א א

כגודל הציפייה גודל האכזבה 

טוב, זה מצחיק. הפעם האחרונה שכתבתי בלוג הייתה בישראבלוג ואין תחושת געגועים כזו. 

אני מניחה שההערה הזו מסגירה את גילי ואת המקום שאני באה ממנו. 

זאת הייתה תקופה של גילוי עצמי וזה מצחיק כי ממש אפשר לחלק את החיים שלי ללפני ואחרי. 

אני רואה הרבה קווי דמיון אבל הכי אני אוהבת להשוות ללפני שנה. 

מי ידע. מי חשב. מי יכול היה לתאר לעצמו. 

אני לא אוהבת להתעסק במה היה אז, אולי עוד לא, אבל אני אוהבת את עכשיו.

ותקופה ארוכה שלא אהבתי את עכשיו, שהחיים שלי לא הסתדרו כמו שהייתי רוצה.

ולא יכולתי לחיות עם הדיסוננס שעל הנייר זה מושלם ובפועל רע לי בבית. 

אז שיניתי את זה.

אז דברים מעניינים ומרגשים וחדשים קורים לאחרונה.

זה מצחיק כי גם לפני הגירושים הייתה תזוזה מתחת לפני השטח, אבל עכשיו זה פשוט מתפוצץ.

אני לא רוצה להשמע קלישאתית, אבל כנראה שדברים היו צריכים לקרות בזמן שלהם כדיי שאגיע לנקודה הזאת. 

אז בחזרה לדברים, אני לא מסוגלת לסתום את הפה שלי לגבי הקשירות.

כ"כ רציתי את זה, במשך כ"כ הרבה זמן. 

ולא חשבתי בחיים בחיים שאני אגיע לשם, כמו לפסטיבל ההוא. 

פחדתי.

ואז אזרתי אומץ.

כמה הודעות, קפה במרכז העיר ובערב אני כבר עם שמלה מופשלת קשורה על הרצפה בסלון שלך ומצליחה להתרכז רק בלנשום. 

סמכתי על האינטואיציה שלי וזה עבד. תודה.

ואני כמו שאני, רק רוצה עוד.

וההוא אומר לי, רק שזה לא יבוא על חשבון הזמן שלנו ביחד. 

ואני אומרת, אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני.

כ"כ גרועה בהתחלות.

ועוד לא התחלתי לדבר על האבא, שבכל זאת מגיעה לו איזה מילה טובה או שתיים. 

ועליה.

הרבה דברים קורים עכשיו.

נתראה במסיבה :)