בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חשיפה אישית

רק על עצמי לספר ידעתי
לפני 11 שנים. 26 באפריל 2013 בשעה 4:59

יומיים שאני לא מבין ויודע מה קורה

יומיים שאני עם עצמי בלעדיה

נטוש וכואב

הלילה זכיתי לראותה

לצערי

למה לצערי?

הלוואי ויכולתי למחוק את הלילה ואת היומיים האחרונים בכלל

הלילה דיברנו והתנהגתי כמו טיפש מהמקום הכואב שלי

והיא המשיכה בציניות שלה כלפיי

בשלב מסוים לא יכולתי לשאת בזה

עניתי לה בטפשותי

כתבתי לה בציניות משפט שלא יכולה לקרוא אותו.

היא נפגעה ממני והתעצבנה עליי

שאלך לעזאזל היא אחלה לי.

ואני הסכמתי איתה

הרגשתי שזה מגיע לי אפילו על הפעם האחת הקטנה הזו שהייתי ציני כמוה.

אפילו שבמשך יומיים אניי כואב ולא מבין מדוע מקבל את היחס הזה

אפילו שמסביר לה שאני לא אני כעת כשהיא כה רחוקה ממני

הציניות והמרחק ממנה הרסו הכל.

כעת היא זרקה אותי

כמו נעל בית מרופטת שזורקים לפח

אני משתגע :(

אני לא אפסיק לאהוב אותה

אני אשב ואחכה לה

אני אשתגע בלעדיה

סידרתי לי סופ"ש מעולה של בכי וכאב

לו רק ידעה..

 

לפני 11 שנים. 25 באפריל 2013 בשעה 13:39

כמה כאב יכול אדם לספוג?

כמה שאני כנה מולה

כמה שאני אוהב אותה

כמה שאני שלה

כמה שאני משתוקק לה

כמה שאני נאמן לה

כמה שאני רק מזכיר ואומר לה את כל אלו

זה לא מספיק טוב:(

אני כשלון מהלך וכך היא רואה אותי כנראה

אחרת איזו עוד סיבה יש לה להכאיב לי כך?

הלוואי ולא הייתי

הלוואי ויכולתי לבקש ממנה להמית אותי בידיה :(

לפני 11 שנים. 24 באפריל 2013 בשעה 23:16

אם יש דבר שהוא מרגיז אותי יותר מכל (ואני אדם מאוד רגוע) זה

לקבוע עם מישהו ולמצוא את עצמי מחכה מחכה ומחכה ואין אפילו הודעה על ביטולה של הפגישה.

אתמול קבעתי איתה , אמרנו שניפגש מול המסך

מיהרתי הביתה , התקשרתי ולא הייתה תשובה

ישבתי וחיכיתי

ידעתי שהיא לא לבד

היו בי מיליון סרטים בראש אבל כל הזמן ידעתי שקבענו והיא תמיד אבל תמיד עומדת במילתה.

קינאתי לה , לא ידעתי מי בדיוק אצלה וככל שחלף לו הזמן

נכנסנו לשעות הלילה המאוחרות והלא שגרתיות

אני מוצא את עצמי יושב ומחכה ומחכה

לא אופייני לה לא לענות לי לטלפונים ובטח שלא להעלם לי כך , זה אף פעם לא קרה

גם לסמסים היא לא התייחסה עד שבשלב מסוים כבה הפון גם

אמצע הלילה

אני יושב מול המסך מחכה לאהובתי

אני יודע שהיא לא לבד ולא ענתה וכעת כיבתה את הפון גם

חשבתי שאני משתגע

לא ידעתי אם לקנא , אם לדאוג

חשבתי לעצמי

איך זה שאחד מהדברים הכי מרגיזים אותי בעולם מקבל משמעות שונה כשזה מולה

מצאתי את עצמי ברגשות מעורבים

קנאה , דאגה ובנוסף להם גם התחרמנתי

התחרמנתי מהרעיון שהיא לא סופרת אותי ויודעת שקבעה איתי....אז מה? שאחכה!

לא עניין אותה כלל שאני שם מחכה והיא אי שם ...

התעוררתי הבוקר כל כך זקוק לה

רציתי לשמוע אותה

לזעוק לה שאני כל כך התייחמתי אתמול ממה שהיה

רציתי שבדיוק בתחושה הזו שאני מרגיש כאוב ונטוש תתעלל בי ותפורר אותי

אבל

גם היום התעלמה מהודעות וטלפונים שלי

התחושה התחזקה וכמוה גם הדאגה והקינאה

בלילה נפגשנו מול המסך

רציתי לדבר עימה

היא סירבה

לא רוצה לשמוע אותי היום אחרי כל זה :(

ואני...

אם זה היה כל אדם אחר בעולם מלבדה הייתי מטביע אותו במילותיי

אבל לגבייה

מה יכול לעשות מלבד לקבל את החלטתה ולקוות שמחר תדבר איתי?:(

אני משתגע

אני כל כך משתוקק לה

אני כל כך שלה

והיא...

 

לפני 11 שנים. 21 באפריל 2013 בשעה 15:41

לאחרונה אני מגלה על עצמי כמה דברים שלא ידעתי

לא ידעתי שאני יכול להגיע לרמה הזו של כניעות

לא חשבתי שאוכל לרצות כל כך לבטל את עצמי

לא האמנתי שאזכה למישהי כמוה בחיי

 

בזמן האחרון אנו מתקרבים ואני טועה , אנו בונים משהו טוב וחדש ואני הורס

הכל כל כך חדש שלי ושונה לי מכל מה שהכרתי בחיי

לא ידעתי שהעוצמות הללו קיימות

תמיד שאפתי להן אבל אף פעם לא חשבתי שהן כאלו...עוצמתיות.

 

אני מוצא את עצמי כל הזמן רוצה להיות מולה

כל הזמן לנשום אותה

רק להיות לידה כל העת

בא לי לצרוחחחחחחחחח

 

אני רוצה שהיא תאנוס אותי

שהיא תחולל את הגוף שלי

שתתעלל בי פיזית ונפשית

שתרמוס אותי ללא רחמים

שתבטל את אישיותי בכלל

שתשתמש בי

שתכאיב לי

שתרסק אותי לרסיסים

כמו שהיא עושה בכל פעם שאני מרגיז אותה

אני רוצה להביט בעיניה

אני רוצה לבכות מולה

אני רוצה לשטוף את רגליה בדמעות שלי

אני רוצה הכל

ושרק תחבק אותי אליה בסוף ותאמר לי כמה אני שלה

אני כל כך רוצה להיות רק שלה.

 

לפני 11 שנים. 21 באפריל 2013 בשעה 0:12

אין כאב חזק מהכאב בנפש.

אנשים לעיתים מתגאים ביכולת הסיבולת שלהם לעמוד בכאב פיזי

אנשים כאילו מתחרים במי יכול יותר...

לי אישית יש כאב אחד שהוא מעל לכל ואני לא מסוגל להתמודד או כלל לא יודע איך..

אני לא מסוגל לחשוב שפגעתי או אכזבתי מישהו

בטח שלא אותה , האלילה שלי

היא טוענת לפעמים שאני לא טיפש ואילו אני מוכיח לה מחדש כל הזמן כמה לא רק שאני טיפש אני הרבה יותר מכך

היום אכזבתי אותה , היא שאלה שאלה ואני בכלל נלחצתי והראש הלך לי למקום אחר...לא חשבתי על משמעות התשובה כלל

פשוט לא הבנתי את הרגע

זה עלה לי

אני אכזבתי אותה

הכאב הזה של לאכזב אותה הוא לא רק חונק וכואב יש לו עוד המון משמעות מעבר

היא רואה את המשמעות שאני מציג בפניה

היא יודעת שאני לא יכול בלעדיה

היא יודעת שאין לי אף אחד בעולם מלבדה

היא גם יודעת שאני כלום ושום דבר בעולם בלעדיה

והיא בעיקר יודעת שלאכזב או להכעיס אותה...זה כל מה שאני לעולם לא אעשה.

אבל היא לא יודעת

 

היא לא יודעת כמה דמעות , כמה כאב בחזה ואיך אני יורד על ברכיי מול המסך לעיתים

היא לא יודעת איך אני מתפורר מולה

היא לא יודעת כמה אני באמת שלה.

היא לא יודעת שהכאב הזה מולה הוא כאב שלא מגליד

הוא פשוט כאב שחודר לנפש וממלא אותך מבפנים

המועקה שיושבת לך בגרון

הדקירה בחזה

הדמעות שזולגות להן

הגוף שרועד

אתה מוכן לכל

רק שהיא תעשה שזה יפסיק

רק שתסלח לך

רק שלא תמשיך במילותיה.

 

פעם בתמימותי חשבתי שבין שולט ונשלט אמורים להיות גבולות...

לא , הגבולות הם מחסום בעיניי כיום

אין צורך בהם

כל מה שצריך זה מישהי כמוה

הטובה בעולם

צריך מישהי שתאמין לה בעיניים עצומות ותתן לה להוביל אותך למרות החששות שלך

אתה יודע שהיא לעולם לא תעשה דבר שייפגע בך

ואם היא כל כך מושלמת ואתה יודע שלעולם לא תפגע בך..

 

למה אתה פוגע בה ומאכזב אותה אדיוט שכמותך!

אני טיפש ואני כשלון ואני כלל לא ראוי למישהי שכמותה

אבל אני רוצה ללמוד ולהשתפר ולהגיע למקום שלעולם לא אאכזב אותה

אלילה שלי עשי בי כרצונך רק תני לי את היכולת והזמן להשתפר

הלוואי והכאב שבי ייפסק ואוכל לחזור למקומי מולה

 

לפני 11 שנים. 17 באפריל 2013 בשעה 14:48

התחושה הזו שאתה כלום בלעדיה

המרחק שלה ממך

הצורך שלך בה

האבדון הזה שאתה מרגיש כמו מת בגוף חי

הידיעה הזו שאולי זה הסוף

הכל כל כך כואב

לא מאחל את זה לשונאיי

מחנק

מועקה

כאב בחזה

מרגיש כמה אני כלום בעולם בלעדיה

הכל כל כך כואב :(

 

לפני 11 שנים. 17 באפריל 2013 בשעה 7:08

לפני 11 שנים. 16 באפריל 2013 בשעה 22:35

כשהכרתיה נשבעתי לה שתמיד אהיה כנה עימה ולעולם לא אשקר לה

אני לא אפר את ההבטחה הזו לעולם

ככל שחולפים הימים אני מבין כמה אני מאוהב בה , במי שהיא , האדם המיוחד שהיא

אני מרגיש כל כך אמיתי מולה ועימה

לפעמים אני מנסה בגלל כל מיני מכשולים קיימים לשתוק

לדבר רק על דברים שנראים לי הגיוניים ולא מעז להביע חוסר הסכמה על מה שחושב שקשה לי להכיל.

אני מקבל הכל ממנה באהבה מלאה מתוך המקום הכי נקי בתוכי

לפעמים הכל כך כואב ואני מתפרץ , אני משתגע לרגעים בעיקר כשאני מנסה לשמור עלינו

היא רואה בי מטורף ברגעים הללו

אני שלה במלוא מובן המילה אך היא לא רואה את זה תמיד.

אמש היה לילה כזה

השתגעתי

השתוללתי במילותיי

חשבתי שאני משתגע

אחרי כמעט יומיים שאני רק רוצה  להיות לידה ולשמוע אותה היא בחרה להתרחק

אמש , כשהיינו קרובים

אני דאגתי להיות כנה ולהרוס את הרגעים השקטים הללו שהעניקה לי בטוב ליבה

חשבתי שעליי להיות כנה ולומר מה שמפריע לי

וזה יצא עקום

בשלב מסוים כל הרגש , כל הציפיה לזמן עימה והשקט המתוח שהיה כל המחשבות עליה ועל חסרונה בחג לצידי

הכל ביחד הפך למערבולת תחושות קשה מנשוא :(

ואז עשיתי את הטעות שלי

אמרתי בדיוק את הדבר שלא הייתי אמור לומר

מאותו הרגע היא מתעלמת ממני

ואין קשה מההתעלמות שלה

הלוואי והייתה כועסת

הלוואי והייתה מענישה

הלוואי והייתה מבזה ורומסת

אבל לא , רק לא התעלמות:(

אני כותב לה בלי הפסקה והיא לא עונה

אני מתפלל אליה לאלה שלי שתסלח לי

אני סוגד לה

אני כלום בלעדיה

אני אעשה כל מה שתדרוש

אני לעולם לא אומר יותר דבר שיכעיס אותה

אני רק זקוק למילותיה , ליחס שלה....לה.

כל כך קשה התחושה הזו

מרגיש אבוד , נטוש

מרגיש ש...

אני תת אדם מולה

יצור עלוב

גם אם אהיה ממושמע ואלמד כל חיי ממנה לעולם לא אגיע לקרסוליה

אעשה הכל רק בכדי לקבל עוד דקה אחת של יחס ממנה:(

רק עוד דקה...:(

לפני 11 שנים. 15 באפריל 2013 בשעה 23:42

רייק לי

תמיד כשמגיע חג

כולם מסביב חוגגים

לנו יש את הסיבות שלנו

אני לא יכול להיות איתה

היא מרחיקה אותי ממנה

גם כשאני כל כך רוצה להיות לידה

להרגיש כל דקה

לחוות כל שניה עימה

היא מעדיפה אותי רחוק

אני יושב לעיתים שעות

מתבונן

מחכה

רק רוצה להיות איתה

והיא....

כל כך רחוקה

רייק לי עכשיו.

שיעבור כבר החג

:(

לפני 11 שנים. 13 באפריל 2013 בשעה 23:30

לפני מספר חודשים שהחלתי לצעוד בדרך שמובילה אותי למקום המאושר בחיי הייתי אדם שונה.

נכון , אני עדיין אותו האדם כלפי חוץ וכלפי ההאנשים סביבי אבל כל כך שונה במקום הזה מולה.

לאורך הדרך היו המון רגעים קשים של בכי ושבר , אף אחד לא אמר שהדרך תהיה קלה.

גם אלו שמטפסים הרים לא חשים סיפוק רב כשהדרך קלה מדי.

אני זוכר לילות וימים שלמים ללא שינה

אני זוכר שהפתעתי את עצמי שאדם אטום כמוני להבעת כאב ובכי ושלא בכה מימיו גם בלוויות של קרוביו

מוצא את עצמו באמצע הלילה ברחוב יושב ובוכה.

הזמן חולף לו ועם הזמן אני לומד יותר ויותר ממנה.

אני אוהב את התחושה שאני מובל על ידה , לראשונה בחיי אני מאמין באדם באמונה עיוורת ואמונה שהיא הרבה מעבר לאמונה בין שני אנשים.

חשבתי לעצמי בימים האחרונים , "למה לא כתבת כבר כמה ימים?" אולי כשהכל כל כך טוב לי אין לי את הכשרון? את היכולת הוורבלית להביע את עצמי?

אני זקוק לכאוב בכדי להיות יצירתי?

והנה הערב , היא ביקשה ממני שאכתוב

 

אני התיישבתי וחשבתי לעצמי בזמן שהתחברתי לאתר...."על מה אכתוב?"

ודווקא מהמקום הזה הכביכול חסר ידע ....עלתה בי ההארה הזו ..

 

אני רוצה שהיא תדע שלא רק שאני מאושר ומודה לה על כל יום על כל שעה דקה ושניה שהיא עימי.

חשוב לי שהיא תראה את השינוי בי.

פעם , בעבר הלא ממש רחוק גם ממקום של נשלט הייתי נוהג להתווכח ולהבהיר בהפגנתיות שלא מוצא חן בעיניי משהו

הייתי מרגיש שאני יכול , שרצוי שאדאג לומר את כל מה שחושב ורוצה ואף אציק עם זה.

אני המון זמן רוצה שהיא תכתוב לי

היא כותבת ממש יפה וסוחף וכל מה שקראתי שלה ממש ריגש אותי

בקשתי ממנה מספר פעמים והיא סרבה

היא גם הסבירה לי למה.

כשהיא אמרה לי ללכת לכתוב...

ישר עניתי שמיד אעשה זאת

נזכרתי בעצמי רק לפני כמה חודשים....הייתי מתווכח ושואל למה אני כן והיא לא? ומנסה להציג את חוסר השיווין כמשהו לא הוגן.

 

היום אני במקום אחר.

 

הפנמתי

אין שיוויון , אין הוגן

כל מה שהיא תאמר או תדרוש הוא הוגן

 

חוסר השיוויון בנינו הוא בדיוק מה שביקשתי לעצמי מאז ולתמיד.

אני כל כך שלה במלוא מובן המילה גם נפשית וגם פיזית.

אני יודע את מקומי מולה היטב ואני כל כך אוהב את המקום הזה.

אני אוהב אותה

אני בוטח בה

אני מרגיש שאני רק רוצה לתת לה יותר ויותר ממני.

אני לא רוצה כמו פעם שהיא תיקח....

אני רוצה לתת.

 

אני רוצה רק להמשיך להיות שלה ושהיא תדע שלמרות שאין לי את המילים המתאימות....

 

אני אסיר תודה לה ואני אסיר שלה והלוואי ואשאר כך לתמיד

 

}{