שושן ויש בו קוץ

מסתבר שהגבר שלי אוהב אותי, מטורף עליי, מכור אליי, חושב שאני הבנאדם הכי טוב ומתוק בעולם, ושימו לב חברים-

היום ברח לי פוק. באמצע הסקס. כשהרגליים שלי על הכתפיים שלו והכל.

נקרעתי מצחוק מהפדיחה אבל הוא נישק אותי ואמר שזה הפוק הכי חמוד שהוא שמע אי פעם.

עד כאן אתנחתא קומית,
בכל אופן מאד מפחיד אותי המעמד הזה שהוא הצמיד לי, של בנאדם טוב וחברה מדהימה וזה. אני לא בטוחה שאני מסוגלת להיות בכל רגע נתון חברה מעולה או פרטנרית של אמת, מפחיד אותי לנפץ את הבועה המאוהבת בה הוא מוקף. מפחיד לי לשבור אותו, להכאיב לו. ואני יודעת שאעשה זאת, הרי זה עניין של זמן עד שמשהו בי ירצה להשמיד את הגינה הנאה ששתלתי, מחוץ לכאב ומחוץ לזכרונות של אבי ומחוץ לבית הקברות של אהבותיי הישנות. כולי תקווה שהפעם אוכל לו, ליצור החי בבטני, כי הגבר החם הזה.. אני רואה את עצמי בונה איתו חיים.

מאד מעוניינת לנסות אל אס די. מאד.

ביקור בעיר ילדותי, נוף מדברי ואויר טוב, חם ויבש, תחנה מרכזית רועשת עמוסת פושטי יד.
סוף שבוע של שקט. מי ידע שדווקא שם, מכל המקומות, הנפש באמת מסוגלת לנוח. לרבוץ מבלי להרגיש את חוסרו של דבר כלשהו, לתכנן תכניות בחמש דקות.
פשוט לשוטט ברחובותייך עירי, לנשק את המקומות הקדושים לי בך, לגעת באמצעך- אין טובה ממך בערים או פשוטה ממך. במרכזך את היית ונשארת שלי. הסמטאות הכמוסות שלך טבועות במוחי כחותם שלא נמחה, שלא ארצה לעולם לשכוח. המקום ההוא בו כיליתי ימים כלילות, שטופי שמש וגשם, שנים שלמות מנערותי- עומד עדיין, בית קטן שאין בינו ובין שאר המבנים העתיקים סביבו ולו דבר, תזכורת ושארית של הנתח ההוא מחיי. באתי שמה, נתתי לרגליי מנוחה על המדרגות בקדימת המבנה, אותן מדרגות עליהן הכרתי בנים בגיל צעיר מדי, עליהן עישנתי סמים וסיגריות נובלס בגיל צעיר הרבה יותר מדי, עליהן ניגנתי על גיטרה ועל מפוחית ושרתי וריכלתי ואהבתי ושנאתי וקינאתי ונישקתי ושיחקתי אמת או חובה, עליהן הלך לו תומי לאיבוד.
אם יש הגדרה באבן שושן לערך נוסטלגיה, אזי השעה שביליתי על מדרגות המקום העזוב ההוא לבדה היא הגדרה מדויקת פי עשרות מונים.
מרגע שעיני נחו על הבית, מיד דמעו כמו ראו מכר ישן ואהוב עד מאד, שהשנים והמרחק הפרידו בינינו למורת רוחנו. בכיתי כל אותה שעה, וצחקתי מפעם לפעם, נזכרת ברגעים הילדיים, הקמאיים, המטופשים ובנשיקות הראשונות. היה לי טוב לדעת שהסניף עבר והבית נותר עזוב. פירוש הדבר עבורי הוא כי התקופה שהיתה, שלי היתה, פרטית, ושל חבריי למדרגות. שהדור הצעיר של בני העיר יכיר תקופה משלו, על מדרגות אחרות. אך הבית-פרה היה ונשאר שלנו.

הביקור הזה כה פרטי היה. כמו באתי לרומן קצרצר. את מרבית הזמן אף ביליתי בבריכה בוילה במושב, גופי השחים וכעת מוכן ומזומן לבאות.
יש משהו בגון הברונזה הזה, הגורם לי לרצות להיות מופקרת מתמיד.
זו גם הסיבה שכמעט ופותיתי לרומן קצרצר מהסוג האמיתי, על ידי הגבר האחרון בעולם הזה שעוד קיימת בי חולשה כלפיו. אך הפעם, בניגוד לפעמים כה רבות בעבר, מה שיש לי טוב יותר מכל שקיקו של הפתיין הממוצע או המיוחד. אז סירבתי לחולשה שלי. אפילו שעישנתי סמים. אפילו שהייתי רחוקה. אפילו שאת הפתיין אני מכירה שנים רבות. סירבתי מפני שהציפור המונחת לי ביד מישירה אלי מבט אוהב, ושתי עיניה הגדולות-שחורות אומרות עתיד מבטיח בתור מספר אחת.
והרי, אני אוהבת את הציפור הזו, שרועה שקטה ובוטחת בכפי.

שישה לילות ברצף עם אהובי.

היש אשה שיקריבו בשבילה שעות שינה כה רבות?

היש גבר?



אני מאוהבת בכל אטום בו.

אני מפסיקה את הפסיכולוג בתום 20 פגישות. זה לא אידיאלי, אבל האדם ששילם עליהן לא מוכן לתרום מכיסו יותר, וזה מובן לי. השינויים, או ההטבות הקטנות שצמחו לי מהמפגשים, הפכו מזעריים יותר ויותר עם הזמן, עד שמשך חמש פגישות רצופות לא בכיתי ולא חשתי בכל שינוי של ממש. נדמה לי שהבעיות שלי לא כאלו גדולות ושיש אנשים שמגיע להם וצריכים את זה הרבה יותר ממני.
אבל זה עדיין מבאס, כי זה היה נחמד שיש מישהו מבוגר להתייעץ איתו בנושאים כאלו, ובכלל כעת עם המרוקאי, מי יודע על אילו חזיתות אני אכריז מלחמה בהיותי מלכת הדרמה הבלתי מעורערת של בית זה.

אתמול כשחזרנו שיכורים ומגרגרים מהפאב הקבוע שלנו, לאחר ערב ראשון אי פעם בו לבשתי חצאית מיני צמודה (ונראיתי טו--או--ב), וחנכתי את עקבי הסטילטו החדשים והכה מעוררים שלי, והדם שלי עדיין געש משתי סיגריות היידרו והופעה שהרבצתי על הבמה עם עוד שתי זמרות, היה בי מספיק ביטחון עצמי שיכולתי לפתוח חנות עודפים.
התיישבתי על הכיסא, והוא על המיטה.
מדובר בוניל, אם לא קראתם אותי בזמן האחרון.
הוא נישק לי את הקרסול, ואז התקדם מעלה (מהר מאד אם תשאלו אותי), עקף כמעט את כולי והגיע לחזה.
אני לא בטוחה מה אחז בי ברגע ההוא, ועוד יותר לא בטוחה אם טוב שאחז או לא, אך כך התגלגלו העניינים.
נתתי בו מבט אחד וסימנתי לו עם העיניים לעמוד על ברכיו מולי. הוא עבר בדממה לרצפה, בציות שלא ראיתי כמותו מהמשרתים/עבדים/סאבים המחונכים ביותר. בלי לשאול שאלות, בלי כואב לי בברכיים, בלי סרטים. כלום, פשוט התחיל לנשק אותי בפוזה החדשה. לקחתי את הסיכון, ועם ידי על ראשו הדרכתי אותו לעבר כפות הרגליים.
כאן הוא עשה טעות ועבר דרך מקום מועדף אחר, ואז בעדינות, אמרתי לו- לא לשם מותק, לך לאן שהיד לוקחת אותך. הצוואר שלו נרפה, והוא עקב אחר היד המדריכה בתשומת לב רבה. כשהגיע לאצבעות רגלי הימנית החל לנשק אותן, ואז למצוץ אותן, כך משך רבע שעה.
כשנמאס לי המשכתי להדריך את הראש שלו למקומות אחרים. וכך, ערום, הוא נשאר על ברכיו שעה ארוכה, מענג אותי למוות.

וכעת השאלה הבלתי נמנעת,

האם ישנו גבול מסוים, דקיק, שאפשר לשים עליו את האצבע, בין גבר שאוהב לענג ולפנק ללא גבולות לבין סאב כהגדרתו בפורום אלפוני? האם יכול להיות שברוב מזלי התברכתי בסאב בלתי מודע? (שהוא גם גב-גבר במיטה)?

אהבה קטנה ועיקשת.

כמו הקטר הקטן שיכל.

ואתמול בזמן שהוא מזיין אותי ביקשתי שיגיד מה הוא עושה
וקיוויתי לשמוע "אני חודר אלייך ומרגיש את החום והלחות והלחץ"

אבל הוא אמר "אני עושה איתך אהבה".

נשמה שלי,
המרחק המפריד בינינו אינו רב
הוא רק מודגש.
החיכיון הזה, השבת הזו,
האי אפשר הזה
מנוחתי טרודה ומחשבות אודותיך אורבות על הכר

במרחקים אוזניי שומעות יריות מעל נצרת
שמחות של ערבים.

אצבעותיך,
אט
אט
אט
סביב העור החלבי
בצידי שדיי

טורדות את מחשבותיי.

שיכרוני, בנשיקותיך
עזה כמוות-
די.

מאוחר מכדי
לבעור
מוקדם מכדי לקשור את שיערך

אני צפה במים מתוקים
זכים
צפה ומשתעשעת בשתייתם והתזתם, יריקתם כמזרקה ורטיקלית אורגנית
ובקרקעית שחור
ואיני מבינה את השחור הזה,
רק יודעת מה מר הוא
ומסוכן כתער בידי עולל
כמלכודת ונוס אמיתית עבור זבובי אנוש

השחור בקרקעית הרי תמיד
תמיד יהיה
וסוד יהיה,
ורק תצלומי לוויין או חקר מעמקים של צולל מתמיד ועיקש יגלוהו
והנחה סמויה באמצעי, בתוך קליפתי, אומרת
מוטב השחור הזה
מעמיק את חזות האגם.

קורים דברים.

מבחנים.

אהבה שמבצבצת מהסדקים.

חברות אמת.

תנודות במשקל (לכיוון מטה)

סקס הכי מדהים שהיה לי מאז שאני זוכרת את עצמי.

פוטרת עומס אנושי עודף (של חברות שאינה אמת)

חוסר שינה עצום. לה לה לנד חייבת לי שמונים שעות ועשרים דקות רק על השבועיים האחרונים.

שירים חדשים ומולחנים (ואחד מוצלח במיוחד).



רק מה, האהוב שלי הוא מסוג אחר של גבר. הוא גבר של מעשים, ולא של מילים. מילים באות לו בהמון קושי אבל הוא נותן לי להבין דרך מעשים את מה שעובר עליו ומה שהוא מרגיש אליי. קשה לי להתרגל לזה, וקשה לי שהוא כל כך ביישן, והוא אומר שהוא גם צריך להתרגל לעובדה שאני אישה עם ביצים שאומרת כל מה שעולה לה בראש. אבל אני מניחה שאנשים עושים את זה כל הזמן, מוצאים מישהו שהם רוצים ואז לומדים להשלים עם המגרעות שלו.
הבעיה היא שאני לא רוצה שהגבר שלי יראה בי מגרעות מלכתחילה, מה שלא הוגן מצידי, כי במגרעות שלו אני כן מבחינה.

אם רק היו לי ציצים גדולים יותר.

אישה מטורפת. איזו אישה מטורפת!!! ההיא שהיתה אמורה ל"השכיר" לי את הדירה החליטה שהיא פתאום חולה והעסקה שלנו לא תצא לפועל. אני די בטוחה שפשוט נתנו לה הצעה טובה יותר ולמרות שהסכמנו בע"פ היא מתעלמת מזה.
האמת, פחות כאב ראש בשבילי. עדיף לי, אני סטודנטית ואין דבר יותר נוח מלקום בבוקר ואת כל הזמן הפנוי להקדיש רק להתארגנות, במקום לנסיעות ארוכות באוטובוס.
אז קצת יקר.
אז מישהו רושם כל פעם שיש לי אורח.
אז יש רעש.
לפחות זה לא לבד, ותמיד יש את הדירה של המרוקאי שלי.. שדרך אגב, נעים לי איתו עד מאד. סופסוף קצת פריצות דרך תקשורתיות, קצת הצצה למה שהוא מרגיש, לזה שאכפת לו. והנשיקות איתו הפכו להיות הדבר הכי טוב שקרה לי השנה. (ולא התחלתי אפילו על העובדה שהוא הפך אותי בחזרה לבחורה המולטי אורגזמית שהייתי פעם. שנים, 4 אם להיות מדויקת, לא הצלחתי לגמור ככה). הגעתי למסקנה שיש פער אקוטי בין סקס עם מישהו שאני חולקת איתו אינטימיות וסך מסוים של רגשות, לבין כל סקס אחר. כל העניין הזה שהיה לי, שלא הצלחתי לגמור מהג'י ספוט כבר תקופה, ומולטי לגמור- תקופה ארוכה עוד יותר, היה בגלל שפשוט לא הייתי מחוברת לבחורים ההם. לא נפתחתי אליהם, והייתי לחוצה כל כך לגמור שפשוט שכחתי לנשום, תרתי משמע. הסוד הוא בנשימה נכונה- כשאני נושמת ולא עוצרת את האויר בריאות, פשוט נשימות עמוקות ומהירות, זה פשוט שוטף אותי בגלים ואפשר לגמור ככה שעה ברצף.

עד כאן היו 60 דקות עם ד"ר רות... :)