פנטזיית הנעורים שלי שוכב מתנשם במיטה לידי, הזיפים השחורים שלו נראים כאילו הם עשויים ברזל, כשאור הירח נשפך עליהם בנדיבות כזו. בעוד שאני בוהה בתקרה מסוממת מעונג- הוא מצמיד את ידו הגדולה ליד שלי, היא גדולה ממני כמעט בחצי ואני מבליעה חיוך מול המחשבה שהשמועה על בחורים גבוהים עם ידיים גדולות הוכחה כנכונה הלילה, למזלי. הוא מסתכל על הידיים שלנו ומזווית עיניי אני מבחינה כי מבטו מתענן ומתכהה מעט. בזיוני סגירת מעגל ללא רגשות אין מקום למבטים כהים כאלה, אני חושבת ונדרכת. לפתע הוא לוחש
"את גנו"
סובבתי אליו פנים שואלות ולחיים סמוקות עדיין, מתנשמת מעט ומחייכת בחשש
"אני מה?"
הוא מחווה עם ראשו על הידיים שלנו ומצמיד את ידו הגדולה חזק יותר לידי הפרושה, מלקק את שפתיו והמבט שלו מעט אבוד
"הענק וגנו. אני הענק, ואת גנו.. סגורה, מסוגרת ובלתי חדירה"
חיוכי קופא מולו לשבריר שניה, הלב נבעט לי לתוך הגרון ואני מרחיקה באחת את ידו משלי. המשפט שלו תופס אותי לא מוכנה ולרגע אחד אני יוצאת מאיזון. אני ממצמצת לאט ומעבירה את ידיי בשיערי, מנסה להתעשת בחן, בוהה בעיניו הכחולות ונושמת עמוק. תתאפסי. צל הפגיעות שהבזיק בעיני מוחלף באחת בקוקטיות קרת רוח, כמעט לא אישית, בעודי מתרוממת לפתע ומטפסת מעליו כמו חיית טרף שקטה, צדה את המבט שלו. הציפורניים שלי מטיילות מעגיל הפיטמה לעצמות הבריח לקעקוע מהכתף עד המרפק. הוא מנסה למלמל התנגדות, נאחז בהארה המפלחת שלו ומתעקש להמשיך לדבר עליה. העובדה שהוא מתנגד כל כך לפני שבכלל עשיתי משהו מעידה שהוא כבר הפסיד. אני רוכנת לאוזן שלו ומעבירה לשון מחוספסת על התנוך, לוחשת ומחייכת בשקט "אני מסוגרת ובלתי חדירה? חשבתי שכבר ראית כמה אני חדירה.."
השיער השחור שלי נופל על העיניים השחורות שלי והחיוך שלי נופל על הזקפה שלו שבדיוק קמה כשהתרוממתי מהשפתיים שלו והתיישבתי מעליו. זה כמו ענן מסמם של מאגיה שחורה, זו גניחת הסירנה שלא השאירה לו ברירה אלא להיכנע לגוף שלו במקום להכניע את הראש שלי, זו אירוטיות של עריצות, לא של מעריצות.
אני לא צריכה שתתאהב בי או תנתח אותי, הקשר היחיד שלך ללב שלי טמון בכך שאתה גורם לו לדהור כשאני מתהדקת ומתפרקת עליך. נורמות חברתיות שלחו אותי להתנפץ על חומות של מערכות יחסים האחת אחרי השניה בגלים גלים. ליבי נשבר על ידי הארזים אז מאזובי הקיר בטח שאינני מצפה לתדהמה. מאז שלמדתי את מקומי, למדתי להסתפק בדבר היחיד שקבוע- הזמניות. למדתי לעשות רק מה שטוב לי באדיקות דתית. חלומות על אהבה קברתי יחד עם הלב שלי בגן הסגור שלי, עיר המבטחים האחרונה שנטשתי הרוסה. ואני לא אומרת את זה ללא כאב של תבוסה.
ההבחנה העמוקה והחדה שלו התקפלה קטן קטן ונשכחה כלא הייתה כשאת הבמה תפס שוב המבט המזוגג רווי ההורמונים שלו, ההתנגדות ההחלטית שלו ללפתוח אותי ולנסות לפתוח לי את הלב במקום- התמוססה מידיו, בעודו מניח אותן שוב על האגן שלי, נועל אותי מטה מטה על הזכריות שלו, ומאחורי מסכת הברזל המיוסרת שלי.
גם אני עוד הספקתי להרהר בדקירה הנוראית הזו בבטן שהוא גרם לי להרגיש כשהוא חשף את הקלפים שלי בכזו בהירות. אבל זה קרה בדיוק שניה אחת לפני ששוב טבענו האחד באחרת בסערת חשמל מסוכנת, בעודי גומעת אותו ובולעת את כבודי, מסמנת וי ועוד וי על דברים שרציתי שהוא יעשה בי כבר שנים.. שוכחת מי אני וטובעת שיכורה ומייללת בהערצה שלו למי שהוא חושב שאני.
