משהו חדש-ישן

אני יודעת כשמנסים לשקר לי,

אני יודעת כשמנסים להסתיר ממני,

אני יודעת כשמנסים לעשות לי טוב,

אני יודעת כשמתכוונים לעשות לי רע,

אני יודעת כשמנסים לתמרן אותי,

אני יודעת כשמנסים להנמיך אותי,

יודעת ובוחרת אם אכפת לי.. כי מה זה משנה כוונות של אחרים? הם לא חיים במקומי.

אני בוחרת להשאר עם אנשים שעושים לי טוב, אי אפשר לשלוט בטבע האדם ואין אנשים מושלמים. מי שמקבל אותי על החסרונות שלי- אקבל אותו על שלו, כל עוד הם לא פוגעים בי כמובן.

וכשמצליחים להוריד אותי? לרוב, זה כי איפשרתי. אני אולי נשלטת, אבל זה לא אומר שאין לי שליטה, אני פשוט בוחרת מי ראוי לקבל אותה ממני. גם ככה יש לי צרכים אחרים כשזה נוגע לבדס"מ לעומת זוגיות.

הקהילה הזו היא משפחה על כל המובנים, וכמו משפחה יש הרבה רכילות, אגו ודרמות, אבל גם הרבה אנשים טובים עם כוונות טובות. יצא לי להרוויח את חלקם ולאבד את חלקם, אבל מי שמגיע לו תמיד יחזיק מקום קטן בלב שלי.

אני מודה, מי שמנסה לנצל אותי, יכול להיות שאזרום וגם אנצל חזרה, אני כבר לא קיימת רק בשביל לספק אחרים.

ואם כבר להקריב מעצמי- למי שבאמת שווה את זה ומעריך.

It's true, we're all a little insane

But it's so clear

Now that I am unchained

אני לא מצליחה לעוף גבוהה בלי לצלול חזק אחר כך, כבר הבנתי את זה מזמן, אבל לפעמים זה עדיין תופס בהפתעה.

אני כל כך רוצה לרוץ קדימה ונהיית מתוסכלת עד שאני מצליחה להוציא לעצמי את כל הרוח מהמפרשים.

קשה לדעת מה נכון, מה שבטוח, כרגע אסור לחשוב יותר מדי, הכל נראה שלילי ומגעיל.. מחר דברים יראו אחרת.

לא מתחשק לי..

לא מתחשק לי להכניס אנשים קרוב מדי.

לא מתחשק לי לאהוב.

לא מתחשק לי להכיל.

לא מתחשק לי לריב על שטויות.

לא מתחשק לי לחוות קנאה משום כיוון.

לא מתחשק לי להתגעגע.

לא מתחשק לי להתנצל על מי שאני.

לא מתחשק לי ללכת על קליפות ביצים.

לא מתחשק לי להתאים את עצמי.

לא מתחשק לי שישתנו למעני.

לא מתחשק לי לחלוק את המרחב שלי.

לא מתחשק לי לתקן אף אחד.

לא מתחשק לי שינסו לתקן אותי.

לא מתחשק לי שישפטו אותי.

לא מתחשק לי לשפוט מחוויות עבר.

לא מתחשק לי שישליכו עלי.

לא מתחשק לי להשליך על אחרים. 

לא מתחשק לי לאבד.

לא מתחשק לי שירגישו אלי.

אבל בעיקר- לא מתחשק לי להרגיש.

בעקבות השינוי הקטן שעשיתי בפרופיל, היו לי דיונים מעניינים לגבי השטן והתפיסה שלו לאחרונה..

יש המון גישות, המרכזית והמוכרת ביותר נובעת מהנצרות, התגלמות של רוע, אחראי הגיהנום. נכון, גם ביהדות יש שטן, אבל הוא הרבה פחות טוטאלי בשליליות שלו.

גם בגן העדן (למי שתופס את הנחש כשטן) וגם בספר איוב, אפשר לראות שהשטן לא מבצע שום דבר רע באמת. הוא מצליח לשכנע במילים חלקלקות, לנגן על האגו וההיגיון ה"בריאים" ולתמרן אפילו את אלוהים.

בספרים חיצוניים שמדברים על המלאך שנפל, מסופר שגורש כי מרד נגד אלוהים, לא בניסיון לתפוס את מקומו- אלא בהעברת ידע אסור לבני האדם- בדיוק כמו בחטא עץ הדעת.

השטן לא התגלמות הרוע בשום צורה, הוא התגלמות הפיתוי. הוא מתמרן אותנו, משתמש בנו, מבטיח לנו הבטחות אמיתיות מבלי לחשוף את ההשלכות שלהן, ומי שנופל לקסמים שלו יודע בדיוק עם מי יש לו עסק ולמה הוא נכנס.

בסופו של דבר הוא לוחש לנו את התשוקות הכי כמוסות שלנו באוזן, ולא אחראי לדברים שאנחנו נעשה על מנת להשיג אותן.. 

הוא גם התגלמות הידע, ככל שיודעים יותר כך גם גדלות השאיפות שלנו. הוא מאפשר לנו לבחור באמת, אחרת היינו רובוטים שחיים כולם לפי אותם החוקים, הוא מה שהופך אותנו אנושיים.

Curse my name 

But I believe 

We all play the sinner and the saint

And the in betweens

I need my devils 

I let them rage 

אם יש דמות שאהבתי בסדרה "המפץ הגדול" זו איימי, היא מתפתחת בצורה מדהימה, מחזיקה צדדים "אפלים" שהיו עצורים בתוכה ומנסה בסופו של דבר רק לשמוח ולחיות.

היא תמיד נראתה לי סוג של נשלטת במערכת היחסים שלהם, אבל אחת שעושה את זה מכל הלב ועם חיוך.

היא בונה לעצמה גם עמוד שדרה בסופו של דבר, אבל מוצאת את האיזון הנכון ובוחרת בפינצטה את המלחמות שלה.

קשה שלא לחייך כשהיא גורמת למישהו כמו שלדון להתלהב 😊

יש לפעמים מרחק מאוד גדול בין פנטזיה למציאות, המוח שלנו הוא לחלוטין בשליטתנו. כשמוציאים פנטזיה לידי מציאות, היא לעולם לא תתנהל באותה הצורה, במיוחד אם היא כוללת אנשים נוספים. זה יכול להיות לרעה או לטובה.

אבל יש פנטזיות שאנחנו יודעים שלעולם לא נממש, פנטזיות קיצון שהגוף והנפש לא באמת נועדו לעבור.

בתקופה האחרונה הן צפות לי יותר. ולא, אלו לא הפנטזיות שנכתבות כאן בבלוג, הן לא משהו שאני מוציאה מהמוח לעולם. לא ברור לי למה אני נמשכת לשם, אני מכירה את הגבולות של הגוף שלי, ואני יודעת מה זה כאב קיצוני או חוסר אונים וסבל אמיתיים.

זו אגב סיבה שאני חושבת שבכל מאזוכיסט יש גם סאדיסט, שגם אם לא נהנה להעניק בעצמו, נהנה מלצפות או לפנטז על מה שעושים, גם לאחרים.

אולי זה ממקום של התמכרות מסויימת, אולי זו סתם עליה של סף הריגוש במוח, אולי זו רק התקופה.. ואולי אין לזה שום משמעות.

אני לפעמים צריכה להזכר שזה בסדר ואפילו טוב שפנטזיה היא לא מציאות. במיוחד ברגעים שאני מזדעזעת מעצמי.

איך אמר ג׳יימי- המקום הזה 🧠 אצלי לא שכונה טובה.

Welcome to the nightmare in my head,

Say hello to something scary,

The monster in your bed, 

Just give in and you won't be sorry,

Welcome to my other side,

Hello it's Mz Hyde!

יש לך כמה כפתורי כיבוי והפעלה שמפוזרים ברחבי הגוף, הם הופכים אותך צייתנית.

כשהוא מחליט ללחוץ על אחד, או כמה בבת אחת, משהו בך, הגוף כבר מגיב אליו לבד.

כשהוא לוחש לך לאוזן או לצוואר, רטט הקול וזרם האוויר מעבירים את המילים שלו בכל האיברים ואת בובה מהופנטת. אין הרבה אופציות.. לציית, לענות, לגמור.. לפעמים שילוב של הכל.

כשהוא מגרה את המקומות הנכונים, את פתאום ילדה קטנה ורטובה שתעשה הכל לספק ולהסתפק, גם אם לא רצית שזה מה שיצא ממך.

ואת נמסה לו לידיים מכל הבחינות..

ואם הוא הוכיח לי משהו, זה שלכל אחת יש כפתורים.

וזה כי מהרגע שכתבתי את הכותרת, השיר תקוע לי בראש, תסבלו גם אתם 🤣💜

קישור לחלק א'

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=72620&postid=1598523#anc

*****************************************

מוביל אותי מספר צעדים ודוחף אותי ישירות למיטה, מבוהלת, מנסה למשש סביבי את הקצה שלה, אבל מהר מאוד, אתה תופס את הידיים שלי והן נקשרות באזיקים לראש המיטה.

אני מרגישה את היריעה של הפלסטיק מתוחה על ההמיטה שמתחתי ומנסה להבין מה אתה זומם.. הראש בספייס אבל הלב חוזר להלום לי באוזניים מעל המוסיקה שברקע.

אתה מרים לי את הרגליים ועם האזיקונים, אוזק אותם בפישוק מעל הראש שלי, דואג שיהיה רחב ככל האפשר. אני תחושה קרירה בחור של הטוסיק גורמת לי להתכווץ, אבל זה לא משנה כי בתנועה חלקה שלך- הפלאג יושב כבר בתוכי. כמה רגעים של המתנה..

הראש שלי בטוח שהלכת להביא משהו להצליף איתו, ובמקום זה אני מרגישה צריבות קלות שמתחילות באזור החזה ומטיילות על שאר איברי הגוף.. לפעמים טיפות, לפעמים זרם עוקצני. 

אתה בוחן את התגובות שלי,משחק בגוף שלי, ומתמקד באזורים שמקפיצים אותי בלי שליטה. פנים הירכיים, סביב החור החשוף שלי, הפלאג וגם בכל הנקודות שהצלפת בהן..

צריבה קפואה באזור הפטמה מוציאה אותי מאיזון, אני מרגישה את קוביית הקרח מחליקה לי על הגוף, גורמת לי להצטמרר, וכשאתה עובר שוב עם הנר, העור שוב רגיש לכל טיפה.

ואחרי שהחלטת שנחתי מספיק, אתה מקלף ממני את שאריות השעווה בשריטות ומכות עדינות. אני בטוחה שאתה עומד לשחרר אותי, אבל היד שלך מחליקה לתוכי, היד השניה חונקת ומרתקת אותי לכרית. אני מרגישה איך אתה מנער את כל הגוף שלי, ואני רוצה לצעוק אבל היד שלך חוסמת את האוויר.

אני רק יכולה לשקוע בחושך של כיסוי העיניים, בתחושה המערפלת של המחנק, בהרגשה שאני עומדת להתפוצץ עוד רגע. אתה מנער עד שאני משפריצה.. הפלאג נדחף מתוכי החוצה, מהר מאוד אתה מחליף אותו באחד גדול יותר. עכשיו אתה מחליט באמת לשחרר אותי.

נותן לאיברים שלי רגע להרגע מהתנוחה, לנשימה לחזור.. אני שוכבת באפלה, השקט בראש והמנגינה ברקע. לחישה באוזן מעבירה לי זרם בגוף.. "את אוהבת שאני משתמש בך?" ואני ממלמלת "כן". "תראי לי".

מושך אותי מהשיער, "תחליקי הצידה מהמיטה". זזה בתנועות מגושמות, ממששת את הדרך לריצפה, ואתה דוחף וממשיך להוריד אותי על הברכיים. נותן לי שתי סטירות, אחת עם היד והשניה עם הזין. ואני כבר מבינה שהגיע הזמן לפתוח את הפה. 

הזין שלך כבר עומד לגמרי וממלא את הגרון שלי, ואתה דוחף אותו במהירות. מחזיק אותי צמודה למזרן של המיטה, שלא אוכל לברוח אחורה עד שתחליט לתת לי לנשום.

זה לא נמשך הרבה זמן, אתה יודע שאני כבר מותשת וחנוקה, ויש לך עוד כמה תוכניות. מרים אותי מהריצפה ושוב מוביל אותי בחדר, מכופף אותי ומצמיד את הצוואר שלי בעדינות לעץ- סד. "לא לזוז!".

ממקם את הראש והידיים שלי, סוגר עלי את הסד ומסדר את התנוחה שלי כך שיהיה לך נוח. מתחיל לשלוף מתוכי את הפלאג, ואני כבר מבינה מה אתה מתכנן עכשיו.. לא שיש לי מה לעשות עם זה.

המשך יבוא..

שאחי הקטן רק בן 14.

נעזוב את זה שהוא לא ממש קטן, הוא עבר את ה- 1.80 כבר לפני שחגג בר מצווה .

טיילתי איתו בגינה עם הכלב, הוא ראה אותי מנערת מחשבות מהראש. שאל מה קרה, והסברתי לו שאני מנסה לחשוב על דברים חיוביים.

המוח שלי עוד מנסה לחשוב איך להסביר לו את מה שיושב עלי.. להמיר למילים שלא יהיו כבדות על ילד בן 14.

והוא בלי לחשוב פעמיים- "תזכרי בפעם שטסת לחו"ל עם האקס, או בהופעה של דיסטרבד שהלכנו אליה יחד."

ולא יכולתי שלא להיות מוקסמת מהלב של הילד הזה, איך ברגע הוא התגייס לחפש לי מחשבות שמחות שאפילו אני לא חשבתי עליהן. לנסות להיות פרקטי לטוב ולא להתקע על הרע.

שמרתי את המילים שרציתי להגיד לעצמי, יש לו חשיבה מקסימה ונכונה שלא רציתי להרוס עם הפסימיות שלי, תמימות של ילדים והיכולת להתמקד בעכשיו.. ועכשיו ממילא אין מה לעשות עם מה שיושב עלי, אז למה לא לחשוב על אותם דברים טובים?

נכון שהיה מאוד קשה להתרכז בזיכרונות האלה באותו הרגע, אבל הילד המקסים הזה  תמיד יודע להעלות לי חיוך 💜

המציאות הזו כבדה לי, היא עושה לי בלאגן בראש. בין אם האישית, המדינית, ביטחונית, חברתית, משפחתית, כלכלית.. הכל מושפע מהכל.

ואז אתה בא ושוטף לי כל הכבדות מהנשמה.

בלי חמצן למוח, אין זמן לחשוב מחשבות טורדניות.

כשאני עסוקה בלספק אותך, אני לא עסוקה בשום דבר אחר.

וכשאתה נותן לי הפוגה, הגוף רק רוצה לקרוס ולהרדם בהיי, כשאתה עמוק בגרון שלי או הלשון שלי עמוק בתחת שלך.

אני נשארת מלאה ריחות ונוזלי גוף, ועדיין מרגישה נקיה יותר לפני שאני שוטפת מעלי את מה שהשארת, כי שטפת ממני את כל השאר.