אחרי תקופה של וניליות מוחצנת, הרגשתי את הצורך חוזר. הגעגוע לבדסם, כמו תחושת הגעגוע לכל התמכרות שהפסקת, נהיה גם פיזי וגם נפשי. נכנסתי לכל אתר בדסם בקיום (גם fetlife, אתר של מיעוט איכותי בארץ אך לצערי לא מספיק פעיל). התחלתי להסתובב בבית. הייתי צריך לעשות משהו עם הידיים. חתכתי וקצצתי כל פרי, ירק, בשר וכו' בבית. התחלתי לבדוק איזה מסיבות יש בקרוב. התחלתי לדמיין לו"ז שבו אני הולך לכל אחת מהן ומאבד את הראש.
הייתי צריך רק פורקן, אבל לא פורקן מהסוג שאתה מקבל בסקס ונילי או אוננות. פורקן של אובדן שליטה. פורקן של להיות בידיים טובות, של מישהי שיודעת מה היא עושה ועושה את זה כי היא רוצה. טרנס היפנוטי כזה שמשתלט עליך כשאתה באמצע אקט ולא אכפת לך משום דבר אחר בחיים. פורקן כזה שבו אתה מרגיש כל שריר ועצם בגוף.
הלכתי בחמישי למסיבה, והגעתי קרוב מאוד למה שרציתי. קרוב מאוד. אבל זה חמקמק כנראה בדיוק כמו ההיי האולטימיטיבי שמחפשים כל הנרקומנים למיניהם. אתה מתקרב ואתה נהנה מכל צעד כשאתה עולה בסולם, אבל אתה לא מגיע לסוף. לעיתים נדירות מאוד אתה מצליח לתפוס סוג של קסם שכזה.
כנראה שזה ה-relapse שלי, חזרה לכל מה שחשבתי שאשים בצד ולא יציק לי יותר אף פעם. בינתיים אני מחבק את זה, אני רוצה לדעת לאן זה יקח אותי, כי אני כבר יודע לאן אתה הולך כשאתה מעמיד פנים שאתה משהו שאתה לא.
