שושן ויש בו קוץ

אישה מטורפת. איזו אישה מטורפת!!! ההיא שהיתה אמורה ל"השכיר" לי את הדירה החליטה שהיא פתאום חולה והעסקה שלנו לא תצא לפועל. אני די בטוחה שפשוט נתנו לה הצעה טובה יותר ולמרות שהסכמנו בע"פ היא מתעלמת מזה.
האמת, פחות כאב ראש בשבילי. עדיף לי, אני סטודנטית ואין דבר יותר נוח מלקום בבוקר ואת כל הזמן הפנוי להקדיש רק להתארגנות, במקום לנסיעות ארוכות באוטובוס.
אז קצת יקר.
אז מישהו רושם כל פעם שיש לי אורח.
אז יש רעש.
לפחות זה לא לבד, ותמיד יש את הדירה של המרוקאי שלי.. שדרך אגב, נעים לי איתו עד מאד. סופסוף קצת פריצות דרך תקשורתיות, קצת הצצה למה שהוא מרגיש, לזה שאכפת לו. והנשיקות איתו הפכו להיות הדבר הכי טוב שקרה לי השנה. (ולא התחלתי אפילו על העובדה שהוא הפך אותי בחזרה לבחורה המולטי אורגזמית שהייתי פעם. שנים, 4 אם להיות מדויקת, לא הצלחתי לגמור ככה). הגעתי למסקנה שיש פער אקוטי בין סקס עם מישהו שאני חולקת איתו אינטימיות וסך מסוים של רגשות, לבין כל סקס אחר. כל העניין הזה שהיה לי, שלא הצלחתי לגמור מהג'י ספוט כבר תקופה, ומולטי לגמור- תקופה ארוכה עוד יותר, היה בגלל שפשוט לא הייתי מחוברת לבחורים ההם. לא נפתחתי אליהם, והייתי לחוצה כל כך לגמור שפשוט שכחתי לנשום, תרתי משמע. הסוד הוא בנשימה נכונה- כשאני נושמת ולא עוצרת את האויר בריאות, פשוט נשימות עמוקות ומהירות, זה פשוט שוטף אותי בגלים ואפשר לגמור ככה שעה ברצף.

עד כאן היו 60 דקות עם ד"ר רות... :)

בסוף קרה דבר משונה.
אני עוברת לגור לבד, בלי הידיד. הוא נטש אותי במערכה ואני החלטתי בכל זאת ללכת על העסקה, כי למרות שאשלם כפול אחיה ל-בד. הגיעה הנקודה בחיי שבה אני צריכה ללמוד מי אני כשאני לבד. עצמאית. איך אני מתמודדת? האם אני יכולה להתפנות לעשות דברים כמו לנקות דירה שלמה לבד פעמיים בחודש?
האם אני יכולה להתמודד עם מצב שנגמר לי הסוכר בשתיים בלילה?
או הסיגריות?

האם אני ארגיש בודדה?

יש לו ידידה בת 18 ואני יודעת שהוא בוודאות רצה אותה לא מזמן, לפני שהכרנו. היא לא מעוניינת בו.
הם מתכתבים בסמסים כשאני לידם.

אני שונאת רכושנות ואת הדרמות שאני עושה מכל דבר, אבל זה באמת מעצבן אותי.
מה לעשות?

כל פעם שהוא ישן אצלי, אני ישנה פחות.
חלמתי הלילה כשהוא ישן לידי, שיש בבית שלי המון עציצים קטנים יבשים, כמעט מתים, ואני משקה אותם ומיד הם מוריקים וגדלים ומצמיחים עלים חדשים ורעננים. הרגיש לי כאילו החלום בעל משמעות מסוימת.

הוא עושה אצלי שבת בפעם הראשונה.

black is the color of my true love's hair

מתוק הוא הריח החדש
נח בקלילות בין יצועיי, ומדי פעם
עולה באפי ואני מיד מחבקת את עצמי
כי ריח לא יכול לחבק.


מדוע זה,
אינני שבעה אף פעם,
ובתום לילה, הגבר היוצא מחדרי,
נאבק בעיניים נעצמות מאליהן יום שלם?


הייתי רוצה במקום, שיישן, להביט בעיניו ובשפתיו הנמות,
לסובב אליו את גבי ללא הצורך הבלתי פוסק הזה להרגיש את זקפתו כנגד אחוריי,
לקחת יד אחת שלו ולהניחה על שד
ולשקוע בשינה של לפחות שמונה שעות רצופות.

כמו שאמא שלי כתבה פעם באיזה יומן שלה שמצאתי בחיטוטיי הקדחתניים, "מחכה ששמך יהבהב בשמי הסלולר העגומים שלי, ויישמעו תרועות רמות ברחבי ביתי, המבשרות על געגועיך אליי".

יאללה, תתקשר, כבר יצאה שבת.

טפו טפו טפו, דייט שני נסתיים והוכתר כהצלחה מסחררת.

המותק הזה הוא שי לחג השבועות מבורא עולם.

לומדת תמימות מהי, ומגלה שאפילו לדברים שאיבדנו אפשר לעשות שוב אופט-אין. פרפרים.. ונשיקות.. ומבטים בעיניים, וחיבוקים, להכיר אותו, לנשום אותו, להדק ולשחרר ואיך שכחתי עד כמה זה חשוב?!
והעיקר. הוא מתייחס אליי כמו שגבר אמור להתייחס לאישה. איטס אבאוט פאקינג טיים, והסיבה לכך היא שסופסוף, אחרי זמן כה רב, אני מתייחסת לעצמי כאל אישה ולא כאל חפץ. תודה למטפל, תודה למנטרה הכל כך נכונה- i will not be second best, ותודה לארעיות הקוסמית, משהו בגלגל שלי שהיה רעוע וגרם לו להתגלגל עקום ולהוביל אותי לשולי הדרך שוב ושוב, תוקן.

חברים ובעיקר חברות, אני מבקשת את עזרתכן.
אם יש למישהי מכן את הכישרון האדיר לסובב גבר במובן של לגרום לו להתאהב בך, אני אשמח אם תשתפו אותי. תנו לי עצות. מה כן לעשות, מה בשום פנים ואופן לא לעשות, כמה זמן לחכות עם סקס, אם מותר לי להתקשר אליו, כמה? בבקשה, אני באמת צריכה את העצות הללו, הבחור הזה הוא נכון בשבילי בכל כך הרבה מישורים ויהיה לי עצוב לפספס דבר כזה.

בת 24 ולא יודעת שומדבר על החיים האלו.

למי שקורא אותי,

אתם יודעים שעברה עליי תקופה מוזרה, ובודדה, ולחוצה.
הגעתי לפסיכולוג, ואני עדיין מנסה לפתור את עצמי איתו, ולהתעלות על עצמי כאדם. להבין שהדברים שדפוקים בי נובעים מדברים אחרים שלא הייתי בהם חלק, ושלא הייתה סיבה שאני יצרתי לפגיעה הזו.
גם הייתי לבד תקופה מאד ארוכה. בכיתי, השתגעתי- למה, למה זה מגיע לי ומה עשיתי שיצר את הנתק הזה ביני ובין המין השני. ובכיתי לאמא, ובכיתי לפסיכולוג, ולסבא, ולחברות, ולידיד טוב. בכיתי נהרות, ממש לא הבנתי למה מגיע לי המחסור הזה במישהו שיחבק אותי ויסתכל לי בעיניים ויכיר אותי ואת כל השגעונות בי ויאהב אותם.

ואז הוא הגיע.

מתישהו בשבועות האחרונים חלה התפנית. שמתי לב שבכל פעם שאני מגיעה לפסיכולוג יש לי פחות נושאים לדבר עליהם. שיש לי קושי אמיתי להגיע למקום העצוב שלי. ולאט, ובבטחה, התחילו להתנקות אצלי רעלים. הפסקתי לכרסם את השיער, כי הבנתי בטיפול שזה מגיע ממקום של לאכול את עצמי למוות, של להפיג בדידות. התחלתי לעשות כושר, מה שגרר עוד שמחה. ויום אחד יצאתי עם חברים למקום של הופעות, ועליתי לשיר עם להקה באקראי, ואחד מהם ניגש אליי אחר כך ודיברנו. יש לו רקע דומה לשלי, מוצא דומה, אוהב דברים כמו שאני, ובעיקר מתוק כל כך.
הייתי בקריזה משך יומיים בחיכיון לטלפון ממנו. אבל הוא התקשר בסוף, וקבענו להיפגש. והפגישה הייתה אתמול.
יצאנו ליום הסטודנט. מהרגע הראשון שזיהיתי אותו במקום המפגש נחה עליי התחושה הטובה והמוכרת של חברתו של מישהו שיש לי איתו דיבור. מיד חייכתי, ולא הפסקתי לחייך עד חמש שעות לאחר מכן כשנפרדנו בחנייה. ועוד קצת אחרי בעצם. זה היה מפגש של נשמות, לא של אנשים. דיברנו כל הזמן, והוא הצחיק אותי והיה ג'נטלמן אמיתי והחזיק לי את התיק בכל פעם שרקדתי, אבל זה היה רק מבחוץ. הדיאלוג הפנימי בין שנינו היה מוכר, היה מכתוב, הסאבטקסט של המילים שנאמרו אמר כמיהה, ורצון להתקרב עוד, וצמא עמוק לדעת את הנשמה השניה.
ראינו את כל ההופעות, ועם כל הופעה הרגשתי שאני רואה את הזמן נפרש לאינסוף ברגע אחד שנעצר של אושר עילאי שאין כמותו. באחת ההופעות הגיע חבר שלו, ואני הבטתי לבמה (ישבנו בהופעה של ערבים, המוזיקה משכה אותנו לשם ופשוט התיישבנו) ושמעתי צלילים שהזכירו לי את הבית, הילולות, את סבא ואת סבתא ואת עצמי של פעם. דמעות חמות, דמעות של אושר נקוו לי בעיניים בזמן שהוא היה עסוק בשיחה ערה עם חברו, החזקתי את הברכיים והרגשתי את היקום רוטט. אהבה קוסמית שוטפת ומטהרת את עורקיי, צונאמי עצום ומכושף של אושר וברכה היכה בי ועטף אותי והשכיב אותי על חוף שטוף שמש של ארץ מוכרת, אך עם זאת נעלמה, שאת מרבית ימיי כיליתי במציאתה על מפות סתומות של נוודים שאת אוצרם כבר איתרו והשליכו. נסחפתי אל חופיה וחיוך על שפתיי, חיוך שלא מש מהן ואומר אני בבית. אני כאן, הגעתי.