וואלה חיכה. 10 שנים מאז שהזדיינתי איתו פעם אחרונה. זה מרגש, אבל גם מוזר, כאילו הוא הוא אבל הוא לא הוא.. יו נואו?
הוא יצא לקבל את פניי עם החיוך המושלם שלו, הלכנו לאט אחד לכיוון השניה ברחוב השומם ולא עצרנו עד שהחיוכים שלנו נפגשו והתמזגו. השפתיים המסממות שלו שממוסגרות בשיער פנים, הג'ינס המתפוצץ עד אפס מקום על הזין המפוסל שלו, צמיד החוליות הגס, החיוך הפלרטטני. כל מה שאני קוראת בו נעים לי. כל מה שאני נוגעת טעים.
שכחתי איזה טוב הוא מנשק. כמה כוח, כמה רכות איזה בן זונה, מה זה הבושם הזה?! גם אז הוא היה כזה נעים? אני לא זוכרת הוא מרשה לי לנשוך? רואים שהוא מתאמן לנינג'ה.. אוי זה נעים לי.. רגע סתמי רגע רגע.
לא הצלחנו להפסיק להתמזמז מספיק זמן כדי שהוא ימזוג טקילה לכוסות אז שתינו מהבקבוק; המילה גירוי לא מצליחה לעטוף את הסיטואציה. כל מילה שיצאה לי מהפה הייתה מחמאה או שאלה, כל מילה שיצאה לו מהפה הייתה מחמאה או תשובה. מושלם.
"איך את גומרת?" הגיע תורו לשאול אותי ברצינות במיטה, מזיז שיער לח מהפרצוף שלי. בהיתי בו ואז צחקתי ואז - אני לא זוכרת - גמגמתי כמה מילים אדומות ממבוכה לאוויר וחיבקתי אותו כדי להעלם. הוא חייך ואז שאל בלחש לתוך האוזן שלי מלא שאלות של.. ככה?.. או, אולי ככה? אסופה בידיים שלו בהיתי בו לאט.. לא יודעת איך אפשר. ככה זה. מהנהנת לפרקים, מריירת ובולעת ומריירת ובולעת ומריירת ובולעת. האצבעות שלו נברו בתוכי, החיוך שלו גדל והזמן האט האט האט עד שהוא עצר. ואז התפוצץ, יחד איתי.
אחרי הגמירה השלישית שלו, חצי שניה אחריה, גמרתי שוב. כשהוא בתוכי. לא קורה הרבה שהאורגזמה של מישהו מייחמת אותי עד שאני מרגישה אותה בעצמי. עכשיו זכרונות של הגמירות שלו כרוכים באורגזמות שלי גם. הוא מזיין כמו שהוא מנשק והוא מנשק לאט, עמוק ורטוב, בנחישות ועד הסוף במקצב משל עצמו, שאין לי השפעה עליו. משהו בזה הרגיש כמו איבוד שליטה..? אבל הפעם בצד השני היה רוך ולא כוח.
בבוקר בהיתי בקווי המתאר האלכסוניים של המפשעה שלו, עם העיניים ועם הציפורניים. ליקקתי שפתיים ונזלתי מהחזה, לבטן שלו, יונקת את הזין שלו באיטיות של בוקר כיפור. "פתחי גדול יותר" הוא התעורר ונהם מעליי, שולח יד אחת לתוך שדה הראיה שלי להזיז את השמיכה, ויד שניה לעורף שלי.. מעודד דרומה. החיוך שלי ליקק אותו כמו סוכריה, עד ששניהם התעוררו סופית.
היה שווה לחכות.
