רקוד איתי

לו יכולנו למדוד את האדם לא רק לפי כמה הוא מתאים להיות הפרטנר לאהבה,

אלא לפי איך עלולה להיראות הפרידה מאדם הזה, אם משהו לא יצליח,

היינו יכולים להיות או הרבה יותר מאושרים בסופו של דבר (אדם שיודע להיפרד בצורה ראויה),

או הרבה יותר אומללים (לא להתחיל שום מערכת יחסים בידיעה שהיא בטוח תסתיים, לטוב או לרע).

בהתחלה אנחנו אף פעם לא חושבים על הסוף.

ובסוף תמיד מסתכלים על נקודת ההתחלה, ולרוב מנסים להבין איפה טעינו.

אז לא, לא טעינו. 

פשוט לא יכולנו אחרת: אנחנו מתוכננים להיות עיוורים באהבות שלנו.