אני דווקא מינית יותר מרוב האנשים, פשוט סגורה עם זה מאוד. הבדס"מ הוא הדרך בשבילי להוציא את המניות שלי בלי רגשות אשם, או לספק אותה בדרכים גם קצת אחרות.
לאחרונה יצא לי להגשים, להתנסות בכמה וכמה דברים שלא יצא לי בעבר.
חלק מהחוויות היו טובות, חלק פחות, חלק עלו על כל הציפיות שלי והשאירו אותי עם טעם של עוד.
לעשות את הצעד הראשון זה תמיד החלק הכי קשה, אבל אחריו, כל צעד משחרר עוד משהו בתוכי.
נכון, יקח לי עוד זמן לדייק את עצמי, לחקור את כל הפינות החשוכות של המוח שלי, להוריד מחסומים מיותרים מדברים נוספים.. אבל כמה צעדים ראשונים שכבר עשיתי שחררו כל כך הרבה.
אז תחיו, תחוו, תהנו.. ואל תפחדו לתת הזדמנויות כשמרגיש לכם נכון.
בתור מאזוכיסטית, קאטינג זה הדבר הראשון ש"נתקלתי" בו.
לחתוך את העור, לחרוט, לראות פסים לבנים ואדומים, מדממים בנקודות קטנות ויפות, לצייר ציורים, לכתוב מסרים..
זו הייתה סוג של בריחה, סוג של בושה, סוג של פריקה.
למזלי, אני מאוד חרדתית וזהירה. אני יצאתי בזול ולא נשארו לי צלקות מכוערות להזכיר לי את הימים שהתביישתי בעצמי.
אבל יש לי געגוע קטן לתחושה של הצריבה, לתחושה המדוייקת שיש ללהב לעומת שוט.
בשנים האחרונות שנתקלתי בקאטינג, כמעט תמיד נשארו לאנשים צלקות. לא התנסיתי מספיק כדי לדעת אם אפשר להמנע מהן, אבל עכשיו כשהגוף מלא בצלקות שממילא לא היו בשליטתי, באמת צריך להיות אכפת לי?
ויש שכבת פחד נוספת להתגלגל חזרה להרגלים רעים, אבל אני יודעת שאני במקום אחר היום.
חושבים שאתם עלולים להתמכר לעולם הזה, אם רק תתחילו להיכנס לזה?
קל להישאב לריגושים, והעוצמות של התחושות שיש בכל התעסקות בנושא של שליטה וBDSM. הן גבוהות, לא פחות מספורט אקסטרים.
אז כן. עובדתית, זה ממכר.
וכמו כל דבר ממכר, אפשר לאבד את עצמך, לאבד גבולות, לעשות שטויות ונזקים לך ולאחרים. לאחרונה, אני חושבת שזה לא מתאים לכל אחד. עצם המשיכה לא אומרת שיש גם מסוגלות להתמודד עם מלא האחריות שזה מביא איתו, לטוב ולרע.
בעולם מושלם, היינו יכולים לחיות בלי רגשות שליליים, בלי אגו וקנאה, בלי פגיעה ואכזבה, אבל העולם לא מושלם. צריך לנווט בו בצורה שהכי נכונה לנו.
ועדיין.. זה לא אומר שבלתי אפשרי למצוא איזון נכון, אם רק מחפשים אותו עם גישה נכונה.
זה מצריך לא להישאב להתמכרות, זה מתחיל בשליטה עצמית, כדי לקבל שליטה על מישהו אחר/ לתת לאדם הנכון את השליטה בך. זה מצריך לקיחת אחריות מלאה משני הצדדים.
נכון, זה דורש מאמצים, אבל אי אפשר להעריך באמת מה שלא דורש קצת מאמץ. 💜
"חוקים הם דבר טוב! חוקים עוזרים לשלוט בכיף!"- מוניקה/ "חברים."
גם בבדס"מ, שנחשב עולם פרוע, רחב ועם הרבה אופציות, חייבים חוקים ברורים. חוקים שעוזרים לנו לשמור על עצמנו והסובבים אותנו לעשות את החוויה הזו באמת כיפית.
אני לא מדברת רק על SSC, אני מדברת על כל ההתנהלות שלנו אחד עם השני.
אני רואה אנשים שמביישים קינקים של אחרים, מדווחים על פוסטים שלא לטעמם בלי אף סיבה הגיונית או בכללי חושבים שהם הגיעו למאגר שחקני פורנו להשכרה במקום אתר עם אנשים אמיתיים וחוויות אמיתיות.
אני רואה גברים ונשים שנפגעו מהתנהלות מזלזלת, מנצלת מצלקת, ולפעמים סתם אובססיבית ומטופשת, וזה ממשיך ועובר מתחת לרדאר.
אנחנו לא כאן לספק צרכים של אנשים אחרים, אנחנו כאן לספק את הצרכים שלנו. אתם לא חייבים להבין או לקבל הכל בשביל לכבד ולדפדף הלאה כשלא מתאים לכם.
ודבר אחד אחרון, אם אומרים לכם לא, זה לא-אולי. זה לא. אנחנו לא בסשן אתכם רק מעצם היותנו חלק מהקהילה, אף אחד לא חייב לכם כלום ולא אמורים למצוא מילת ביטחון כדי שתשחררו.
חושך, מוסיקה, אורות עמומים, הצתת את הנר, בהינו בלהבה המהפנטת..
טיפה אחרי טיפה, קישטת את הגב שלי בשעווה. כל נקודה חמה שנופלת על העור מגרה אותו יותר, מהר מאוד מגיע ספייס נעים של צריבות חמות ומתוקות.
מדי פעם נתת לנר להפוך לכמות יפה של נוזל חם ששפכת עלי בבת אחת, שולח בי צמרמורות, מוציא ממני ציוצים קטנים ואנחות. הרגשתי איך הגוף שלי מגיב אליך מעצמו, מקפץ, מתמסר, מתרחק או מתקרב לעוד..
ואתה משקיע בכל חלק, לא משאיר אזור חשוף. וכשנגמר המקום בגב ובעורף, מסובב אותי, מטפטף על הידיים, זרועות, ירכיים..
החום והעקצוצים התערבבו לענן נעים שמכסה אותי ומציף את המוח, אני בעולם משלי, ויודעת שממש ברגע הזה, אתה באמת יכול לעשות בי כל מה שתרצה.
לפעמים בחיפוש אחריו, אנחנו הורסים לנו את מה שכבר יצרנו. לפעמים, כל המוסיף גורע.
אבל המרדף אחרי שלמות הוא לא הגיוני, הוא פשוט שם. וצריך להתמודד איתו בדיוק כמו כל דבר אחר, להבין שהוא צורך אוטופי, שלא יסופק לעולם ושצריך להתמודד עם המציאות כפי שהיא.
אז נכון, זה תוקע, זה יכול להוריד מוטיבציה, זה יכול לגרום לנו להמנע מדברים מסויימים או להגזים בדברים אחרים, אבל אלו בדיוק כל הסיבות לשחרר את זה ככל האפשר. התפיסה של שלמות היא ממילא שלנו בלבד, היא נובעת מהעולם הפנימי שלנו.
אני לא נוהגת לכתוב דברים כאלה כאן, זה הרבה יותר מדי אישי, אבל היית חלק כל כך גדול מהחיים שלי שהצלחת לגלוש אפילו לקהילה הזו.
אין לי מושג אם היה לך כאן פרופיל, לא זוכרת אם שיתפתי אותך בשלי כשדיברנו, אבל מתאים לך להוציא את זה ממני איכשהו. מה שבטוח, לקראת הסוף כבר היית עמוק ב BDSM, כמו בחלקים אחרים בחיים שלי.
אני זוכרת את תקופת הילדות שלנו, שני אאוטסיידרים. תמיד אהבתי לשבת עם אלו שמתיישבים לבד בצד. אתה היית אחד מהם. על בול עץ, ממש כמו בסרט ילדים, ישבנו והכרנו, נפתחנו בשניות והפכנו לחברים טובים. הכנסת אותי למטאל, הכרת לי את דיסטרבד שאני כל כך אוהבת. אני זוכרת אותך במסיבות רוקד לצלילים של down with the sickness וצורח עלי את המילים בחיוך מלא אקסטזה.
אני לא יודעת למה בטחת בי, היית ילד שנחשב בעייתי, עם פיוז קצר, מלא בכאב וכעס. לא איפשרת לאף אחד לחדור את השריון שלך, אבל אני זוכרת שאותי התחלת לחבק מכל הלב, מצמיד את הפנים שלך לשלי. לא, זה לא היה רומנטי, זו הייתה הדרך שלך להביע אהבה.. תמיד היית מיני, מגיל מאוד צעיר, כבר היית עם יותר בנות משאוכל לספור. אבל חיבוק אהבה אמית- אני הראשונה שקיבלתי ממך.
ידעת לא לגעת בי, גם אם ניסית לשאול מחדש לפעמים, איכשהו, תמיד מצאת את גבול הטעם הטוב עם הומור. לא החזקת את זה נגדי מעולם, ותמיד רצית שאשתף אותך בכל דבר שקורה בחיים שלי, גם אם עברו תקופות ארוכות שלא דיברנו.
ראיתי אותך צומח לאדם מדהים, יכולת להמשיך בדרכי ההרס העצמי, אבל יצאת מהם, ויצאת אדם חזק, אוהב ומכיל. אדם שמחפש אהבה, חיים, מוסיקה, ושלום. הצלחת ליצור סביבך עשרות מעגלי חברים שונים ומשונים, מכל הקהילות.
תרמת לחברה, הצלת אוכל, נתת מגורים מוזלים למתמודדי נפש והכי חשוב, מהזמן האישי והכישרונות שלך. זה לא משנה אם האדם מולך היה זר או חבר ילדות, הם קיבלו את אותו יחס מסור ואוהב שרק אתה ידעת לתת.
רק בן 27. הלכת לחגוג בשבת באוקטובר, מסיבה של שלום, מוסיקה ואהבה. אבל כשחזרת, זה היה ישירות לאדמה..
הלוואי והייתי יכולה להסביר לך כמה עוצמתית הייתה הלוויה שלך, הלוואי ויכולת לראות את כמות האנשים שהגיעו, יצרנו בזכותך שבט קטן משלנו. בדיוק כמו שרצית.
שרנו את השיר הזה בצעקות כאב מעל הקבר שלך, מאז, כל פעם שהוא קופץ לי בפלייליסט אני לא יכולה לעצור את הדמעות. נגעת בכל כך הרבה אנשים, תודה שהיית חלק מהחיים שלי. ❤️🔥וסליחה שככה הלכת..
