שושן ויש בו קוץ

הקהות
סביבה אני מלפפת עצמי
נעמה לי עד כה.
הופרעה אך במעט, רגעים קצרים של אי שפיות,
של כמיהה בלתי מתפשרת,
אך הכמיהה התיישבה כילדה מחונכת לאחר מותם של אותם
רגעים.
לא אהבתי מאום בחיי
פרט לי
לא שיקרתי לאף אדם
שהוא לא אני.

וכעת מתייצב גל איתן למולי המאיים לסחוף אל חופים זרים
של ארצות, שאצלי בגלובוס אינן משורטטות כלל
ואני נרגשת
נסערת, מסוייגת אלפי סייג
מביטה לחיה הישר בפרצוף, לסכנה, לרז.
ואין אף לא לחישה שתרמוז על הבאות
ודבר לא נאמר על הסוד.

ונקלף אותך שכבה שכבה, חתיכה חתיכה, עד אשר תהיי גרעין קשה, חשוף, גועש ורוטט של רגש.
של שנאה
של פחד
של אהבה
של חוסר ביטחון.
וכשאת כך, עירומה, רק כך,
כשתנגסי בעוגת חייך,
בלוטות הטעם שלך יתפוצצו מעומס עצבי
ולא יימקו בשיממון ככעת.