לפני 6 שנים. 27 בדצמבר 2017 בשעה 17:38
געגועים לכעס שרותח ומבעבע מולי, כעס חיי שזז ומתפתל משפריץ על הקירות נוזל על הריצפה ותמיד מגיע אל העור שלי, מתנגש בי מפליא בכוויות. געגועים לצינוק שממנו אי אפשר לצאת ואליו איש לא יכול להיכנס, להתנוונות יעילה ומהירה, לצליל גירוד הקירות עם הציפורניים. געגועים לשגעון שמנכסים עבורי ואני מחבקת, מאמצת, מקבלת. כזה מן שגעון משוגע, לא מאופס, לא יודע להבדיל בין טוב לרע. לא יודע שהוא רע. געגועים לתלות מוחלטת שהיתה לי כמו חופש. געגועים לבדידות בלתי אפשרית שהיתה לי סכין.
