בעקבות המון תובנות, חוויות ובעיות שנתקלתי בהן בנושא, החלטתי לכתוב קצת על הדבר הזה שאני מאוהב/נלחם בו מאז שהייתי ילדוד קטן:
אז מה היופי בפטיש לנעליים?
נעליים הן יצירת אומנות. הן יפות ומוקדש להן המון מחשבה. אי אפשר לקנות יופי, אבל אפשר לקנות נעליים. נעליים תמיד מתחדשות ואפשר תמיד להיתקל בזוג שלא ראית.
בנות אוהבות נעליים. הן חולות על לקנות נעליים ולדבר על נעליים ולהשאיל נעליים אחת מהשנייה. אוהב נעליים? פתאום השיחות האלו וללכת איתה לעשות שופינג כבר לא כל כך ישעמם אותך.
כן הפורנו שאני רואה הוא של גברים (או נשים) מלקקים למישהי את הנעל ומקבלים ממנה בעיטות ודריכות ואז מוצצים לה את הבהונות. לרוב אין שם אפילו חדירה (פורנו של סקס רגיל יש כמו זבל, shoe porn לעומת זאת? יותר נדיר). זה לא שאני לא אוהב סקס רגיל. פשוט סקס-נעליים מרגש אותי פי אלף יותר.
ידעתי שאני אוהב נעליים מכיתה א'. הייתי בוהה בנעליים של הבנות בכיתה שלי. הייתי מחטט במגירת נעליים של אחותי. לחברה הראשונה הרצינית שלי בתיכון היו נעליים מדהימות. איכשהו בלי להזכיר את המילים "סאדו" או "פטיש" הצלחתי לשכנע אותה לתת לי ללקק לה את כולן. מאז לא הייתה לי חברה אחת שלא אמרתי לה מה אני באמת אוהב.
מהו הצד האפל של פטיש לנעליים?
אתה מרגיש חריג. אני אישית לא מרגיש בנוח להגיד לאנשים שיש לי פטיש לנעליים, מחוץ למקומות כמו הדאנג'ן.
זה משמיד מערכות יחסים. ישנם בנות שלא התחברו לזה ואפילו שהיה לנו המון במשותף זה לא עבד בינינו. כמה פעמים מצאתי את עצמי מסתכל על מערכות יחסים שהחרבתי ואומר לעצמי "הכל בגלל נעליים???"
זה מלוכלך. הטאבו שכל כך מושך אותך לזה הוא גם יכול להגעיל אותך לפעמים. לפעמים אתה יכול לגמור ואז למצוא את עצמך נגעל ומנקה את הלשון מכל הלכלוך המגעיל.
כשיש לך פטיש לנעליים כל יציאה מהבית זה כמו ללכת למופע חשפנות. בנות ברחובות, בבית ספר, בעבודה, מן הסתם, תמיד לובשות נעליים. ישנם זוגות שמקשים עליי להתרכז. אני עדיין לפעמים מקבל זקפה לא רצונית רק ממישהי עם נעל יפהפייה שלא ראיתי עדיין. זה בכלל לא כיף.
היו מלא פעמים שהתחלתי עם בנות שלא היה לי עניין בהן רק בגלל הנעליים שלהן. שוב. זה לא כיף.
אפילו אם מישהי תזרום איתך. אולי בעוד מיליון שנה תמצא מישהי שתסתכל לך בעיניים ותגיד "אני כל כך מתה על זה. זה הדבר שהכי מחרמן אותי בעולם". זה פשוט לא. אפילו אם זה לא מגעיל אותן הן לא כזה מרגישות את הלשון שלך מבעד לנעל פשוט.
עם הטוב והרע, זהו המשא שעליי לשאת בחיים האלה. ניסיתי הרבה פעמים להיגמל או לשכנע את עצמי שאני בכלל לא נמשך לזה. אבל אין מה לעשות. זה מי שאני. ואם גם אתם (אולי גם אתן??) ככה, אז תדעו שאתם לא לבד ויש מי שמבין.
בהצלחה לכולנו :)
