא?

מאחל לעצמי שלא.

חדר משלי
ארקדי דוכין
מילים ולחן: ארקדי דוכין

יש לי חדר משלי
ובחדר יש אור
זה כרגע לא אני
או אני בשחור.

זה נמשך כמעט שבוע
או כבר כמה ימים
אם תשאל אותי מדוע
זה עמוק בפנים.

תתגבר תתגבר
כך אומר לי הקול
להיפגע וליפול
כל אחד יכול
לכולנו מותר
להיות חלשים
לא לאטום אזניים
לא לעצום עיניים
לא לעזוב ידיים
גם בימים קשים
אפילו בימים קשים.

יש לי חדר משלי
ובו אני נח
כמה כל זה ימשך
כמה שמוכרח.

בינתיים זה שבוע
או כבר כמה ימים
אם תשאל אותי מדוע
זה עמוק בפנים.

תתגבר תתגבר...

כל כך הרבה שירים, כבר נכתבו על אהבה.

לאמא- הכניסיני תחת כנפך, 

לארץ- הו ארצי מולדתי, יושב בסן פרנסיסקו על המים,

לפרח:) - פרח שלי הו פרח, למה ליבך כמו קרח, שיר ליקינתון,

לסוסה-- עגלה, עם סוסה

לעגלה- עגלה ,עם סוסה

לאישה- עטור מצחך,

לחבר- wish you were here

לחברה- you've got a friend

לאח- he aint heavy, he's my brother

לבודהה- אם תפגוש את בודהה- הרוג אותו

לגבר- בוא אליי, מכל החדרים המלאים בך (נורית גלרון)

לעולם- הללויה (גלי עטרי, ליאונרד כהן).

לאוירון- רד אלינו אוירון.

לירושלים- של זהב

ישבתי מול הנייר.

אכתוב את השיר על הגבר שלא יודע לאהוב.

ישבתי וכתבתי.

ויצא לי משהו מפתיע ביותר.

(אתם מוכנים להתאפק עם השיר,וההפתעה עוד יום-יומיים?)--

{אין לכם ברירה, מאוחר מידי להקליד אותו עכשיו}

נ.ב-

למי ולמה עוד כתבו שיר אהבה?

אחד, מתי כספי , אחד הזמרים הדגולים שיש, אחד המלחינים הענקיים שיש, אחד מה

under rated, אולי בגלל הזוגיות הרעה שהיתה לו.

כבר כתב:

כמה שירים אפשר להמציא בכלל
מתי כספי
מילים ולחן: מתי כספי

כל השירים של היום נכתבו כבר לפני הרבה שנים
מה שחשבנו, הספיקו פשוט לחשוב גם אחרים
אל נהיה עד כדי כך תמימים
ונחשוב שיש יוצאים מן הכלל -
כמה שירים כבר אפשר להמציא בכלל?

נ.ב 2

אז מי שר את שיר האהבה הגדול ביותר?

(כי השיר הבא בתור בתקליט של מתי כספי, הוא "כמו גלגל= שיר אהבה")

כתב פוסט מעניין לפני כמה חודשים.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=1355&page=3

האיש ,מנוסה, ותיק, חכם, 

שוטח את משנתו .

לא דרדק.

לא הרהורים של freshman

ובקריאת התגובות,

היו לו, לפוסט, לא מעט  תומכות ותומכים.

היו מתנגדים ומתנגדות.

מה אגיד ומה אומר?

חומר למחשבה.

עד אז:

אני יודע שאת בדרך.

אני בדרך.

קורמאק מקארתי ב "הדרך".

לא קלה היא דרכנו.

וזה שאנחנו צודקים, 

לא עושה אותה קלה יותר.

איזה משפט:

"עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות"

זה בביצוע של דני בסן.

והשיר בכלל נכתב, על ידי רוטבליט, לאישתו שנלחמה בסרטן.

(ואחכ בוצע בבורגנים, והפך מפורסם יותר)

דרכנו
דני בסן
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: יזהר אשדות


אור הנר נמהל באור הירח
על הכר שיערך שפוך
בחלון צמרת עץ פורח
והשקט חזר, רואים לפי החיוך

סערה היתה, הנה חלפה לה
ופנייך שוב רוגעות כפני הים
עם האור נוסיף ללכת הלאה
עוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם

לא קלה היא, לא קלה דרכנו
ועינייך לפעמים כה נוגות
עוד שדות פורחים יש לפנינו
עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות

רסיסים של אור בדמעותייך
וחיוך שוב מגשש דרכו אלי
כל הטוב עודנו לפנייך
שימי ראש על כתפי, תני לי ידך בידי

עוד מעט יתם הנר לגווע
עוד מעט יובס השקט המבורך
המולת היום תתחיל לבקוע
לא תלכי לבדך, אני אהיה שם איתך.

מה ייצא לך מזה? 

דבר ראשון, מעשה טוב, להרחיב ידיעותיו של מי שמתנהל כאן, כמו בתולה גלמודה.(נו טוב, קצת החמרתי עם עצמי--אבל חייב אהיה לשתף בביישנות שהתגברה עוד יותר מהרגיל) 

דבר שני-אם באמת ייצא ביקור מעניין, אולי אשתף. זה יכול להיות נחמד. 

ובמקום שיר, נזמזם את הנמל באמסטרדם. 

: ) (: 

מסתבר שהוא עושה או עשה חיל באמריקה. בסרטים.

שיר החרדל
מילים ולחן: מישה סגל

עלמות שם סוגדות אל השמש
על החוף שליד הנמל
בגופן אין כל פגע או נמש
רק כתם בצבע חרדל

היא יוצאת מן המים נוטפת
אל החוף שליד הנמל
צווארה הלבן כמו עוטף את
הכתם בצבע חרדל

תני ללילה לבוא, רדי אל המים
חולה מאוהב מחכה
לשקיעה צרוב עיניים
רק שקיעה אחת קטנה

בהמון נמלים כבר הייתי
באיים רחוקים ובכלל
מעולם מעולם לא ראיתי
נערות עטופות חרדל

אז על ארבע חזרתי אליך
אל החוף שליד הנמל
לחזות שוב באור שקיעותיך
ולצוף בחברת החרדל

נפגש שקיעה עלמת חמד
כמוך גם גופי טבל
אך השמש איננה יורדת
מתחת כתבי החרדל

תגובה לנשואה. 

יפה, ברור שיפה. 

יפה ומטושטשה.

גם הכתיבה שלה מעידה שהיא במצוקה, בבחינה,

כמו טובלת רגל ארוכה בבריכה, לבדוק מה הטמפרטורה, האם המים אכן רטובים, דרך אגב היא סוחבת גם ים של מבטים.

יש לי דיעה על נשואות שמבלות כאן.

אבל לרוב אני נוהג לא להביע את דעתי אם לא שואלים אותי.

אבל יש לי דיעה.

 ברור שיש.

ולא, לא נשאלתי.

אז לא הבעתי.

נו טוב. אולי אחרי השיר.

ראיתם ציפור רבת יופי?

שמעתם את האזעקה שבתחילה?

אין צורך להיכנס למיקלטים.

 להתרווח ,לעצום עיניים, ולראות אותה,

(אפשר להתגעגע למישה סגל , מלחין יוצא דופן)

ציפור שניה
מילים: נתן זך
לחן: מישה סגל
 

ראיתי ציפור רבת יופי
הציפור ראתה אותי
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד
עד יום מותי

עבר אותי אז רטט של שמש
אמרתי מילים של שלום
מילים שאמרתי אמש
לא אומר עוד היום .

אז מה דעתי על נשואות שנמצאות כאן?

ולמה אני לא מתייחס לנשואים שכאן?

קצת כבד לי הלילה הדיון הזה. 

יידחה למועד אחר .

או שלא.

נ.ב.

אירנה ושאולי ממתינים.

כל לילה הם נוזפים בי, מדוע אינך מזמין אותנו. 

ובכן. עבודה בתהליך.

כבודם במקומם יגיע.

שאוותר להם על זאת שתיכננתי לשים אותה כאן.

אז אשימם.

ואני כבר בפוסט הבא:

עניתי לאישה מאד יפה, למרות תמונתה המטושטשת, מינה סתם בגלל שהסטאטוס שלה הוא "נשואה".

ונזכרתי בשיר.

אחד הטובים בעברית.

אז קצת בחוסר סבלנות, למרות השיר , והתקליט---

סליחה, אני ממהר לפוסט הבא.

"גבירותי ורבותיי , לא ריקוד המכונה,

שלח לי מלאך , יותר נכון מלאכה,

ושתבוא על כולנו נחמה וברכה,

היא תצלצל ותשאל: אצלי או אצלך"

{מודה שיכולתי להתאמץיותר , פשוט הראש שלי לא כאן}

את לא כמו כולם
משינה
מילים ולחן: יובל בנאי


את לא כמו כולם
עינייך הם לפני העצב
השמש שקעה
אבל את דולקת מאירה לי
הלב שנשבר
את תחברי אותו חלק חלק
את לא כמו כולם
הכי מיוחדת

אבל אני לא יודע
תגלי לי מי את תגידי לי מי את
אבל אני לא יודע
את לא כמו כולם

לתוך ערפל לאט לאט את נעלמת
יש מסיבה בתוך ראשי לאט נגמרת
השמש שקעה
אבל את דולקת מאירה לי
את לא כמו כולם
הכי מיוחדת

אבל אני לא יודע...