שם זמני

 בעוד 43 דקות, המכונית שלך , מכוונת וויז, תביא אותך אלייך לשכונה הישנה, אל הרחוב. לא תקראי את זה לפני. את כבר בנסיעה. יצאת. לבושה כפי שסוכם. שמלה קלילה, איפור קל, שפתון עז, לבנים סקסיים. רצית לבוא בלעדיהם. אבל את לא מחליטה כאן. רוצה לראות אותך בהם, לפני שיקרה מה שתוכנן שיקרה. את תצלצלי מהרחוב. אני ארד למטה לקראתך. עיר שקטה, נכון, אין איש ברחובות, אבל גם באור היום לעיתים מבלבל כאן בין הגינה הגדולה, בין הכניסות. כמובן שהייתי מעדיף לחכות לך על הספה,לשמוע את תקתוק העקבים המטפסים בשקט שיש כאן סביב. תמיד צריך להתפשר בחיים. את תחכי לי במכונית. תשימי עלייך את כיסוי העיניים. ידייך על ההגה. אנחנו מכירים מספיק, רק כדי שתצאי בשעה כזאת מביתך. שעות של שיחות. אלפי מילים שזרמו. את הקול תזהי ללא ספק. השאר ממש חדש לך. אני מתקרב רק כדי להריח את השיער, את האוזן. לוחש לך בואי. את נותנת יד. עיוורת את מטופפת בשביל של הגינה. בכניסה לחדר המדרגות מניח את היד שלך על המעקה. עוזה אותך לנפשך. שתסדירי את הנשימה. אני עולה , חצי קומה מעלייך. אוכל לצפות בך מגששת דרכך באפילה. אשמע את נקישותייך. מדרגה מדרגה. 47 מהצד שבאנו. מחכה לך בחצי הדרך. בשקט. מחכה לך שתיתקלי בי. רואה את הבהלה הקלה. נכון, אני לא רואה את העיניים, אבל כל השאר שאני רואה ממש מתאים. מתאים לתיאור. מתאים לתמונות. לדמיון שלי לאיך שאת מחזיקה את גופך. רק אני יודע מה מחכה לך בקצה המדרגות. הצימר שלי ערוך ומוכן. הליצ'י. האננס. המצעים הפריכים הנקיים. הדיסק הראשון כבר מנגן. הקטורת. הוויסקי. הקרח. היין. החגורה. הנוצה. הערכה כולה. אני בדלת. סופר לך כמה שנשאר. נשארו רק שלוש מדרגות. קשות לך. לא בגלל מעלה הקומות. הנשימה שלך מעידה שאת כבר בעיצומה. שתיים. אני מחייך. את לא רואה. אחת. את במישור הקומה הנכונה. הדלת נפתחת. את נוגעת בידך בקיר. מחפשת תמיכה. אישה בבית. גבר זר בשבילך למרות כל מה. עוד רגע תוצמדי לקיר. אצבע תעבור על הלחי שלך. תגלוש מהאוזן, לצוואר הארוך,עצמות הבריח, פתח התיקווה,סחור סחור הפיטמה, מטה אל הטבור. מיד תיכנס מתחת לשמלה. תמצא אותך מצפה. רטובה. לשון פוגשת לשון. את מתנשמת עוד יותר. לפני כוס המים, תקבלי גם יותר, הכוס שלך רותח. אני מצמיד אותך לקיר. את מתנשפת. השיניים שלי בצוואר שלך. האצבעות בוחשות בך. הנה זה ממשיך.

ברוכה הבאה }{

 

 

היא תבוא
אריק איינשטיין
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: מיקי גבריאלוב

 

אם כיסה ענן גבוה את השמש הטובה.
אז אחלום על נח בתיבה.
על יונה קטנה עיקשת, החותרת אל החוף,
עם עלה הזית הרטוב.

קו, קו, קו, היא תבוא.
קו, קו, קו, היא תבוא.
עם עלה של זית, היא תבוא.
קו, קו, קו, היא תבוא.
קו, קו, קו, היא תבוא.
עם עלה של זית, היא תבוא.

ארוכה מאוד הדרך, אין יודע את סופה
אז שנית אראנה במעופה.
ברחובות אני פוסע, בין עיניים כה טובות,
ואני יודע, היא תבוא.

קו, קו, קו...

 

 

 

היום. 

בינתיים. 

זה ישתנה. 

ממש בקרוב. 

אני מתפוצץ ממילים. 

או זרעונים. 

יש לי הרגשה

שאני יודע, 

מה ישפריץ קודם. 

 

חוץ מזה, 

אולי הגיע הזמן לראות, איך ניראה הדאנג'ן החדש. 

 

אבל רק אולי. 

 

שבתשלוםומבורכת לכל 12.5 קוראותיי.

 

(שיר יבוא מאוחר יותר-צריך לצאת מהאמבטיה)

הבטחה. 

(קויימה.)

 

 

שיר עם נקי
מתי כספי
מילים: אהוד מנור
לחן: מתי כספי 

ערב יום שבת,
שעה חמש עד שש,
וכל אחד כמעט
שוב מתחדש.
בכל שבעה ימים
המקלחות שרות,
המים שוב חמים
בצינורות.

פזמון: X2
שביל באמצע שביל בצד,
חפופים אחד אחד.
איזה נקיון וסדר,
איזה יופי של מצעד.

מים וסבון,
חשמל דופק שעון,
ולא עושים חשבון
עם החשבון.
מי בושם לפנים,
וחולצת שבת יפה,
וזוג של לבנים
להחלפה.

פזמון X2
שביל באמצע שביל בצד...

רגע של חלום
לגוף ולנשמה
כולם אומרים שלום
ומה נשמע.
אפילו גוף חורק
הוא מרגיש פתאום טרי,
וכל אחד שורק
שיר עם נקי.

פזמון X2
שביל באמצע שביל בצד...
מילים לשיר שיר עם נקי - ילדותי השניה - מתי כספי
ילדותי השניה
(1985)

 

 

 

כלום. 

וגם לא אתמול. 

ובאופן לא יוצא דופן-

גם לא שלשום. 

אז 

מה אתם בוהים לי בבלוג? 

ואם כבר בוהים-

תשאירו עקב(ות) . 

 

למרות, 

שכל זה עלול ויכול להשתנות. 

היום, 

מחר(תיים).

 

אתם לא מתחייבים לבוא-

אני לא מתחייב לכתוב. 

 

 יש אנשים שמתבגרים יפה. 

יש מבוגרים שהיו נאים. 

יודית תמיד יפה- היתה והווה. 

על כן שני סרטונים: 

 

 

 

 

 

פוסט, שלי. 

על הליכתה לאיבוד,

של מיתוסית אחת

כמעט כמו לכתוב: 

 בא גל  ונמחק. 

 

*רישום ממנו נשאר אצלי

בתהום הבלוגייה. 

אולי מכאן אדע תשובה. 

 

 

ועם כל הכבוד לאילו שהיו בדאנג'ן הישן (הישן-ישן, לא הישן החדש{where the hell is that}), ואילו שלא היו ולא יהיו, לא בזה ולא בזי. 

ובלי הפרדת גזע, מצב שליטה, זוגיות ומעורבות. בלי רמת היכרות, וותק, או ענין שהם מגלים בי, או אני בהם.

בלי קשר אם התכתבנו, דיברנו, התיידדנו, נפגשנו, או רק הזדיינו. 

מורה הדרך, החיה הכי זריזה ורכה-קשה בסוואנה, ה-צ'יטה,

גייגר, מילונגה, וושי והברווזים, גוד, או. סי. די. או זה שמחזיק צבא של נשלטות, דום ארוס- גיסנו, הבלתי נשכח.

חבורת הבנות התוססות , גרין אייד, בריטני, אולי, שרקיה, קופיאלה

הפושטקית- ממלכה בפני עצמה ,

החשופית השתוקה שמשתוקקת כל כך חזק. 

זאת שרצה עם הזאבים, וזאת שרוקדת עימם,

החטא ועונשו-  בכוח המוח ושולטה או נישלטה: איון יד הנףץ

נערת השטן, דה דויל גירל,

האישה היפה וחכמה, שבאה תמיד עם הכי רגישה שיש,

דה ריין סונג, (שעוד לא נולד הדבר שאין לה על מה להגיד), ורשימת ההשמעה שתמיד מעוררת השראה.

זאת שעברה מהתפשטות טוטאלית, לתהליך מעורר השראה, מה שאומר שיש תיקווה גם למכורים הקשוות ביותר.(brave girl?) 

הספרנית הנוכחת, מדייקת,

העוצמה המלכותית, הנורמלית, 

האנושית מידי שעדיין מחפש אדם מאד מיוחד,

innersinner, &  sin eater

שרה בשבילו, שרה שרה שיר על זן, 

סופטי, איזי בטריפ, הברזלית, הליכלוכית, הנחושת, הברזל המלובן.

זוהי שמתערבבת עם zohe, בחושך בלי מיבטא, הן מרגישות לי אותו הדבר.

דניאלה, מיכאלה, סינדרלה, גבריאלה וזאת שלא קורה ולא קורא לה.

ולילימיי גם.

 

 

ציידות , ניצודים,

תלמידות ולמורותיהן שאוהבות לפנטז כאן בחופשה, 

חיילות בבסיסן,

קוראות של הגוונים,

ׁ(ALL WERE MY SUN(S.

כמעט.

 

לכל דרי המקום הזה:

הצבעוני, האפרורי, המלהיב, המדכדך, הסוער, המשעמם.

נחמד שאתם כאן.

ממש. כמעט. אולי.

 

אבל:

וביותר גדול-

אבל 

אבל. הכל כאן

השתנה לפני  קצת זמן.

דבר מה, גדול, נפל.

יותר נכון נפלה. 

הוסרה, הסירה, התנתקה, מחקה, נכנסה להקפאה.

אין לדעת מה עלה בגורלה.

מיתוסית אחת היתה כאן:

כותבת פנומנלית, נכנסת לפירטי פרטים, מדייקת לנבכי הדברים.

חירמנה, חירטטה, דיווחה, פירטה, התלבטה, סישנה, טיפלה, התאהבה, רקדה, בדקה, עבדה וטיפלה.

שמה זכוכית מגדלת על חייה, עד שנדמה היה שלא חוותה, מרוב שתיעדה.

וערב בהיר אחד-

יוק.

"פרופיל לא קיים".

סופה של תקופה.

 

זמן להרים כוס ולהזיל דמעה שקופה.

 

וכלובי- שבלעדיו כפי הניראה זה לא היה בכלל.

 ולייזר האחד, שבלעדיו הכל (טוב , רק הפוסט הזה), היה הרבה יותר קצר.

 

 

Electric Light Orchestra - Livin' Thing (Video) - YouTube

Lyrics
Sailin' away on the crest of a wave
It's like magic
Oh, rollin' and ridin' and slippin' and slidin'
It's magic
And you, and your sweet desire
You took me higher and higher, baby
It's a livin' thing
It's a terrible thing to lose
It's a given thing
What a terrible thing to lose
Making believe this is what you conceived
From your worst day
Moving in line then you look back in time
To the first day
And you, and your sweet desire
Don't you do it, don't you do it
You took me, oh higher and higher, baby
It's a livin' thing
It's a terrible thing to lose
It's a given thing
What a terrible thing to lose
Takin' a dive 'cos you can't halt the slide
Floating downstream
So let her go don't start spoiling the show
It's a bad dream
And you, and your sweet desire
You took me higher and higher, baby
It's a livin' thing
It's a terrible thing to lose
It's a given thing
What a terrible thing to lose
It's a livin' thing
It's a terrible thing to lose
Songwriters: Jeff Lynne

 

--this morning with her having coffee

Johnny Cash, when asked for his definition of paradise.

 

 

 

It's been heaven knowing you —

 

(ספוילר)

 

מפקד המשטרה נפרד מאשתו ב

Three billboard outside ebbing Missouri 

חבית הדגים
מילים ולחן: מאיר אריאל

בכן שוב אני עולה על חבית הדגים
בתקווה שיצא לי משפט מפתח
אני כבר זמן רב מדי נע בתפזורת רבה.
כן אני יודע, חבית הדגים
שלא לדבר על משפטי מפתח
אבל כבר זמן רב מדי ככה ואנא אני בא

נינוח נינוח אפילו רפוי
נמנע ממאמץ כן לא נכנס ללחץ
חבית הדגים אוהבת את זה מזדמן
אולי רק משתדל להישאר שפוי
'תה יודע אם פתאום תבוא פתיחה מוצלחת
אני רוצה לדעת למה אני בעצם מתכוון.

משמיים אני יושב על חבית הדגים
לא בא לי כל משפט מפתח
עיני יוצאות אל האחו למצוא אחיזה
לא יודע מה קרה לחבית הדגים
כבר יצאו לי עליה משפטי מפתח
שהיו עוזבים אותי אחר כך מושלך כמו איזו אריזה

והעצב הרב
שבא מהסתיו
ציפורים ברימון
תנים בכרמל
מילים מחפשות מילים לחשמל
ענן מנוקב כוכבים למשל
הלילה אולי תהיה חדירה
הלילה אולי חדירה

חלפה יממה על חבית הדגים
עוד יממה פה ושם שמש
פה ושם נץ מזדמן במשקפת לא זע באויר
עוד יממה על חבית הדגים
היתה לי יציאה מוצלחת אמש
חלמתי שאני ישן ומחכה שמישהו יעיר

עוד בוקר עוד ערב חבית הדגים
אחריות גדולה שותקת במכשירי הקשר
מי שרוצה לתקוע בדיחה לוקח סיכון
ליל זרקורים על חבית הדגים
אינטואיציות יוצאות לגשש באין פשר
אני עוד מחכה לטעות שתחזור מתיקון.

והעצב הרב
שבא מן הסתיו
יש חשמל בעורקים
יש דם בגדר
יש מחסומים שגם הזמן לא עובר
דרך אצבע הדופק להדק אומר
הלילה אולי תהיה חדירה
הלילה אולי חדירה

אור אחרון על חבית הדגים
לא יצא לי כל משפט מפתח
עברה מתנדבת אחת מצרפת
קבענו פגישה
כבר די לחוץ על חבית הדגים
אני יורד ממנה בלי משפט מפתח
טוב שאפשר את כל זה בכל זאת
לגמור באישה.

 שירי חג ומועד ונופל - 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצאתי.

wordpress.

היה קפה דה מארקר.

יש עדיין תפוז?

names- בתשלום.

וברדיו,   103FM , מרביץ כאן רצפים מדהימים.

צץ וצצה (בומבה צור ורבקה זוהר) בשיר של ספנים, חוה אלברשטיין מזכירה את שיר

תשרי, אפילו שלמה ארצי קם בבוקר ומתחיל ללכת, לי טלה בהורוסקופ ולך יש

תאומים, זאת הלו ההוכחה שאנו מתאימים, לו הייתי פיראט ,

מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם
מי שעייף ימצא פה צל ומי באר
מי שסוכתו נופלת
חרש יכנס בדלת
חרש יכנס ועד עולם יוכל להישאר.
 

{מצליח להבין את שירי ראש השנה וסוכות, אבל מה עושים כאן שירי הים?}

ולמרות הסתיו הפנטסטי שבחוץ, אני לא יכול לרוץ , בגלל קרע (קטןטן בשריר).

אז אני רוקד ורוקד.

לראשונה מזה שנים, לא אתפלח למרוץ הלילה של תל אביב.

מצד שני, אולי הארקוקסיה תעבוד מהר יותר ממה שאני מצפה.

 

את מבינה, א., שאין לי משהו עקרוני לבשר לאומה.

לא סליחה. לא שיחרור. לא כאב נפשי. לא קורבנות ולא מסכנות. (חוץמהקורבןות שהיו

מעלים בבית המקדש, והיום בצהריים, העלו אותם מתחת לחלון שלי,ופשוט הפריעו לי 

במלאכת הקודש של השנ"צ.)

לכן אני ער ומעורר.

יום טוב לכל }{

 

 

היום היום
דורית ראובני
מילים: דודו ברק
לחן: מוני אמריליו

היום, ביום הזה ממש
אני כבר לא עצוב כל כך
אני כבר לא עצוב כל כך
אני יודע היום

היום אני אולי נרגש
אני אוהב פתאום לחיות
היום אולי אני נרגש
אתה שומע היום.

תן לנו לחיות היום מהתחלה
תן לנו מהתחלה ועד הסוף
ואז תראה איך שאני הולך
יפה בתלם והולך
והולך והולך והולך.

היום, ביום הזה ממש
הדליקי פמוטים שלושה
אמרי הכל בלחישה
היי שותקת היום

היום אני אולי נרגש
אני אומר תפילת תודה
אמרי שאין זו אגדה
אמרי בשקט היום.

תן לנו לחיות היום מהתחלה...

היום, ביום הזה ממש
אני שואל את אלוהים
אני שואל את אלוהים
אני כורע היום

תן לנו לחיות היום מהתחלה...

 

שאני מסכן, קורבן, etc.etc.

אבל הרצף מאותת לי משהו. משהו שאנ'לא מבין. עדיין.

יצא לי לקרוא כאן ,לא מעט אנשים שסיפרו שהכירו בכלוב חברים: בוירטואליה ובמציאות, אינטליגנטים, נבונים, חכמים, תומכים בעת צרה, נותנים כתף, וכו' וכיו"ב .

למרות פקטור 70% ( שאומר להפחית 70% מהנאמר כאן, הן מהתרגשויות המיניות של הכותבים/ות, והן באמיתות שאר הדברים שנכתבים), אני מניח שאכן יש כאן אינטליגנטים, וחכמות, ומשכילים, ותותחיות.

איכשהו-- הן לא מגיעות אליי.

נהפוכו.

מתדפקות לפיתחי כל מיני כאילו, שאכנה אותן בצרפתית מעודנת: "לגמרי לא כוס התה שלי"

עם אחת זה התחיל בתגובה שלה לניסיון להיכרות איתה. 

זה היה מאד מהיר. התגובה שלה היתה תוקפנית. מעליבה - אם הייתי נעלב ממישהיא שאנ'לא מכיר. האינטליגנציה שלה השפריצה כל כך רחוק שאפילו טיפש כמוני הצליח להבין במי ועם מה יש לי עסק.

התגובה שלי היתה מהירה וקצת סוערת.

לא קיבלתי רשות להעלות כאן את דו השיח איתה. (למרות שנתקלתי רבות בפוסטים שתיארו דו שיח עם גברים מרמת האינטליגנציה המשובחת שלה.)

היה לי קשה לקבל. נו טוב. אני גבר. אני צריך לשמור בשקט, על תומת הפרופסורית לענייני טימטום.

התגברתי. המשכתי הלאה.

 

אבל אתמול?

התחילה שיחה. מישהיא בגיל המתאים, בסטאטוס המתאים, לא קרוב לבית, אבל אי אפשר להיות גרידי (אם כי רצוי :)

שנינו מספיק סומכים על עצמנו,ועל האחר/ת, לכן צ'יק צ'אק עברנו להתכתבות בווטסאפ.

אחרי התמונות המתבקשות, שלב שעבר בהצלחה, עברנו להתכתבות .

כשההתכתבות העמיקה, הצעתי את מה שבד"כ מציע:

בואי נעבור לטלפון.

5 דקות של שיחתטלפון, שוות שעה של ווטסאפ.

ו5 דקות של מפגש שוות שעה של שיחה.

אני מניח שעד כאן תסכימו איתי.

לא התאים לה. גם את זה אני יכול להבין ולקבל.

היא נירדמה באמצע השיחה.היה מאוחר. קורה.

 

אני התעוררתי באמצע הצהריים, עם טלפון שקרס.

(תוך כדי גלישה בכלוב. כבר ראיתי את עצמי הולך לטכנאי, עם נייד שפתוח על עלילותיו של דום ארוס)

כשחזרתי אליה-- נעלבה:

"איכזבת אותי".

נחסמתי בווטסאפ.

 

נו בחייאת.

גברים. מה אתם עושים פה לנשים, שאמת הן מפרשות כתירוצים.

דור'קה- מה אתה עושה שאתה מושך "מוזרות"?

 

עכשיו:

אני חייב ללמוד מזה משהו.

זה לא אכלו לי/ שתו לי.

אבל איפה הן האינטליגנטיות המפותחות בשיכלן עליהן אתם כותבים?

למה אתן לא באות לבקר אותי.

וגם:

מה אני עושה לא נכון? אני נחמד מידי? פתי מאמין לכל דבר? לחתול ולעכבר.

מתכחש לעיקרון 70% הנ"ל.

**

ובכלל (נושא לפוסט אחר)--

{למה רק שולטות מלייקות אותי?

אתן חמודות. אבל לא בשבילי}.

 

אני לא בטוח שזאת הבחירה הנכונה, אבל השיר הזה מתקשר לי לעסק הרבה יותר משמעותי מה so called , תלונה/ האשמה/תמיהה מלמעלה.

הסבר יבוא בקרוב.

וגם בשבילך, יקירתי החוסמת. הבנתי שיש לך ענין עם יונה.

לא יכולתי לעשות כלום
אילן וירצברג ושמעון גלבץ
מילים: יונה וולך
לחן: אילן וירצברג 

לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום
זה היה אצלי בידים
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום
ולא יכולתי לעשות מזה משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
מה רציתי להגיד
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר
ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן
בסינור לצואר וחוזר על השאלה
מה עשית עם זה שואלים
לאן בזבזת את כל זה, היה לך סיכוי
ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש.

 

 **--דור'קה:

יש מצב שלמרות הפלטפורמה המקסימה של הכלוב, אתה לא במקום הנכון.

תתחיל לתכנן לך בית נורמלי יותר.

 

 

 

 

ואני מנוע.

(לא מנוע של מכונית.)

מנוע, מלשון, סכנה/ אזהרה/איומים.

עברו כבר שבועיים,

ואני, מסרב לשחרר.

יאללה, דור'קה.

סע הלאה.

תן גז.

שכח. 

עשו לי , שתו לי, חירבנו לי (סליחה על הצרפתית)

-----------שחרר, בחיאת.

אתה יכול להתגבר. תהיה בוגר. דחיל ראבקום. מה אתה ילד?

כן. לפעמים אני ילד. ילד גדול. אבל ילד. אז מה.

טיפשים, וטיפשות

למרות שלרוב הם טיפשים מידי כדי לסבול מטיפשותם,

זוכים לגמולם.

וגם:

צדיקים- מלאכתם נעשית בידי זרים.

(לא, אנ'לא צדיק. שלא תטעו.

אבל צודק.)

אבל ,לעיתים,מה זה לעיתים, תמיד-

עדיף להיות חכם על פני צודק.

וואלה, דור. מה זה לא מתאיםלך כל הענין הזה-

don't take anything personally---

-- ההסכמה השניה של דון מיגל רואיס.

להיפגע מהפגיעה בחופש הדיבור?

give me a break.

נגמר. חלפו ימים נוראים. גם יום כיפור- שהמשמעות העיקרית עבורך היא המלחמה ההיא. נו טוב. סלח להם.

הכי חשוב-

       סלח לעצמך.

 

עוד יום, יומיים, שבוע, שבועיים, 

החול ימחוק,

אעבור לסדר היום.

או שלא.

ג.ז.י.*

 

חשבתי שלשיר קוראים החול ימחוק. מסתבר שנהפוכו. החול יזכור.

שיר סתיו.

לבריאות.

 

 

 

 

 

 

 

החול יזכור
חוה אלברשטיין
מילים: נתן יונתן
לחן: נחצ'ה היימן

 

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.

הכל ישוב אל המצולות...

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.

הכל ישוב אל המצולות...

 

 

גם זה יעבור.