להיות משוייך. לבוא לסשן אל הגברת, גבירה רומנטית.
לבוא כנשלט שמטרתו הוא כלי, צעצוע, אביזר בידי גבירתו.
למחוק כל רצון, בקשה, העדפה. להיות שם, יחד עם משוייך נוסף, כדי לשרת ולשמח את גבירתו.
המחשבה על הסשן מתחילה יום קודם. הפחד מתחיל לחלחל. מה יהיה הערב.
בנסיעה לשם, הפחד הופך להתרגשות גדולה, הלב דופק בחוזקה, האם אצליח לעמוד בציפיות.
אני נכנס, קצת מאחר, והם כבר התארגנו. כל האביזרים במקומם, כל סוגי השוטים, המקלות וכל מה שניתן להצליף בו.
ועל המיטה, מעטפה ורודה. כמה דקות וגם יש פתרון. הם קנו לי מתנה ליום הולדת. הבאט-פלאג הראשון שלי. איזו התחשבות.
וכאן מתחילים.
בהתחלה זה הוא. אני שומע את הלמות השוט, את השתנקותו מכאב. אני רואה אותו זז, מהכאב ומצד שני מתענג.
ואז אני, ידי קשורות למעלה. עוצם עיניים. מכה, ועד אחת, מקל, שוט ועוד משהו, קטן אך כואב במיוחד. הכאב, והעונג, הכאב, ועצימת העיניים, הכאב והידיים הקשורות למעלה.
ואז אני פותח את עיני, הגברת והוא מסתכלים על ישבני בקריאות התפאלות. אני רואה את הפסים האדומים והכחולים. איזה יופי. איזו יצירת אומנות. אנחנו עומדים שנינו, ישבן אל ישבן ומצטלמים למזכרת.
בהמשך עוד מגוון כאבים עלי, ועליו. רק לעיתים רחוקות גם מגע, איתה, בכל זאת אני משוייך לשירותה. אבל כשיש נגיעה כזו, יחד עם הכאב שעובר בגוף, הרטט רק מתגבר אבל לא - אסור. צריך מיד להפסיק ולהמשיך לספוג ולקבל את הגברת.
בסוף הסשן אני רואה אותה שולטת בגמירה שלו. זהו שלב שאני עוד כל כך רחוק ממנו. אני רק נפעם מהיכולת הזו.
בסוף הערב, עם הקושי לשבת, נפרדתי מהם. הפסים בישבן נעלמו די מהר, גם הכאבים במפסעה. יש לה עוד תכניות לגבי. אין לי אלא לחכות.
